דייויד סימן

בעצם אנחנו כבר בארץ ,אבל יש עוד כמה פגישות שלא סיימנו את העיבוד שלהם אחת מהם היא הפגישה שהייתה לנו עם דייויד סימן. דייויד עומד בראש ארגון בשם
Dlf :The Digital Library Federation
ארגון זה הכפוף לארגון גדול יותר בשם
clir
די.אל.אף מהווה ארגון גג ל40 ספריות הגדולות והחשובות בעולם, מטרת הארגון להיות מטה מוביל /מנהיג בכל הקשור לשימוש והטמעה של טכנולוגיות מידע להרחבת האוספים ופיתוח מנגנוני הגישה לאוספים של הספריות החברות. הארגון מייצג את הספריות בפני זרועות שונות של הממסד,פועל ליצור תיאום בין הספריות בכל מה שקשור לבניית מאגרים דיגיטליים,לבניית אסטרטגיה בתחום זה,יצירת סטנדרטים אחידים ,פיתוח יחד ידע משותף של הספריות האלה ולעיתים סיוע לספריות בהשגת מימון של קרנות לפרוייקטים ספציפיים. הארגון קיים כ10 שנים ודמי החברות השנתיים בארגון עומדים על כ25,000 דולר. רוב הספריות החברות אמריקאיות ואוניברסטאיות (ובכללן שש הספריות שחברות בפרוייקט של גוגל) אולם אפשר למצוא ברשימה גם את ספריית אוניברסיטת אוקספורד,הבריטיש ליבררי,הספריה של אלכסנדריה ועוד.
לארגון מטה קטן היושב בוושינגטון וכ - 150 עובדים הפזורים בין הספריות השותפות. הארגון מאגד את צמרת הידע העולמי בכל מה שקשור לבניה שיטתית של מאגרים דיגיטליים. ויושב בצומת מרכזי בכל מה שקשור לקרנות בתחום זה. הידע שנצבר בארגון מצוי כולו ברשת פתוח לשימוש הציבור.
דייויד עצמו הוא בריטי בעל רקע עשיר בתחום המידע ,הבריטיות שלו בולטת למרחוק והוא נראה כמו נער מפנימיה שנפל בשבי הפראים האמריקאים ושורד בזכות ההומור האנגלי שלו.
למרות שאנחנו לא נופלים לתוך קהל היעד של הארגון(וגם לא שילמנו דמי חבר) דייויד נענה בשמחה ובנדיבות לבקשתנו לפגישה,אסף לנו חומר רב לאחר שקרא בעיון מסמכים ששלחנו לו, הקדיש לנו למעלה משעתיים והשיא לנו עצות מועילות מאוד.
מערכת החינוך
בכל מה שקשור למערכת החינוך דייויד מרגיש שמה שנעשה לא משביע רצון,הוא מעיד שלקח להם זמן רב מדי להבין את צרכי המערכת ולהתכוונן אליהם. אחד הדברים שהם לא הבינו היה שמערכת החינוך לא צריכה מאגרים ארכיונאים גדולים אלא להפך מאגרים ממוקדים מאוד.
נקודות נוספות הם הצורך של מורים בכלים מותאמים,וממוינים.
דוגמה יוצאת דופן לטובה מצויה בתכנים שמייצרת אוניברסיטת טקסס באתר שלה המוקדש למערכת החינוך "אוטפיה". מערכת זו מצטיינת ביכולת לארוז את אותם החומרים בהתאמה לקהל היעד.
יוזמה נוספת שדיוויד מציין ככלי שמנסה להתמודד עם בעיית העושר הרב השמור לבעליו לרעתו הוא ה
Oai
מערכת שהם פיתחו יחד עם האקדמיה הלאומית למדעים,השואבת מידע ממקורות רלוונטיים ברשת באמצעים אוטומטיים.
דייויד מרגיש שמול"ים הפונים למערכת החינוך עדיין רואים לנגד עינהם את הספר המודפס גם כשהם פונים לחומר דיגיטלי. ויכול להיות שזה ימשיך להיות המצב עד שיימצא מכשיר טכנולוגי (כמו הספרים הגמישים עליהם דובר לפני כמה שנים) הדוגם את היתרונות הפיסיים של הספר המודפס עם יכולות טכנולוגיות של מחשב. בארצות הברית יש גם קשיים רבים בגלל המגוון הרחב של תוכניות הלימוד במדינות השונות,בעיה עליה עמדנו גם בפגישות אחרות.
מצד שני דייויד מזהה תנועה חזקה שתביא לשיפור בתחום החומרים לחינוך: יש השקעה רבה בציוד וברישות בתי הספר ובעקבות זאת לחץ פוליטי להפוך חומרים להיות זמינים לבתי הספר.ויש תחושה שיש השקעה רבה מדי בעולם האקדמי ושמעט מדי מגיע לציבור הרחב. כך למשל הספריה הלאומית הדיגיטלית למדעים – אנ.אס.די.אל




