אני מעלה על הכתב כמה מהדברים שלמדתי בשלשה ימים אינטנסיביים של שני כנסים צמודים-האחד בנושא מודלים כלכליים סביב תרבות החינם ברשת,והשני בנושא של מדיניות ותכנון טכנולוגיים.הכנסים נערכו בזה אחר זה באותו המתחם,ועם חפיפה גדולה במשתתפים. בסך הכל השתתפו כמה עשרות אנשים והאווירה היתה אינטימית ונינוחה יחסית.היום הראשון כלל בעיקר אנשי "תעשיה",היום השני הוסיף אנשי ממשל מצד אחד ולוביסטים בדרגות שונות מצד שני שהגיעו כנראה באותו האוטובוס מוושינגטון.הרבה דמויות מוכרות של עולם האינטרנט הסתובבו שם החל מכריס אנדרסון (הזנב הארוך)עליו אספר בהרחבה בהמשך,טים אוריילי (אוריילי ובניו קבלנים 2.0 ) שבלי ציניות בלט בחזון הרחב והחריג שלו נעל רקע הריכוז הקפיטליסטי בשני הימים האחרונים.,רוברט סקובל הבלוגר הבלתי נלאה שהפתיע אותי ברמת החנוניות שלו,איך שהוא ציפיתי לפגוש גיק פרוע יותר,,רייד הופמן מנכל ויו"ר של LinkedIn שנחשב לדמות צבעונית בדרך כלל אבל היה די אנמי. פגשתי גם את דן גילמור אותו אירחנו בארץ,לפני שנתיים,בניגוד להופעה המביכה אצלנו,הוא היה מעניין מאוד בכנס הזה,שוחחתי איתו מעט לאחר מכן אי אפשר לומר שהוא נפל על צווארי מרוב התרגשות,מצד שני הוא גם לא ביקש מהסדרנים להרחיק אותי מהמקום. חוץ מהם היו עוד דמויות מרכזיות בממשל החדש,בקרנות הו הסיכון ובעולם הפיתוח,רובם לא היו מוכרים לי מפאת בורותי אבל כמה מהם הרשימו אותי מאוד ועל חלקם אספר בהמשך. הגיבור הבלתי מעורער של הכנס היה טויטר,למרות שלא עלה כנושא לרגע. לפחות עשרים מהמשתתפים טוויטרו כל כמה דקות טוויטים בזמן אמת מהכנס.שזה קצת נראה כמו גלגול חדש של מקצוע הקצרנות שהולך ונעלם אבל מלווה במה שמאיר אריאל מנוחתו עדן היה מכנה " טקס בישבן".חלק מהדוברים הזמינו את הקהל לעקוב אחריהם,נרשמה גם פניה הומניטארית של אחד הפאנליסטים שנחרד לגלות שאחרי ג'רי שפירו דובר אחר בכנס, אף אחד כמעט לא עוקב בטווויטר-למחרת כבר היו לו כ200 עוקבים,עכשיו הוא צריך להתחיל לכתוב כנראה.ישראל הוזכרה די הרבה פעמים כאחד המרכזים המשמעותיים בעולם של יזמות,אני יודע שאנחנו אומרים את זה על עצמנו אבל תמיד זה היה נשמע לי מוגזם .התרשמתי שהטכניון מוכר לאנשים בקהל פחות או יותר כמו שסטנפורד מוכרת להם וכי ישראל נמצאת בדימוי הקולקטיבי(למרות ההסתייגויות שנשמעות לאחרונה) בשורה אחת עם אנגליה סין והודו.המראה הישראלי המובחן שלי הביא לכך שבכל פעם שישראל הוזכרה המבטים הופנו אלי,וגברת בריטית אחת פנתה למארגנים והציעה שאצטרף לפאנל בנושא יזמות וחדשנות בטכנולוגיה, לא היה חסר הרבה שאמצא את עצמי בנעליים של שונסי גרדינר הגנן התמהוני של יז'י קושינסקי שנהיה סגן נשיא ארצות הברית, בסופו של דבר התקרית הזו נגמרה לשביעות רצון כל הצדדים הקהל הפסיד אמנם מופע שלא היה שוכח אבל אני פתחתי בקריירה צנועה של האקר ואחרי שפיצחתי את הקוד של האינטרנט האלחוטי במלון (מתוך אמונה במודלים כלכליים חינמיים),זכיתי לזרם קבוע של לקוחות שביקשו שאחבר אותם.
כמה תובנות רחבות מעבר לנושאים שנדונו בכנס:
מתח מתמיד שעלה במישורים שונים הוא המתח בין קוטב אחד של מדיניות ריכוזית ממשלתית,מעורבות ממשלתית פעילה בשוק,רגולציה חריפה ושאיפה לבלעדיות אמריקאית,לקוטב שני של ביזור,כלכלת שוק,רשת שנבנת על ידי המשתמשים,שקיפות ובינלאומיות.
:הכנס לווה בתחושה של עידןן של תמורות,מצד אחד תחושה חריפה שארצות הברית מתחילה לפגר אחרי המתחרות,שהמשבר הכלכלי יחד עם הכבדות של המנגנונים הממשלתיים יכולים להטביע אותה,ומצד שני תקוות משיחיות כמעט סביב אובאמה,טכנולוגיות בתחום האנרגיה החלופית והפס הרחב .התחושה היא שהשילוש הקדוש הזה יכול להביא את הישועה.
כמתבונן מבחוץ קשה שלא להזדעזע מהסיפורים המייאשים שהם מספרים על התחרות הסינית,על ההידרדרות ברמת החינוך והאקדמיה ,ועל הבזבזנות והסרבול של הממשל. זה היה יכול להיות תיאור של אימפריה בקריסה לולא שני קלפים מנצחים שהם מחזיקים –העובדה שהם רב תרבותיים ופתוחים לכל איש פיתוח בעולם והשילוב של הפתיחות הזו עם חזון של שחרור ורווחה אישית קיצוניים מה שאפשר לכנות "קפיטליזם חזירי". בכנס היה רוב מוחלט למיעוטים,הרבה יהודים אבל הרבה יותר אסיתיים ורוסים בני דור ראשון או שני בארצות הברית וכולם אמריקאים לכל דבר ויכולים להשמיע משפטים כמו "אבותינו בנו את הארץ הזו בעמל וביזע" ובמשפט הבא לספר שהגיעו לכאן לפני 6 שנים. כמי שגר בירוחם לא מעט שנים ועדיין נחשב תושב חוץ זה נראה לי מרשים מאוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה