רשת חברתית לספרים

ספק רשת חברתית ספק מועדון קריאה עדיין בגרסת בטא.

אוריילי על מולים ודיגיטציה

תמונות ספרית הקונגרס במספרים

ספרית הקונגרס פרסמה דוח נתוני השימוש באוסף התמונות שהעלתה לפליקר

• למעלה מ10 מליון צפיות,כחצי מליון לחודש
• למעלה מ7000 הערות לתמונות
• למעלה מ67,000 תגיות
• קרוב ל80% מהתמונות הוגדרו כמועדפים
• 15,000 משתמשים רשומים נהיו חברים תמונות ספרית הקונגרס
• 25 הודעות נמחקו כלא ראויות
  (Digitization 101 )

דגים מלוחים

מודעה
כל מי שיש לו שו"ת בכתי" מהגאון זצ"ל ימחול לשלוח
על האדרסתי: אברהם ענגעלשער,ווארשה
גענשא 21 מעון 48
או להחנות דגים מלוחים גענשע 23 אברהם ענגעלשער
מחיר ד' חלקי שאלות ותשובות צפנת פענח 5 זל.
גם אני קונה ספרים ישנים וחדשים
וגם יש להשיג אצלי כל מיני ספרים במחיר הזול
(נדפס בסוף שות צפנת פענח לרוגאצ'ובער)

האיש הצהוב

סיפור בתוך סיפור

מדוע טורדת את דעתנו הסברה שמפה כלולה בתוך מפה ושאלף לילה ולילה כלולים בתוך הספר "אלף לילה ולילה"?מדוע טורדת את דעתנו הידיעה שדון קיחוטה הוא גם קוראו של הספר "דון קיחוטה" ושהמלט צופה בהצגת "המלט"?דומני שמחוורת לי הסיבה לכך: בהיפוכים משונים כאלה,שלפיהם גיבורי בדיה יכולים להיות קוראיה של בדיה כזאת או צופים בה,מובלע שאנחנו,הקוראים והצופים,יכולים להיות בדיות. בשנת 1833 העיר קארליייל שתולדות העולם הריהן ספר קודש אינסופי שכל בני –אנוש כותבים אותו וקוראים בו ומנסים להבינו,ואשר הם עצמם כתובים בו גם-כן.(חורחה לואיס בורחס,מבוכי הזמן ע"מ 38-39תרגום יורם ברונובסקי,כתר 1986)

תכנון ארכיטקטוני שיתופי

על בסיס סקנד לייף,הפרוייקט שבסרטון כלל כ500 משתתפים,מתוכם כ40 ללא השכלה אדריכלית



וזה מנגנון ההצבעה שלהם שבעזרתו מכריעים בעד או נגד רכיבים המוצעים לתוכנית


עוד מידע כאן

קאנון בעידן המידע?