החליטה למקד את רוב המשאבים שלה למערכת החינוך ולא לעולם האקדמי.
בדומה לכך הספריה הוירטואלית של מדינת וירג'יניה משקיעה רבות במימון ממשלתי בתחום הזה.
גם קרנות משקיעות בתחום זה ,במיוחד בולטת
Imls
גוף ממשלתי ביסודו המתמקד בפרוייקטים דיגיטליים בתחום הספריות והמוזיאונים.
מימון
חשיבותן של הספריות הדיגיטאליות והאוספים הדיגיטאליים נתפסת כגבוהה ומסמנת את המגמה העתידית. העולם הזה, בארצות הברית לפחות, מונע ומתוחזק על ידי גופים המצויים במשולש של כספי מדינה- קרנות-אוניברסיטאות.
אין עדיין מודל עסקי ברור בו לקוחות משלמים ומחזיקים גופים המובילים פרוייקטים כאלה.
המול"ים הפרטיים שהעמידו ספריות דיגיטאליות מצליחים רק אם הם גופים גדולים כמו תומפסון וגייל הנוכחים באופן משמעותי עם חומרים משלהם גם בשוק הספרים המודפסים.
במחקרים ששואלים אנשים אם יסכימו לשלם על תוכן הם בדרך כלל אומרים שכן,עם זאת בפועל זה קורא כנראה רק בתנאים מיוחדים, אנשים מוכנים לשלם עבור:
חיסכון ניכר בזמן
נוחות וערך מוסף שמקבל התוכן האצור במאגר (מיון אירגון...)
כלים טובים
ייחוד של התוכן – אנשים לא ישלמו עבור תוכן שהם חושבים שימצאו גם במקום אחר ברשת.
יש ניסיונות לגבות תשלום מגולשים עבור תוכן,זה לא פשוט כי המוסכמה השלטת היא שלא משלמים עבור תוכן ברשת. גופים הגובים כסף עובדים על מאגרים בהם חלק מהחומר פתוח וחלק סגור,כאשר יש מודלים שונים בנוגע לשאלה מה חושפים מה ואיך סוגרים . בפרוייקט שהוא ניהל בספריה הדיגיטלית של אוניברסיטת וירג'יניה הוא שם בחלק הפתוח תערובת של ספרים חדשים עם ספרים נדירים. דגם אחר אותו הוא ניסה היה הצגה ברשת של מהדורה ישנה בעוד המו"ל מוכר את החדשה. הוא סבור שהניסיון שהיה לו בנושא עם הצגת ה"אנציקלופדיה להיסטוריה של רעיונות" של הוצאת גייל קידם הוצאה ומכירת המהדורה החדשה. יש דגמים אחרים של חשיפת הספר כולו לעיון אבל לא להורדה. דגמים אלה בשילוב עם מכירת חומר מודפס מתגלים כיעילים : בהקשר זה דיויד הזכיר את המו"ל של האקדמיה הלאומית למדעים
Napשהעלה את כל הספרים שלו לרשת בחינם ובאופן מפתיע המכירות של הספרים עלו, מקרה זה מצוטט הרבה בספרות על הנושא,והפגישה הבאה שלנו,לאחר דייויד תהיה עם מייקל ג'נסן מנהל המאגר הזה ממנו ננסה להבין איך זה עובד.
דוגמה נוספת מצוטטת מאוד היא של סופרים בודדים שמפרסמים את הספרים שלהם במלואם ברשת והדבר מועיל למכירת החומר המודפס. הדוגמה הבולטת ביותר בתחום זה הוא סטיבן קינג מחבר המותחנים הנודע.
מנסיונו של דייויד נושא מכירת המנויים ושיווקם לא פשוט והוא סבור שהמודל הנכון בתחום זה הוא חבירה לגוף העושה זאת ממילא והעברת כל התחום הזה לאחריותו.
בתחום זה של ספרים פתוחים לעיון כמגבירי מכירות מסתובבת הנחה שהפרוייקט של גוגל שייאפשר עיון בספרים יגביר את המכירות של המו"לים. דייויד מקביל את התפיסה הזו למודל של רשת החנויות ברנס ונובל המאפשרת כיום לקונים בחנות לשבת לשתות קפה ולקרוא בספרים ללא הגבלה,מתוך הנחה שזמנם של הקוראים מוגבל ואם הספר יתפוס אותם הם יהיו מעוניינים לרכוש אותו. דייויד מניח שהדבר נכון לספרים מפרופיל מסויים לא מילונים,אנציקלופדיות וספרי יעץ אחרים בהם הקורא מעוניין לשימוש חטוף.
נושא המודלים לגביה עדיין לא הגיע לאופטימום שלו- דובר כבר לפני כמה שנים על מיקרו תשלום,תשלום של סכומים קטנים על שירותים קטנים,בפועל המודל הזה לא ממריא בגלל העלויות הגבוהות הכרורכות בניהול התשלומים האלה- עדיין הפעולות הכרוכות בהעברת 5 סנט ברשת יקרות יותר מהסכום שמרוויחים. בהקשר זה יש בספרות מודלים שונים שבאים להתמודד עם הבעיה אבל רובם לא נוסו. אחד המודלים המעניינים פותח ב
M.I.T
ובנוי על כך שהגולש משלם סכומים קטנים על פעולה – למשל 5 סנט אבל המערכת גובה אותם ממנו בפועל רק כאשר הם נצברים לסכום שיש טעם להתעסק איתו למשל 25 סנט,ההנחה שרוב הגולשים יגיעו לסכומים האלה,ואלה שלא יגיעו אליהם ירוויחו בלי שהם יודעים שהם מרוויחים.
למרות שאין עדיין מודלים עסקיים טובים כדי לכסות פעילות של ספריות דיגיטאליות ברשת,דייויד מרגיש שיש יתרון להציג מודל/לים של הכנסות לפרוייקטים כאלה, מול קרנות המממנות, גם אם זה המגיע כיום לכיסוי חלקי בלבד של העלויות.

מידענות
דייויד מעיד שהלקוחות שלו (אנשי הסיפריות) מאוד מאוד אוהבים ליצור מטה דטה,זו הליבה של עבודת המידען ויש מעין נוסטלגיה לעבודה זו בקרב אנשי הספריות, מאחורי העבודה הזו מסתתרת הנחה שהמידען מבין את קהל היעד שלו ושיש לפניו כמות סבירה של חומר למפתח. המצב כיום הוא ששתי ההנחות מסתברות כלא נכונות יותר- המידענות לא קולעת לצרכי קהל היעד ומניחה שהם יודעים דברים שהם לא יודעים,ומצד שני נותנת להם מידע רב לא שימושי. גם ההנחה השניה כבר לא נכונה והיקף החומר איתו המידען צריך להתמודד מחייב אותו להגדיר במה להתמקד וממה להרפות. "עברנו זעזוע גדול בתחום זה" מעיד דיויד " ועכשיו צריך להתעשת ולהגדיר מחדש את הדרישות המנימליות". הוא סבור שחשוב מאוד שיהיו הגדרות של סטנדרטים אוניברסליים משום שזה מה שיאפשר להפוך רכיבים רבים של התהליך לאוטומטיים.
רוב סעיפי המפתוח יכולים להיות אוטומטיים למעט נושא זכויות היוצרים המהווה תחום בעייתי- בכל מדינה יש חוקים שונים בתחום זה ,ולא ברור אם תמיד אפשר לתת אמון בהצהרת בעלות על זכויות.
נושא נוסף המקשה על אוטומציה מלאה הוא נושא הלינקים השבורים שהמחקר העכשווי (למשל סטו וייבל שפגשנו ) מנסה להתמודד איתו ויש בו הצלחות חלקיות בעולם העיתונות.
השאיפה היא להגיע לתקן אחיד שייאפשר לשאוב את המטה דטה ממגוון מקורות ברשת.
דייויד רואה בגוגל פתרון חיפש טוב עבור מי שעומדות לרשותו עשר דקות,אבל סבור שיהיה שיפור גדול אם הוורלד.קט יצליח למלא נישה של חיפוש שיטתי יותר בצד מנועים כמו גוגל.

מסע למרתפי ספריית הקונגרס

אחרי הפגישה המרתקת עם אליזבת וקווין פנינו לפגישה עם צמד נוסף מאזור אחר של הספריה: בארי וולר וסו מאנוס. בארי מנהל פרויקטים במחלקה ליוזמות אסטרטגיות של ספריית הקונגרס,ד"ר להנדסת מחשבים בהכשרתו ובעברו מרצה באוניברסיטה בתחומי מידע ובעל רקע בניהול בניה של ספריות דיגיטאליות. סו מנהלת אוספים דיגיטליים בספריית הקונגרס ומוסיקאית בזמנה החופשי. בארי אדם מבוגר יחסית נראה קרוב לגיל הפרישה מלא אנרגיות וחביבות יוצאת דופן,הציג את עצמו בפניו מייד כצוללן והבהיר שמבחינתו מטרת הביקור היא יצירת בסיס לצלילה בישראל.
הפגישה עם בארי חזקה את הרושם שקיבלנו בפגישה עם אליזבת וקווין של הספריה כגוף כבד,שמרני המתקשה להסתגל לרוחות החדשות המנשבות.
התחלנו את פגישה בסיור במרתפי הסריקה של הספריה. היקפי הדיגיטציה העצומים שבוצעו בספריה הזו הביאו אותנו לצפות לאולמות מתועשים עם ציוד מתקדם. בפועל מדובר במתחם בן חדרים ספורים. בחדרים פזורות מצלמות בודדות בעלות יכולת להפיק צילומים בגודל 1:1 עד להיקפים של כרזות גדולות, ציוד תאורה טוב וכמה סורקים מקצועיים. העבודה איטית יחסית וכוללת מלבד סריקת ספרים גם סריקה של עיתונים,כתבי ידי תמונות כרזות וכדומה. עיקר גאוותם על איכות הסריקה ולא על הכמות. הם מגיעים לקצב שנע בין 100- 200 ספרים בחודש שזה בערך אלפית ממה שעושים גוגל באותה משך של זמן. הדגש בכל אופן הספריית הקונגרס הוא על סריקת חומרים שיש לשמר אותם והם אכן עובדים בזהירות ונותנים כבוד אישי למקורות הנסרקים.
יש להם קשרים וגם פרויקט במימון וביצוע של גוגל ובארי מעיד שהאיכות שגוגל מוכנים לקבל נמוכה ביחס לסטנדרטים של ספריית הקונגרס, וכי הם דרשו מהם לבצע תיקונים בתוצר ועל הרקע הזה. היו להם ויכוחים ואכן הרמה של גוגל מאוד השתפרה בתגובה לדרישות של הספרייה. בסך הכל הוא מלא התפעלות מקצב העבודה של גוגל ומאיכות שמתקבלת.. בכל מה שקשור לפיענוח
Ocr
שהוא אחד מתחומי ההתמחות של בארי ,הוא מציין שגוגל מגיעים לאיכות טובה מספיק עבור חיפוש בתוך הטקסט.
כתבי יד נשלחים בדרך להקלדה כי הפיענוח שלהם קשה ולעיתים בלתי אפשרי.
בארי מציין שחלק גדול מהקשיים שלהם בעבודה נובע מכך שהם צמודים לטכנולוגיות ישנות וחלק ניכר מהמאגר נסרק ונבנה בטכנולוגיות מיושנות. אחד האתגרים הוא יצירת הבחנה אוטומטית ללא עבודה ידנית בין תמונות,מפות וטקסטים.
באוספים החדשים התמונות מקבלות סמל מיוחד במטה דטה המבחין אותם מטקסטים ומאפשר לשלוף אותם בחיפוש בנפרד. באוספים הישנים הכל נעשה ידנית. (אגב –בקשרים שיצרנו עם אוליב בישראל למדנו שיש להם כבר את היכולת הזו)
יש לו ציפיות רבות מהתקדמות שתחול לדבריו בתחום של זיהוי תמונה אולם הוא צופה שיעברו עוד כעשר שנים עד שהמחקר בתחום זה יבשיל. כרגע יש למפתח מדיה ידנית.
הם מתבססים במיפתוח על קטלוג הספריה ברוב המקרים,יש פריטים שדורשים קטלוג נוסף. בארי די מיואש מהקצב האיטי בו הדברים מתקדמים בספריה ומהשמרנות הגדולה. אם הדבר היה תלוי בו הוא היה יוצר שינוי רדיקלי בנושא המטה דטה. המטה דטה הנוכחי תובע זמן בהיקפים מטורפים ובשורה התחתונה מציע מידע לא שימושי ואף מזיק לתלמידים. לדבריו לספריית הקונגרס אין די כח אדם ומשאבים כדי לעמוד בסטנדרטים השמרניים שלה בתחום זה. בעיניו אפשר בהחלט להתבסס על עזרת הציבור במיפתוח דרך תגים וכדומה.
בארי שמע על תוכנת ה
Content dm
המדוברת כל כך בקרב האנשים שפגשנו בסיאטל,הוא שמע שמדובר במנגנון טוב אך יקר ותובעני להטמעה.



