הכל מגוון

אם לא קראת את הספר אפשר לראות את הסרטון
שמציג בתמציתיות את הרעיון של הספר המצליח של דייויד ויינברגר גם לדעתו של הסופר עצמו

מבט מפתיע על התחרות שבין האדם למכונה

על הבחירה וגוגל

הרצאה לא קצרה,של אחד בארי שוורץ שמסביר לאנשי גוגל למה אפרויות הבחירה הרבות שיש לנו בכל תחומי החיים הם מקור להרבה מאוד דברים רעים,זה מתקשר בסוף לשאלה איך נראה מנגון חיפוש אבל עובר בדרך בתחומים רבים אחרים
משובץ בהומור יהודי אמריקאי ובקריקטורות שרק הקהל רואה,אבל גם עם מבחר יפה של נתנונים וממצאים מעוררי מחשבה

שלוש סיבות לצינון ההתלהבות של אנשי החינוך מהווב 2.0

אשר עידן מבשר ברשימה שהתפרסמה בסוף השבוע על מהפכה חינוכית עידן הווב 2.0 ,המוג מחבב את הווב 2.0 ובניגוד לרבים אחרים סבור שלא מדובר בבאזוורד פיקטיבית ובכל זאת החגיגיות הנבואית נראית לו קצת מופרזת

1.
חלק ניכר מעוצמת הווב 2.0 טמון בהיקף. בעולם של מאות מליוני דוברי אנגלית יש כר נרחב לבניה של עולם דעת אלטרנטיבי,ההמון מביא איתו חכמה שלא יכולה להגיע ממקור אחר. עולם דוברי העברית מסתכם במיליונים בודדים בכל העולם לעיסוק בתוכן לימודי בעברית יש לכל היותר כ3 מליון גולשים פוטנציאליים,בהיקף כזה לזנב הארוך לא יפעל,והנס שויקיפדיה באנגלית מחוללת לא יוכל לשכפל את עצמו.
2.
פלטפורמה היא לא תחליף לעבודה קשה ומורים איכותיים.ווב 2.0 הוא מארג של פלטפורמות,אבל הדרך לפתרונות מצויה בנתיב הסיזיפי שלא עבר שינוי רדיקלי מאז ימי סוקרטס ועד היום. גם אשר עידן מבין את זה שכן לב המהפך שעידן מתאר הוא אימוץ גישה קונסטרוקטיביסטית. גישה זו שהייתה באופנה לפני כמה שנים בקרב אנשי חינוך לא הצליחה להמריא למרות שקשה לערער על כך שהרעיון הבסיסי מאוד משכנע. היא לא הצליחה להמריא מפני שיישומה דרש הרבה מאוד מהתלמיד ולא פחות מכך מהמורה,ומערך כזה פועל כל עוד מדובר ב"בוטיקים" איכותיים לחינוך ונוחל כישלון ברגע שהוא עוברת למערכת חינוך המונית .
המאה ה20 ידעה שורה של מהפכות במישור הפלטפורמות שלא הניבו בהתאמה מהפכות חינוכיות ,עם החדירה של טכנולוגיה חדשה נראה תמיד את הנביאים עומדים בצדי הדרכים ומזדרזים להכריז על מהפכה חינוכית ובחלוף הזמן מתבדים ,כך היה עם הטלוויזיה,כך היה עם הלומדות כך היה עם האינטרנט החדש וכך יהיה גם עם הווב 2.0 .
3.
ידע שמיוצר על ידי גולשים מוגבל למישורים מסוימים,הוא יכול להתאים למקומות בהם:
אין נכון לא נכון כמו פליקר או יו-טיוב,
הוא יכול להתאים בכל מה שקשור לידע שהוא ידע על הגולשים – מה מעניין אותם? מה מוצא חן בעיניהם ? מה דוחה אותם וכו'
הוא יכול להתאים בשאלות כמו באילו מילים הם בוחרים להשתמש כדי לייצג את מה משעניין אותם
הוא יכול להתאים בכל מה שקשור לעיבוד נגיש של חומר קיים למוצר שנע בין סיכום במחברת לאנציקלופדיה.
כל הרכיבים האלה הם תוספת משמעותית ומרתקת לידע הקיים אבל לא תחליף ליידע מוסמך ,למתודות הוראה ולקורסים בנויים היטב.

שלוש הערות על ויקיפדיה ובריטניקה

וולסטריט ג'ורנל מעמת בין ג'ימי ווילס ממייסדי ויקיפדיה ובין דייל הויברג סגן נשיא בריטניקה,זה קרה כבר בספטמבר אבל אני קורא לאט באנגלית.

רוב הדיון כמו שקורה לעיתים בדיונים מעין אלה,הוא רצף של הצהרות משני הצדדים ולא ממש דיאלוג.

ובכל זאת על הדרך משתחררות כמה שורות מעניינות.