Library of Congress Launches Global "Rare Book" Digitization Project with Google Donation


Internet Librarian
2006: Advance Program - Monday, October 23rd

למה נועלים את דלתות הענק המעוצבות של מחלקת החינוך בספריית הקונגרס במנעול אופניים?

ספריית הקונגרס יש לנו סדרה של פגישות. התחלנו מפגישה עם קווין נובאק ואליזבת רידג'ווי.
קווין בחור צעיר להפתיע, מנהל את מחלקת היוזמות האסטרטגיות,ואליזבת מנהלת את מחלקת החינוך.
קווין תיאר את הקשיים שלהם להבהיר לציבור מה סוג השירות שהם מציעים. הדימוי הרווח בציבור איתו הם נאבקים הוא שספריית הקונגרס היא בניין גדול עם ספרים סגור לציבור.
קיצור תולדות הזמן הדיגיטאלי של ספריית הקונגרס
המאגרים הדיגיטיליים של הספריה החלו להבנות ב1990 על גבי תקליטורים. ב1994 הם עלו לרשת, והציבו לעצמם מטרה (שגם הוגשמה כמקובל בעדה שלהם) של 5 מליון פריטים בחמש שנים. כיום יש להם 22 מליון פריטים במאגרים השונים, 11 מליון מהם בתוך פרוייקט הזיכרון האמריקאי (אמריקן ממורי). אמריקן ממורי הוא פרוייקט שאפתני שמעוניין לאצור מאגר עצום של מקורות ראשוניים תמונות,כתבי יד, מכתבים,תעודות היסטוריות וכדומה. בשנים האחרונות הפרוייקט התרחב ושם דגש רחב גם על פריטים תרבותיים כמו תווי נגינה, קריקטורות פוליטיות וכדומה. ב1996 הם התחילו להבין שכדי להביא את התלמידים לרשת לא מספיק לשפוך מיליוני פריטים לרשת. הם העמידו שלושה אנשים שהתמסרו לעניין והתחילו לגבות את הפריטים במערכי שיעור ודפי עבודה. המדור החינוכי הלך והתרחב (הסתבר שחדירה למערכת החינוך אינה פשוטה)
הם המשיכו להשקיע משאבים ולפתח רעיונות כדי להגיע לקהלי היעד שלהם ולמתג עצמם בציבור כמשהו שהוא יותר מספרייה. השנה הם השיקו מדור של פעילויות המיועדות ללימוד משותף של סבים ונכדים. הם אפילו הרהיבו עוז ומאפשרים לאנשים להוסיף לאוסף קבצי קול בהם הילדים מראיינים את הסבים והסבתות על "מה שהיה" ומעלים זכרונות.
ב2004 – 2005 חלה תפנית בתפיסת אופי האוספים הדיגיטליים של הספריה ונוספה אג'נדה של איסוף תכנים בין לאומיים ורב לשוניים במגמה ליצור ספריה עולמית .שם התכנית "השער הבין לאומי"
במשך הזמן הם יצרו חלוקה של אתר הספריה לפי קהלי יעד וכיום יש אוסף המיועד לספרנים ומו"לים, אוסף המיועד לחוקרים, אוסף למורים ,אוסף לילדים ומשפחה ואוסף למבקרים רגילים.

העיצוב של כל מדור שונה,והאוספים עשויים להיות שונים למרות שיש ביניהם חפיפה רבה.
היום הם עמלים על עיצוב אחיד וממשק אחיד באתר חדש לאחר שהבינו שאנשים לתקשים להסתגל לריבוי הממשקים ושמממשקים מורכבים עם אין סוף תוצאות מבריחים את הגולשים בעיקר את המורים והתלמידים.
הפעילויות והכלים הדידקטיים שבנו יפים מאוד ויש מקום נרחב לשאוב מהם רעיונות. אנחנו ראינו למשל כלי גנרי יפה וחכם שמנתח קריקטורות ונותן כלים לניתוח עצמאי של התלמיד. הם גם עושים שימוש נרחב ומרשים במפות דינאמיות.
ב -2005 הרימה ספריית הקונגרס את רף האמביציות שלה וכריזה על הקמת הספרייה העולמית הדיגיטאלית. במסגרת זו גם קיבלה מענק של 3 מליון דולר מגוגל ובשותפות איתם החלה בדיגיטציה של אוסף חדש.
בצד האוספים הרגילים הם מזהים צורך ביצירת פעילות קהילתית באתר וכחלק מכך הם השיקו מדור המבשר על ומתעד אירועים הקשורים בספריה וסביב העניין הזה אפשר לזהות מגמות קהילתיות קלות.
פרויקט נוסף בעל ניחוח קהילתי הוא פרוייקט המארח משוררים בני זמננו הקוראים משירהם ומתראיינים על חייהם.


דפוסי שימוש
היקפי הכניסות שלהם מרשימים במבט ראשון- יש להם כמליון דפים נצפים ביום,שבאים מ200 מדינות. מספרית זה המון אבל כשלוקחים בחשבון את גודל אוכלוסיית ארצות הברית לבדה זה פחות מרשים, אם משווים את המספר הזה להיקף הדפים הנצפים בספריה הוירטואלית שלנו יחסית להיקף האוכלוסיה בארץ אפשר לראות שפרופורציונית הם מגיעים בערך למחצית ממספר הכניסות שלנו.(הפיסקה האחרונה יכולה להיכלל במהדורה הבאה של משלי לפונטיין במדור של דברים שאמרה הנמלה על לפיל מבלי למצמץ).
בערך שליש מהכניסות שלהם מגיעות ממורים ותלמידים,שליש מחוקרים ושליש מהציבור הרחב. כרבע מהתנועה באתר הסיפריה נוצר מאמריקן ממורי.
70% מהפריטים שגולשים מחפשים באתר הם בתחומי ההיסטוריה למיניהם,רבים מחפשים חומרים הנוגעים לתולדות המוסיקה הפופולארית של העשורים האחרונים.
מערכת החינוך
האוסף הדיגיטלי התחיל לקחת בחשבון את מערכת החינוך רק עם הכניסה לעידן האינטרנט . הצוות החינוכי הקבוע קטן יחסית- הם היו עד לפני זמן לא רב שלושה אנשים וגדלו לתשעה לאחרונה. בתחילת הדרך, כדי להתמודד עם האתגרים של הגילאים האלה, אנשי מחלקת החינוך של הספרייה אספו 50 מומחים – מורים ואנשי מולטימדיה לסמינר מרוכז בו הם עיינו באוסף בחרו פריטים ממנו וחיברו חומרים צמודים לפריטים – דפי עבודה,מערכים וכדומה.
כיום הם עורכים אלפי מפגשי הטמעה בכל רחבי המדינה,ואוספים תגובות של מורים ותלמידים. הם מציינים שקשה מאוד להעריך את מידת האפקטיביות של מה שהם עושים כל פעולות ההערכה המוכרות לנו לא יכולות לבודד באמת את מה שהם נותנים מתוך מרכיבים אחרים של הלמידה ולכן קשה להתבסס על מחקרים הכוללים מבני הישגים מחד ועל תחקיר איכותני מאידך. הפעולה השיטתית ביותר שנעשה עד כה הייתה בדרום קרוליינה שהופרדה לשבע מדינות .המחקר נעשה בשיתוף 24 אוניברסיטאות וכלל הטמעה פנים אל פנים ובאמצעות למידה מקוונת ווידאו קונפרנס. המשוב (האנקדוטלי בעיקרו) חיובי מאוד ומעיד על שינוי.
האג'נדה היחידה שלהם לדבריהם היא חשיפת האוצרות שברשותם והפיכתם לנגישים לציבור. הציר המוביל את הלמידה ובניית המאגרים לילדים ולמערכת החינוך הוא התפיסה שחשוב לפגוש מקורות ראשוניים – תעודות,תמונות ממצאים וללמוד מהם. הערך המוסף שהם מוצאים במה שהם מציעים על פני ספרי לימוד והוראה קלאסית של היסטוריה מצוי בכך שהם עוסקים הרבה בתרבות ובאקלים תרבותי ולא בהיסטוריה קלאסית של אירועים.

אתגרים
באופן כללי כפי שכבר למדנו בסיאטל לכל מדינה בארצות הברית(למעט איווה) יש קוריקולום ומערך סטנדרטים משלה,כך שקשה מאוד ליצור מוצר אחד שיתאים לכל תוכניות הלימוד בכל המדינות.
גם כאשר התכנים זהים הדגשים שונים מאוד וכך מורה בוירג'יניה יקדיש חצי שנה למלחמת האזרחים בעוד שמורה בטקסס ידבר עליה במשך שני שיעורים.
כדי להתמודד עם המצב הזה אנשי מחלקת החינוך אספו סטנדרטים ותכנים גנריים, וכן רכיבים ארציים כאלה שנוסחו ברוב המקרים לא על ידי הממשל אלא על ידי חוקרים ומתבוננים חיצוניים אחרים במערכת. הרכיבים האלה כיוונו את הבחירה שלהם בחומרים מתוך האוסף הגדול של הספרייה.
השאיפה להגיע למצב בו מורה יוכל להיכנס לשבץ בטופס אלקטרוני מאפיינים של הצרכים שלו (מורה לגיאוגרפיה בכיתה ד באלבאמה) ולקבל תוצאות בהתאם.
מלבד האתגר הזה אנשי החינוך בספריה מתמודדים עם שורה של אתגרים- החומרים שבאוסף רבים, רבים מדי (כפי שרואה כל מי שנכנס לאתר) וצריך למצוא דרך להתמודד עם העודפות הזו, החומרים זקוקים לתיווך רב- הפעלות ,אינטראקטיביות ,מדריכים למורה וכדומה. כל אלה זוכים ליחס חשדני מצד מנהלי האוסף (הארכיונאים והספרנים המסורתיים) הרואים בכל ניסיון אפילו ליצור אוספי "לייט" נבחרים או ביצירת גרפיקה "ילדותית" יותר פגיעה במונומנטים לאומיים. על הרקע הזה הובעה התנגדות עזה לקשר באופן כל שהוא בין הפריטים באוסף ובין הויקיפדיה למשל.
השמרנות הרבה ותחושת האחריות הזו מורגשת בכל פינה של עבודתם ואפילו בחלל הפיסי בו פועלת מחלקת החינוך. החקיקה נותנת לספריית הקונגרס מעמד של אתר לאומי ולכן אסור לבצע שינויים במבנה עצמו. כתוצאה מכך חללי העבודה של מחלקת החינוך מופרדים על ידי קירות ניידים, בלב לובי ענק שביום מעונן אי אפשר לראות את התקרה שלו. מרכז חדר הישיבות שלהם מתחת לשולחן יש ספסל גרניט שלרוע מזלם מחובר לרצפה ומתוקף זה הפך לחלק מהבניין ואסור להזיז אותו משם למרות שהוא לא תואם את מבנה החדר. גולת הכותרת הוא מנעול האופניים איתו אליזבת נועלת בסוף יום העבודה את שערי המחלקה שלהם,היא כורכת מנעול אופניים סביב ידיות השערים כי שילוב מנעול צילנדר מהסוג שקיים בכל הדלתות האחרות בספריית הקונגרס נתפס גם הוא כשינוי במבנה המקורי. חשוב לציין שכל זה מתחולל בבניין מדיסון החדש יחסית של ספריית הקונגרס ולא בבניין ההיסטורי השוכן מעברו השני של הכביש.

סטו וייבל בארץ האמזוגלים

הפגישה עם סטו נערכה באמצע השבוע שעבר כשעוד היינו בסיאטל,מאז היו לנו עוד שלוש פגישות בסיאטל שכבר עלו לבלוג ועוד ארבע פגישות בוושינגטון שיעלו בקרוב ,אבל לא הצלחנו למצוא את הזמן להשלמת סיכום הפגישה עם סטו. הפגישה איתו הייתה ארוכה ומלאה במידע ובתובנות חשובות.

סטו נחשב על ידי כל מי שפגשנו ועוסק במידענות ככוהן הגדול של המטה דטה. בעשר השנים האחרונות הוא עמד בראש האגודה שיצרה את הדבלין קור,תקן המטה דטה החשוב והמוביל בעולם. מבין הפגישות שעברנו מאז תחילת הביקור שנינו חשנו שהפגישה עם סטו הייתה מהחשובות ביותר ומאירת עיניים. במיוחד בכל מה שקשור ל"תנועת היבשות" המתחוללת לנגד עיננו בכל מה שקשור ל מתח ספריות מול העולם הוובי הפתוח. סטו הוא איש שיחה מלבב נטול פוזות,מלא הומור ונכונות לשיתוף.סטו עובד למעלה מ20 שנה ב
OCLC
ועוסק בנושאי דיגיטציה כבר 15 שנה באינטנסיביות רבה. השנה הוא בשנת מחקר באוניברסיטת וושינגטון ומעיד על עצמו שכאשר יחזור למקום עבודתו הוא מעוניין בשינוי ,הוא חש שהתחום בו עסק עד כה הגיע לידי מיצוי גם ברמה האישית וגם הכללית.
תחום המחקר הנוכחי שלו הוא
identifiers
כלים לזיהוי אתר על ידי תוכנו כך,שאם כתובתו משתנה הקישורים אליו מתעדכנים אוטומטית.
תקופת השהות שלו בסיאטל הרחק מהעבודה המידענית השוטפת מאפשרת לו להתבונן על נושא המטה דטה בריחוק מסויים ולבחון תהליכים יותר בגדול. אחת הנושאים שהוא רואה בדרך שונה מכפי שראה בעבר הוא נושא ה
Web2.0
והשלכותיה על מה שהוא מכנה .
LIB2.0
התנועה הזו נראית לו עכשיו משמעותית וחשובה והוא מרגיש שחשוב ללמוד את הנושא.
לדעתו תנועה זו חושפת ומדגישה באופן ברור מאוד את האתגר הגדול של ארגון המידע ברשת – יצירת הקשר בין יחידות התוכן השונות.