1.

הוייברג הבחור מבריטניקה כועס על ווילס שהוא משלב קשורים קנטרניים לתגובות שלו כמו למשל רשימת טעויות של חומר בבריטניקה המופיעה כערך בויקיפדיה,(מי היה מאמין שאברהם בוס נולד ב1604 ולא ב1602?)ההערה הזו מציפה היסטריה והמיידיות של המדיום (הם מתכתבים במעין צ'אט) משמרת את ההיסטריה הזו,האיש של המקורות המוסמכים מתקשה להתמודד עם מגרש המשחקים של חתול האשפתות

2.

הויברג מנסה להציג את בריטניקה כגוף הפועל גם הוא באינטראקציה קהילתית ,הוא מציג את 4000 המומחים הכותבים כקהילה הכוללת בתוכה קולות סותרים,ומספר על מערכת של תגובות גולשים ומומחים המצויה מאחורי הקלעים ותורמת לתיקון הערכים בתדירות גבוהה.

ויילס מכיוון אחר מספר על המודלים הבאים להגן על הויקי מפני ונדליזם ובהם "קידוש"נוסח אחד כחסין מפני שינויים,וקביעה של בעלי סמכות עריכתית.

שתי האמירות האלה מציבות את הפער בין שתי האנציקלופדיות כפער כמעט כמותי,בשני המקומות יש עריכה,יש טקסטים יציבים ויש אינטראקציה עם קהילה,ההבדל הוא במינונים. כלומר אנחנו רואים לנגד עיננו דיאלקטיקה הגליאנית כמעט בה שני המודל הקיצוניים מתאחים לנגד עיננו לסינתזה שהייתה לפני שנים מעטות בלתי נסבלת בעיני שני הצדדים

3.

הדיון מחמיץ את הפער העמוק ביותר לטעמי בין שתי האנציקלופדיות,הפער הזה מצוי בעיקר בתחומים ההומניסטיים- ראשית בבחירת הערכים,ושנית בהגדרה מי ראוי להיות מומחה,אם מותג ויסקי הוא נושא לערך,יכול מאוד להיות שהמומחה הרלוונטי הגדול ביותר אינו פרופסור להיסטוריה סקוטית אלא אלכוהוליסט אנונימי מאיזו עיר תעשייתית ואפורה בווילס.

היכולת של הגולשים להגדיר מה ראוי להיות ערך אנציקלופדי יכולה לעשות מהפך תרבותי אמיתי וליצור תוך שנים ספורות תסיסה פילוסופית ותרבותית שמתרחשת במדיות המסורתיות במשך עשורים.

המהפכה הגדולה של גבולות השיח

שני אנשים מבוגרים משלשלים סוכריה פופולרית לתוך בקבוק משקה פופולרי ,קצף גדול של משקה מועף לאוויר.
זה מסקרן,אלה מוצרים שאנחנו מכירים היטב,הם חלק מהנוף של חיי היומיום שלנו,פתאום היצורים התמימים, הדוממים האלה מתגלים כיצורים שטעונים בעוד משמעות הם מספקים שעשוע ויזואלי,הם מסוכנים יש להם נוכחות כחומר כימי ולא רק כחומר בעל טעם.
התגלית הזו שייכת לפינה שולית של חיי רוב האנשים,הוא ממוקם בפינה האינפנטילית
קוריוזית,
בעולם הישן הסיטואציה הזו לא הייתה נראית על ידי,ואם הייתי עד לה לא הייתי מרשה לעצמי להתעניין בה וודאי שלא לדבר עליה
התרבות של הרשת לוקחת את השולי הזה ומממקמת אותו בתוך תיבת המיילים שלנו,לפני המייל החשוב וכבד הראש בעבודה,ואחרי המייל של האחות מחו"ל,לכל המיילים האלה דרגת חשיבות דומה,
הם כולם חלק מהשיח הלגיטימי.
כולם מעבירים את המייל עם הסרטון הנער בן ה10 וסבא שלו רואה החשבון היבש כצנון,הסרטון עובר עם האטריבוטים המוקצנים שלנו "מדהים" "ענק" "גדול" ,גם רואה החשבון בעצם משתמש באטריבוטים האלה כי הוא עושה פורוורד למייל שקיבל ,מאות סרטונים שמנסים לשחזר בקטן את הפלא מצולמים ומועלים ליוטיוב,יוצרי הסרט הראשון מוחתמים על חוזה לעוד סרטים כאלה,בלי עלילה בלי מניפולציה רגשית,פשוט השתאות ילדותית סביב תופעה כימית .
הכימיה האינפנטילית מגיעה לחזית הידע,ואנשים כבדים באמת לא יפגינו את כבדותם בהסתייגות מהמהתלה אלא בכתיבת פוסט מלומד שיענו נותן משמעות לזה