ה"אמזוגלים" והספרנים
באופן כללי יש משהו מרשים מאוד ביכולת של סטו לבחון באופן ביקורתי את נושא המידענות המטה דטה ובכלל את מקומן של הספריות לנוכח התנועה שהוא מכנה ה"אמזוגל" האתרים המבשרים גישה חדשה של ארגון הידע ואחזורו גוגל,יאהו אמזון ועוד.
הוא בוחן את העולם החדש ללא עוינות אך בחשש ומציע הבחנות מאירות עיניים:
מדובר בתנועה המביאה רווח גדול לעולם ומאיימת על הצדקת הקיום של עולם המידענות הקלאסי .
פרוייקט הספרים של גוגל מעורר בו השתאות וחשש כי גוגל נעים מהר מאוד ויוצרים עובדות בקנה מידה עולמי והיסטורי שטח,בעלויות נמוכות בהרבה מאלה שגוף כמו ה
OCLC
יכול ליצור. החשש קיים כי גוגל כמו אמזון מונעים בסופו של דבר על ידי מודלים כלכליים ומודלים כלכליים מטיבם נוטים להשתנות. היום גוגל מאפשרת גישה לספרים הסרוקים, מחר מישהו בגוגל עשוי להחליט להפוך את הפרויקט לפרויקט בתשלום,או לגנוז אותו בגלל שיקולי רווחיות .
קיומם של כוחות חזקים ומהירים כל כך מחייבים את הספריות ואת הספרנים לברר לעצמם במה יחודם,מה מצדיק את המשך קיומם בעידן הזה?
העולם הזה מגיב לשינוי אבל באיטיות רבה, לקח לאו. סי.אל.סי הרבה מדי זמן להסכים לכך שרישומי הקטלוג "שלהם" יופיעו בחינם באתר פתוח ברשת.
עולם הספריות המסורתי הולך ושוקע גם בהיבטים אחרים. מתוך האוסף הכולל של כל אחת מהספריות יש אחוז קטן מאוד של ספרים שיוצא מהם החוצה להשאלה. תרבות ההשאלה הולכת ופוחתת, מדובר במהלך מסורבל בעוד שבעולם האמזוגלים מתפתחת תרבות השאלה אחרת. מדוע שספריות לא ישלחו ספרים בדואר למנויים שלהם כפי ששירותי וידאו ברשת נוסח נט פלקס עושים?
סטו סבור שבשנים הקרובות יתברר אם אנחנו עדים למהלך של ברירה טבעית בו כוחות חדשים מותאמים יותר דוחקים את הדינוזאורים הישנים,או שהספריות הדיגיטליות והפיסיות יעברו תהליך של שידוד מערכות שיחדד את ייחודן של כ"א במערכת.
סטו סבור שהייחוד הזה מצוי בין השאר ביציבות ובאחריות של עולם הספריות לאחזור המידע והעמדתו פתוח לשירות הציבור מול חוסר המחוייבות של האמזוגלים שיעשו את מה שהמודלים העסקיים ימצאו לנכון בכל רגע נתון.הכתובת של ספר המקוטלג
בworldcat.org -
הייצוג הובי של ה או.סי.אל.סי קבועה ,יציבה לא מונעת משיקולים עסקיים ותשאר כזאת.ולכן מבחינת סיכון וראייה של טווח ארוך נכון יותר לקטלג שם ספרים.
סטו, לא חושב שהייחוד של הקיטלוג הבין ספרייתי הוא בפירוט הקיטלוג ובאיכותו בהשוואה למה שקורה במנועי החיפוש. בעינו צקצוקי הדייקנות האלה הם הבל ,יש חומר ותוצאות לא פחות טובות ברשת הגדולה. והדיוק במידע המלווה לא בהכרח משנה.
האתגר שבהקשר וכוחו של הרכיב החברתי כיוצר ידע הקשרים ותנועה
האתגר הגדול לדעת סטו בעולם המידע שלנו נוגע ל"הקשר". גוגל יוצר את האגרגציה אבל לא נותן את ההקשר. אם נחפש למשל בגוגל את המילה ונוס נקבל אוסף עצום של תוצאות חיפוש מהדמות המיתולוגית דרך ,אמנות, אסטרונומיה, אסטרולוגיה ועבור דרך מכוני יופי ,אתרי סקס חנויות הלבשה ובשמים. כאשר אנחנו מחפשים משהו אנחנו מחפשים אותו בתוך עולם מסויים של הקשר. יש הקשרים פשוטים שהשפה יוצרת כמו למשל המילה "תלמיד" קשורה לצירוף " בית הספר" ,והנתון הזה צריך להשפיע על תוצאות החיפוש ועל האלגוריתמים המביאים אותן. יש הקשרים פשוטים הקושרים את החיפוש לתחום דעת או לנושא מוגדר ויש מורבים יותר שתלויים בנסיבות מורכבות יותר למשל חברתיות – היסטוריות , המילה "פרץ" קשורה למילה "אולמרט" וכדומה. הרשת בעזרת ציבור המשתמשים יוצרת עולם חדש של הקשרים בין מילים,ובין גושי טקסטים גדולים לבין עצמם.
אמזון היא דוגמה טובה -ברכיב המעניין שלה המציע ספר נוסף (מי שקנה את הספר הזה מצא עניין גם ספר הזה) נותנים שירות ייחודי למי שבוחר ספר מסוים (אם אהבת את פינוקיו נסה כיפה אדומה) הרכיב הזה מציע הקשר,חדש שאינו שטוח ומובן מאיליו. גם ביקורות הספרים שגולשים כותבים באמזון על ספרים שקראו מתגלה כסוג מידע ייחודי(מקורי) ובעל ערך חשוב בהגברת מכירות וביצירת הקשר חשוב היכול מאוד לסייע בשיטוט ברשת.
סטטיסטיקות של "דפוסי חיפוש"- צירופים הבאים לעיתים תכופות זה בצד זה הם סוג נוסף של הקשר וכך גם לינקים בין פריטים (לינק מהבלוג שלנו לבלוג של סטו יכול ללמד שאנחנו עוסקים בתחומים קשורים) כל ההקשרים האלה כאשר הם באים תוך מבט רחב על כמות פריטים גדולה ומבוססים על תנועת משתמשים ערה יוצרים מידע מלווה (ממש מטה-דטה ייחודי ואוטומטי מנקודת מבט של ניהול האתר) חזק ואפקטיבי לכל פריט שנבקש.
סטו סבור שהאתגר במאגרי העתיד טמון בפיתוח של המנגנונים אינטראקטיביים שכאלה,שיוצרים תוכן ייחודי ואיכותי ע"י המשתמשים ובחציבת במידע מהם והשבחת ההקשרים במאגר. במיוחד הוא מתלהב ממנגנון הביקורות על ספרים של אמזון .גולשים כותבים שם ביקורות על ספרים מרצונם החופשי,לעיתים כאשר גולש מסומן באמזןן ככותב ביקורות אינטנסיבי או פופולרי הוא מקבל עותק של ספר חדש ומתבקש לכתוב עליו,שוב ללא תמורה. אנשים מרבים לעשות את הפעילות הזו (משיקולים של רצון לשתף,לקבל קרדיט,יוקרה,חשיפה וכן הלאה) כותבי הביקורות לא נדרשים לכתוב ביקורת חיובית או שלילית אלא פשוט לכתוב ביקורת. והניסיון של אמזון מראה שספרים שיש עליהם ביקורת כתובה נמכרים יותר בשיעור ניכר.
לדעתו יש מקום לשפר גם את המנגנון הזה. יש להתייחס לחוות הדעת של הגולשים כנתונים מ"סדר ראשון" ולא כחומר משני- לייצר אותם במרחב אוניברסלי ,לאו דווקא בחנות של אמזון,לתת לדפי הביקורת זהות מובחנת,כתובת אינטרנט ברורה וקבוע שאפשר להפנות אליה ולתת קרדיט לכותב, כך שהביקורת תוכל לשרוד כחומר מחוץ להקשר של חנות הספרים או הספר הספציפי. לדעת סטו תפקידו העתידי של כל ספרן ראוי שיהיה לייצר רשימות ביקורת כאלה. ההולמות את הייעוד יצירת ביקורות יפנה לא לרכישת הספר באמזון אלא קודם לספר בוורלדקט וכאופציה נוספת
מטה דטה
כאמור, סטו עבר שינוי ביחסו למטה דטה וסבור שיש מקום רב להגמשה של הנושא ולצריכה נבונה שלו. את החשיבות הגדולה הוא מוצא בכך יש שיח וחשיבה סביב הנושא ופחות בהצמדות נוקשה לתקן מסוים.
בעולם המידענות הייתה התלהבות רבה מנושא המטה דטה בהתחלה,התלהבות זו היתרגמה לכמעט דת בנושא ולהשקעת משאבים רבים ביצירת המטה דטה.(בספריית הקונגרס עלות ההשקעה לכותר בתחום זה מגיעה ל100$ לספר). בשלב הבא עולם המידע נחשף לאינדקסים ולאלגוריתמים רבי העוצמה שמייצרות חברות כמו גוגל. בעקבות זאת התחיל טרנד של הספדים למטה דטה המסורתית המכילה אין סוף שדות שלאף אחד אין עניין בהם. בימים אלה יש חזרה מתונה לזיהוי אותם התחומים בהם המטה דטה חסר תחליף – כמו למשל יצירת ההקשר לחבילות המידע. כמו כן חשוב שיהיה סטנדרט כל שהוא גם לתוכן פתוח לחלוטין.
כולם מבינים ששם המשחק הוא יעילות קרי מפתוח מהיר וזול שיספק את הסחורה ההכרחית. מכאן שיש שאיפה חזקה לשימוש במנגנונים אוטומטיים ליצירת מטה דטה,ויש מקום לפתיחות כלפי יצירת מטה דטה על ידי גולשים באמצעות תגים ובאמצעים אחרים. במאגרים הכוללים תמונות השאיפה שהמפתוח יעשה בידי היצר - בידי מי שצילם את התמונות. מפתוח כזה יכול להיות בעל ערך רב בהרבה ממפתוח בידי מידען. בבנייה של מאגר תמונות מומלץ להשאיר מקום פתוח לתוספת מידע בידי גולשים שיכול להיות בעל ערך עצום.(אם האיש שמצולם בתמונה הוא סבא שלי רק אני אוכל לנדב את המידע הזה.)
בגדול, אומר סטו, נראה ששלושה מקורות עיקריים שיאפשרו להביא מידע על הפריט ויהיה רצויי שילוו כל פריט , האינדוקס (מנועים), מטה דטה,ותקצירים/ביקורות קוראים. המרכיב הרביעי הוא ניתוח תנועת משתמשים והבאת המידע בפני הגולשים (מי שקרא את זה קרא גם את זה, מי שהדפיס את זה הדפיס גם את זה)
הדרך להתמודד עם מה שהוא מכנה
Spam meta data
הוא להבין את ההיגיון שמביא אנשים ליצור אותו ולבנות מנגנונים טכנולוגיים שיבלמו את המגמה.
מה שצריך לכוון את בניית המטה דטה הוא השימוש האנושי בתוכן אותו ממפתחים. במיוחד יש צורך בכך בכל מה שקשור לפריטים נטולי מלל – תמונות וכדומה.באופן כללי צריך לשקול טוב מה הצרכים המדוייקים,קשה ויקר לפתח מטה דטה חדש מההתחלה ועדיף להתחבר לתקנים קיימים. לא תמיד צריך להצמד לתקן אחד (כמו הדבלין קור) של מטה דטה,למשל אם תמונה נתונה בתוך ספר לעיתים הטקסט העוטף אותה יכול להיות המטה דטה.
בהקשר זה סטו ממליץ על אוסף התמונה האוסטרלי
pictures Australia
שיש בו מודל מצויין של מטה דטה לאוספי תמונות.
הסטנדרט המוביל למדיה כיום הוא ה
vra core
לאחרונה גדל מאוד השימוש בתקן
iptc
תקן של עולם העתונות לתמונות שסטו צופה שייקלט במעגלים רחבים.
מודלים עסקיים
אנו מצויים בעידן יוצא דופן מבחינת המודלים העסקיים שהוא טומן בחובו. הדגמים שמבשרים גופים כמו אמזון בתחום הספרים,נטפלקס בתחום הוידאו ואייטונס בתחום המוסיקה הם מהפכה של ממש.
מה שמאפיין את המודלים של העולם החדש הוא שהם יוצרים את הרושם שהם מציעים שירות ללא תשלום עם שיח חברתי ער,למרות שלאמיתו של דבר בסוף משלמים על משהו. האתגר הוא ליצור רושם כמה שיותר מקיף של חינמיות. הביטוי השגור שהשתמש בו הוא
Mobilizing the edge
מי שמתאר באופן ממצה את המהפכה הוא כריס אנדרסון בספרו
The long tail
מאז תחילת הביקור שלנו אנחנו קוראים ושומעים ללא הרף איזכורים של הביטוי הזה,ומתביישים לשאול במה מדובר. בפגישה עם סטו אזרנו אומץ ושאלנו במה המדובר ואחר כך רצנו לרכוש את הספר. גידי כרגע (אחרי יומיים של קריאה אינטנסיבית) בעמוד 6ויסביר את המושג באחד הפוסטים הבאים.
מוזיאונים וספריות
סטו מזהה פוטנציאל גדול בחיבור של עולם המוזיאונים והארכיונים לעולם הספריות. כיום מדובר שתי ספירות שונות,עם מוסכמות אחרות ותרבות עבודה שונה, בקנדה יש אחדות שנכפתה על הממשל בשתי המערכות האלה. סטו חושב שזה האתגר הבא של גופים כמו ה או.סי.אל. סי . הפיכת עולם הספרים ועולם האוספים המוזיאליים לעולם אחד. אחוד כזה יתן לעולם הספריות ייחוד שפרויקטים כמו הפרויקט של גוגל לא יוכלו לייצר. מהלך כזה גם יוכל למנף את המוזיאונים עצמם המחזיקים אוספים ספציפיים שגם אם הם מצויים באינטרנט הם שוכנים "בקרקעית האוקיינוס הדיגיטאלי" באזורים נידחים שהמנועים כמו זה של גוגל לא קוצרים מהם מידע ולכם לא מביאים אותו בפני הגולשים ..ואלה לא יודעים ולא משתמשים בהם. כמובן שגם בחזון הזה מנועי החיפוש שבאמצעותם נגיע למידע יהיו מנועי החיפוש הגדולים דוגמת גוגל. בהקשר זה סיפר סטו שהאו.סי.אל.סי רכש/ בלע/ התמזג עם ארגון קטן יחסית מקליפורניה בשם
Rlg
שיצר רשת ספרייתית דומה לאוסיאלסי ,שהתאפיינה באוספים מוזיאליים רבים בצד ספריות.
כוחות השוק על פי סטו
השחקנים הגדולים והמשמעותיים שסטו רואה בתחום הזה הם גוגל יאהו אמזון ומיקרוסופט.
סטו סבור שהפרסונליזציה הנעשית לגופים האלה בחלקה מדוייקת ובחלקה מוגזמת.
גוגל הם השחקן האהוד (עדיין) הם מושכים אליהם הרבה אנשים מוכשרים כי הם באמת רוצים לשנות את העולם והמסר הזה נקלט ומחלחל. האנשים בגוגל מונעים על ידי תשוקה לשינוי אבל אי אפשר לנהל לאורך זמן ארגון של 5000 עובדים ולשמור על מצב בו כולם מונעים על ידי תשוקה.גם הפחד שכל האנשים היצירתיים מגיעים לגוגל לא מבוסס,הם מושכים הרבה אנשים טובים,אבל עדיין יש הרבה טובים אחרים בחוץ.
. יש סכנה גדולה בכך שגוגל יחזיקו את כל החומר המודפס שבנמצא מהלך כזה יוצר ריכוז של כח רב מדי במקום אחד. היום גוגל עושים כמעט כל מה שהם רוצים כי אין להם מגבלה של כסף, זה לא יהיה המצב בעוד כמה שנים,הם לא מחוסנים בפני תהליכים טבעיים שעוברים על כל גוף עסקי ויעברו את אותם התהליכים שעברה מיקרוסופט.
יאהו דומים להם בכך אך יש בעבודה שלהם טון תכליתי יותר
מיקרוסופט הגוף שכולם אוהבים לשנוא מונע על ידי דחף לשלוט אך גם האמירה הזו דורשת הסתייגות חשובה שהרי אחוז ניכר מההון שמיקרוסופט מרוויחה עובר לקרן ביל ומלינדה גייטס ומושקע בחברה.
מיקרוסופט זיהה באיחור אופייני את הפוטנציאל שיש בפרוייקטי הספרים האלה והתחיל לפעול בדרכים "גוגליות" . במסגרת העניין שלהם בשוק הזה הם מנהלים דיאלוג עם האו סי אל סי ,השומרת על קשר עם כל השחקנים בזירה מצד אחד,וחוששת מהתחום הזה מצד שני. האוסיאלסי מבין שחלפו הימים שאפשר היה להביא קוראים לבניין הפיסי של הספריה שלך,וחלפו גם הימים שאפשר היה להביא קוראים לאתר האינטרנט שלך. הגולשים שוכנים במרחבי גוגל – יאהו והספרים של הספריה צריכים להגיע לשם אם הם רוצים להיות נקראים.
אמזון הוספדו במשך שנים כי הם הוציאו סכומים גדולים של כסף על כל לקוח. בסופו של דבר ההשקעה שלהם מסתמנת ככונה לטווח הארוך.
ההערכה של סטו שכל אחד מגופים הגדולים בשוק יצליח בסופו של דבר במה שהוא טוב בו.
אמזון יודעים למכור ולתת ללקוחות את מה שהם מחפשים,גוגל טובים בחיפוש יאהו מבינים את הלוגיקה של לקוחות צעירים- נוער וכדומה. וסביר להניח שהשוק יתחלק בדרך דומה,אלא אם כן יצוצו שחקנים חדשים – השינויים בשוק מהירים מאוד כפי שאפשר ללמוד מהמהירות שבה חממת האתרים האישיים מיי ספייס כבשה את מקומה ודחקה את מתחריה.
פרוייקט המול"ים
הפרוייקט שלנו כפי שהוצג לסטו במסמך שקרא לפני הפגישה נראה לו מעניין מאוד אך לא פשוט מבחינת המודל העסקי. המול"ים הם גוף מאוד שמרני והשמרנות שלהם מסוכנת להמשך הקיום שלהם. והוא צופה קשיים בעבודה מולם.
הנט ליבררי יצרו מודל שהמולי"ם אהבו – כל ספר מושאל או נמכר כמו ספר רגיל בספריה. המודל הזה לא מתאים לעידן של הרשת בו הלקוחות לא מחפשים ספרים שלמים אלא קטעי מידע . ולעיתים רחוקות מעוניינים להיות בעלים של החומרים.
אפשר ליצור מדרג של שימושים בספר : החל מציטוט או מציאת מראה מקום,דרך הורדת דפים ספורים,קריאה של הספר כאשר רק הדרגה האינטנסיבית ביותר כוללת רצון להיות בעליו של הספר. לא ברור מה האופק של הנט ליבררי שנרכשה על ידי האוסיאלסי ,נעשה שם קיצוץ דרסטי הכח האדם (כשליש) ועדיין לא ברור אם תשרוד בעתיד.
הרעיון של שלוב שכבות עם מדיה עשירה בתוך הספרים נראה לו נכון אבל מייקר מאוד את הטיפול בחומרים.
נקודות מרכזיות שיש לחתור אליהם כבסיס להצלחה:
- לגרום במהירות שהתוכן ייהפך לחלק מעולם של הלקוחות שלנו. יש לתת את התוכן כדי שהלקוחות יפגשו אותו במהירות ויפנימו שיש כאן משהו מיוחד –המטרה למתג את עצמנו כמקום אולטמטיבי שמשהו מיוחד קורה בו. (גוגל)
- להיראות חופשי עד כמה שאפשר סגירות= חיסול הפרויקט. הוא ישקע לקרקעית האוקיינוס הדיגיטאלי.
- לחפש מקורות שיהיו מחויבים להמשך הפרויקט ולא ינטשו אותו בשלבי ההמראה.
- להבנות על מערכות קיימות ועל שיתופי פעולה . למשל כמו עם או.סי.אל.סי. האירגון בנקודה קריטית שרוצה להטמיע פלטפורמה חדשה שהקמת אוספים
contentDM
ומעוניינים לספק שירות למדינות שאינן ארה"ב זו הזדמנות לשת"פ. הם מעוניינים באוספים יחודיים וכאלה שיש להם קשר עם אוספים קיימים. מעוניינים בקשרים בין מוזיאונים,ארכיונים וספריות.
-


המלצות
1. הבלוג של לורקן דמפסי ההוגה החשוב ביותר בתחום לדעת סטו (וגם הבוס וחבר שלו),עוסק רבות בחשיבה אסטרטגית בעולם הסיפריות.
2. Library things
פרוייקט המזמין אנשים לקטלג את הספרייה הביתית שלהם. התחיל כעבודה של אדם בודד משוגע לעניין שכולל מידע וקטלוג של ספריות פרטיות על יד אנשים פרטיים. כיום יש במאגר 5 מליון פריטים,והיקף כח האדם המפעיל את המאגר הכפיל את עצמו – עובדים שם כיום שני אנשים. למגר כח עצום ביצירת הקשרים בין ספרים ........
3. תקציר מאלף של כנס שהתקיים בפברואר 2006
Web Wise 2006 Inspiring Discovery - Unlocking Collections

conference Report

אן לאלי

מנהלת האוסף הדיגיטאלי של ספריית אוניברסיטת וושינגטון.
הספרייה מחזיקה (בנוסף לאוסף הספרים העצום שלה) את אחד המאגרים הגדולים בארצות הברית הכולל בעיקר תמונות אבל גם טקסטים בנושאים הנוגעים למורשת האמריקאית.
את אן פגשנו בפתח הספרייה המרשימה של אונב' וושינגטון. אן הובילה אותנו לסיור קצר בהיכלות המדהימים של הספרייה. לאחר שזכינו לראות את הספר הגדול ביותר בעולם המוצג באולם הכניסה ולאחר שהובלנו דרך מספר אולמות מדהימים מרוהטים בשולחנות עץ כבדים ובארונות ספרים מעוטרים בפיתוחי עץ. ולאחר שהתרשמנו מקימורי התקרות מחלונות ענק נישאים במרומי האולמות לאחר שחילצנו מספר קריאות התפעלות שהתקבלו בהבנה ע"י המארחת, התחילה הפגישה בחדרה של אן.


בין תרבות הספריות לתרבות הגוגלית
אן עצמה באה עם רקע בתחום המידענות והספרנות ומפרסמת מאמרים בנושא. הפגישה איתה הייתה מעניינת מאוד במיוחד בהקשר של המתח הקיים בין מה שאנחנו לומדים לזהות יותר ויותר כשתי ציביליזציות שמתנגשות – עולם המידענות הקלאסי הספרני, ועולם המידע החדש המונהג בידי מנועי החיפוש ובראשם גוגל.
הפגישה הייתה מרתקת כי דווקא במקום "הספרני" ביותר בו ביקרנו עד כה, הכי קרוב לרצפת הייצור המידענית, היה ברור יותר מכל שהתרבות הגוגלית מכחידה את עולם המידענות הקלאסי.
האוסף שלהם יושב באתר הספרייה ומקושר לספריות אחרות ובכל זאת רק 12% מהכניסות לאתר מגיעות מספריות. רוב הכניסות מגיעות ממנועי החיפוש.
לאן יש הרהורי כפירה במטה דטה הקלאסי, היא מתארת מידענים איתה היא עובדת שהגיעו למצב בו כתבו חוברת של 44 עמודים של מטה דטה לפריט אחד,עלות ממוצעת של כתיבת מטה דטה לפריטים מגיעה ל100 $ והיא מרגישה שהתפוקה לא מצדיקה את זה – הרבה מהמידע שכלול במטה דטה לא משרת אף אחד,ומצד שני חסר בו לעיתים מידע חשוב. לדעתה כתיבה של מטה דטה רזה שכולל שם מחבר, כותרת לפריט, מילות מפתח, פירוט בעלי זכויות ופסקת הערות מספיקה בהחלט.
היא מרגישה שהנתונים האלה בצד רכיבים אוטומטיים של יצירת מטה דטה יביאו לתוצאות מספקות. פריטי מדיה - עלה הצורך למפתוח ידני של פריטי מדיה בהעדר מידע טקסטואלי שמנועי החיפןש יכולים לאנדקס. בהקשר זה אן מציינת את ההתקדמות הרבה שחלה בנושא של עיבוד שפה טבעית,ושל עיבודי תמונה שמסייעים מאוד בעבודה אוטומטית כזו של יצירת מטה דטה.
אוניברסיטת קליפורניה האחראית לאוסף דיגיטלי גדול יצרה מקבצים של מילים הקשורות זו לזו מתוך המאגרים שלהם ובנתה אלגוריתמים ה"יודעים" לזהות הקשרים של מילים ולתת תוצאות בהתאם.
גם בכל מה שנוגע לחזון של רשת ספריות דיגיטליות ניכר כי המודל שיתוף המידע הספרייתי לא חסר מחסומים וליקויים. כך למשל היא סיפרה שהם נמנעים מלמפתח ולהעלות רישומים קטלוגיים ל
OCLC
בגלל שורה של חסרונות שיש במהלך כזה- ה
OCLC
מקבל את הרישומים מהם בחינם ואחר הופך להיות לבעל הזכויות עליהם. מצד שני אם הם מורידים רישום קטלוגי מה
OCLC
לקטלוג שלהם עליהם לשלם עליו כי ה
OCLC
הוא בעל הזכויות עליהם.
שדות הקטלוג של ה
OCLC
כוללים מידע רב שנראה לה מיותר,וכאשר הם משתמשים בחומר שהמאגר שלה קיטלג הם מוגבלים בדרכי ההצגה וכתוצאה מכך חושפים גם פרטים שהם לא מעוניינים לחשוף החבויים בתוך המיפתוח שלהם.
הנקודה המרעישה ביותר מבחינתנו הייתה שכאשר היא (מידענית מקצוענית) מחפשת כותר היא לא תתחיל ב
world cat
האתר המציג את נתוני ה
OCLC
אלא בגוגל. מהירות החיפוש בגוגל גבוהה בסדרי גודל והממשק נוח לאין שיעור.
ביטוי חריף לקשיים במימוש חזון רשת הספריות נמצא בתיאור שלה של מערכת היחסים בין המאגר שלהם לפרויקט
American memory
של ספריית הקונגרס.
אחד המאגרים באוסף שלהם מומן מתקציבי
American memory
ומופיע משום כך גם באתר של אוניברסיטת וושינגטון וגם באתר ספריית הקונגרס. אן מעידה שהיא לא יודעת מי הכתובת שלה בספריית הקונגרס למקרה שתרצה לתאם איתם תוספת או שינוי במאגר. הקושי הזה בתקשורת מעיד עד כמה הערך המוסף החשוב ביותר של חזון רשת הספריות- היכולת לסינרגיה בין הספריות לא מגיע בפועל למימוש.
בשיח שהתפתח דיברה על תרבות מקצועית שונה בין ספריות לבין מוזיאונים וארכיונים ועל הקושי לאחד את הארגונים לעבוד יחד יחד עם זאת ברור לה שמבחינת משתמש הקצה המבקש תוכן לא איכפת לו מי אוגר את המידע כל עוד הוא מגיע אליו.
בהקשר זה אן ציינה שקשה לה להצדיק את קיומם של אוספים ספציפיים באוניברסיטאות השונות וברור לה שבסופו של דבר רוב הגולשים לא יגיעו לאוספים האלה אלא דרך חיפוש התמונות הישיר בגוגל ובאתרים אחרים.
אן סיפרה על מהלך שהיא מובילה להגברת השימוש באוסף שלהם - גידול מספר המבקרים באוספים הדיגיטאליים. במסגרת הזו הם מקשרים את התמונות שבאוסף ערכים רלוונטיים מהויקיפדיה ! בפיילוט מצומצם שערכו הסתמן שמהלך כזה מגביר באופן ניכר את היקף הכניסות. אמירה זו מעניינת מאוד כשזוכרים שהיא נאמרת מפיה של מנהלת אוסף דיגיטלי של אוניברסיטה מכובדת ומלמד על שינוי תרבותי עמוק שמתרחש ממש לנגד עיננו.

CONTENTdm
אן עובדת כמה שנים עם מערכת הניהול שפיתחה החברה של גרג זיק והייתה מעין פיילוט של המערכת בצעדיה הראשונים. היא מרוצה מהמערכת שממלאת את הצרכים שלה כמנהלת המאגר,אך סבורה שמדובר בממשק טוב לניהול המאגר (הזנת נתונים נוחה,אגירה יעילה ומאורגנת ושיגור המידע) אך בממשק לא מספק (מבחינת נוחות וחווית שימוש אטרקטיבית) להצגת התכנים עבור משתמש הקצה.
המערכת נוחה לה בכך שהיא מאפשרת אוטומטית לדחוס או להרחיב קבצים גראפיים, נוחה מאוד להתאמה ועיצוב של המסכים והשדות לפי הצורך,מאפשרת פילטרציה של פריטים שלא רוצים שיהיו נגישים לכל צופה ומאפשרת ייצוג הפריטים עם הערות זכויות יוצרים וסימני מים. המערכת מאפשרת גם תמורת תשלום נוסף ממשק
ocr
הבנוי על בסיס
abbyyfinereaderועושה עבודה סבירה.

עוד
היא ספרה על מחקר שערכה
Robin chandler
מאוניברסיטת קליפורניה שעבדה עם קבוצות מיקוד של מורים ותלמידים במאגרי המידע. אחד הממצאים המעניינים של המחקר היה השיעור הגבוה של מורים שאינם נגישים לאינטרנט.
היא הבטיחה לסייע לנו ביצירת קשר בספריית הקונגרס וכך גם עשתה.