המושג הנוצרי
המילה היוונית קאנון קשורה לקנה מידה,סטנדרט,והשימוש במילה בהקשר של אוסף הכתבים המחייב נוצר אצל ראשוני הנצרות. תחת האזהרה שכל ההכללות בתחום הזה חוטאות לקהלים מסויימים אפשר לומר שמול הדגם הנוצרי של קאנון סגור פחות או יותר,ושל דוגמה ברורה.
הקאנון הדינאמי
בעולם היהודי אנחנו מוצאים מעין "קאנון דינאמי"יחס דו ערכי לרעיון של קאנון,מצד אחד יש ניסיון להגדיר מה בפנים ומה בחוץ,והסתייגות אצל התנאים מעיסוק בספרות שאינה בפנים- ספרות חיצונית,חכמה יוונית וכמובן ספרי מינות, ומצד שני סממנים ופרקטיקות ששומרות את הקאנון פתוח ודינמי,למעשה כל הדואליות שבין שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה שומרת על גבולות גמישים ומשתנים של הקאנון הזה.
הספר הקולקטיבי
הגלוי הספרותי המיוחד של הדואליות הזו הוא הספר הקולקטיבי – התופעה של חיבור רב משתתפים שיד העורך מורגשת בו פחות,מאשר בספרים "רגילים" ושנשמרים בו קולות הדוברים בשכבות השונות בלי שהם נפגעים. הדוגמה הבולטת ביותר לתופעה הזו היא התלמוד הבבלי,אבל בספרות שלנו יש דוגמאות רבות נוספות כמו התלמוד הירושלמי,הספרות המדרשית,וגם הספרות המתפתחת בימי הביניים. אחד הדוגמאות הקיצוניות לספר קולקטיבי כזה,היא הספרות שנוצרה בית המדרש של רש"י וממשיכיו .רש"י כנראה לא "חתם" מעולם את ספרו והמשיך לתקן אותו כל העת,אבל התופעה המדהימה של בית המדרש של רש"י הייתה שלא רק הוא המשיך לתקן אלא גם תלמידיו,בחייו וגם אחרי שמת.
חילופי המדיה
השימוש במדיה השונות בהם עסקו בתורה במרוצת הדורות השפיע באופן מכריע על אופי הדינמיקה הזו ועל מידת החופש.צורת החשיבה המדרשית יכלה להיווצר בעולם בו רוב העיסוק בטקסט נעשה בעל פה ולכן היה מקום רב לאסוציאטיביות ולצליליות ולאו דווקא להקשר,ואילו הפרשנות השיטתית המתבוננת בהקשר נוצרה דווקא בימי הביניים כשברשות הלומדים היו עותקים כתובים של הטקסט המתפרש .
באותו האופן התפשטות הדפוס שינתה באופן דרמתי את סוג היצירות הפרשניות לתלמוד ואת מידת ההומגניות שלהם.
עידן המידע
העידן שאנחנו מצויים בו,העידן האינטרנטי מזמן מהפכה חדשה על הרצף הזה,יש הטוענים שהיא המהפכה הגדולה מכולן. הטקסט האינטרנטי כפי שהעירו רבים מצוי בחצי הדרך בין הטקסט הכתוב ובין הטקסט שבעל פה.
בהקשר של הדינאמיות האינטרנט או עידן המידע טומן בחובו הזדמנות עצומה וגם אתגר ,או בניסוח פסימי יותר סיכוי וסיכון.
הזדמנויות
בשורת ההזדמנויות אפשר לסמן את התופעה שהכלכלנים מכנים "הזנב הארוך".
הרשת מאפשרת לנו להציג מידע זמין ונגיש בכמויות דימיוניות ומעמידה לרשותנו מנגנון שליפה יעיל . השילוב בין מנגנון השליפה,מנוע החיפוש ובין המידע העצום מאפשר להביא אל שולחן העבודה שלנו מגוון רחב הרבה יותר של תוכן,ולהרחיב מאוד את גבולות הקאנון.
אחד הסימפטומים האמינים למהפכה הזו הם דפוסי הרכישה של ספרים ושל מוסיקה.יש עליה ברכישה של ספרי נישה,אזוטריים יחסית על חשבון להיטים כי לכל אחד מאיתנו יש אפשרות בשתי לחיצות כפתור להגיע למוסיקה אתנית ארמנית למשל, שהייתה כמעט ולא נגישה במנגנוני ההפצה הישנים.
הזדמנות נוספת מצויה ביכולת של הגולשים להשתתף באופן שיוויוני ביצירת המידע ,כמו בבית המדרש של רש"י,רק שבמקום שבו היו עשרות בודדות של דמויות שיכלו להשתתף במפעל הקולקטיבי הזה נוצרה היום הזדמנות למה שמכונה "חכמת ההמונים" שבה אלפי ולפעמים עשרות אלפי אנשים משתתפים ביצירה הקולקטיבית שהביטוי המפואר ביותר שלה היא הויקיפדיה.
אתגרים
בשורת האתגרים או האיומים שהמהפכה הזו מבשרת אפשר לסמן את האשליה שבמגוון שהרשת מציעה.זה נכון שהרשת מציעה נגישות חסרת תקדים לתוכן מגוון ,אבל דפוסי השימוש שלנו לא מנסים להגיע לכל המגוון הזה רוב הגולשים לא מגיע לתוצאות מעבר לדף התוצאות הראשון בגוגל,ועל פי מחקר מהשנה שעברה של אוניברסיטת קורנל חצי מתשומת הלב של הגולשים מוקדשת לשתי התוצאות הראשונות. על פי מחקרים די ישנים מ2003 93% מהסטודנטים הבוגרים מעדיפים לחפש תוכן אקדמי ברשת,ולא בספריה,ורק 7% מחומר הזה ראוי לשימוש אקדמי.,כלומר הרשת מחליפה את הקאנון הישן לטובת קאנון חדש. מי יוצר את הקאנון הזה? התשובה המיידית לשאלה הזו היא האלגוריתם של גוגל ,שעל פי פרמטרים שונים מגדיר את הסדר של התוצאות,אבל בפועל בשנים האחרונות התפתחה התמחות לקלוע לרצונו של האלגוריתם הזה,וכך גופים שיכולים לשלם למומחים לדבר מביאים את התוכן שלהם למקומות הגבוהים בגוגל,זה לא אומר שכל מה שנמצא בדף התוצאות הראשון הוא כזה,אבל ברור שחלק ניכר מהתוצאות יהיה כזה.
בעיה נוספת היא איכות החומרים הכללית,בגלל הכמות העצומה של המידע שברשת אנחנו נוטים לחשוב ששם מצוי כל הידע המתועד,אולם בפועל גם כיום אחוז עצום מהידע האנושי אצור עדיין בספרים שאינם ברשת,לפי הערכות למעלה מ90%. הידע הקיים ברשת מגוון מאוד וכולל מידע חובבני בצד מידע מקצועי בלי יכולת פשוטה להבחין בין השניים. הבעיה הזו חמורה יותר ברשת העברית מאשר ברשת האנגלית מול מאות מליוני קוראי אנגלית ברשת יש לכל היותר כ7 מליון קוראי עברית ,והנתון הזה משפיע גם על המשאבים שמושקעים בדיגיטציה של חומרים בעברית וגם על כך שהאפקט של חכמת ההמונים מצומצם יותר-ערך בויקי פדיה העברית ניזון מחבורה די מצומצמת של כותבים,לכל היותר עשרות,ערך בויקי האנגלית יכול להיות ניזון ממאות ואלפי אנשים ולהשתייף על ידי מספרים גדולים בסדרי גודל.

המפרסם והצרכן

מיקרוסופט אמנם,ובכל זאת

שיווק ויראלי על פי מאט המרקיד

מאט מרקיד אלפי אנשים בכל רחבי העולם ויש מליוני אנשים שצופים בזה,הרבה יוטיוב וגוגל מפס בדרך להישג הזה.
הוא לא ממש יודע לרקוד אבל לא זאת הנקודה,כנראה.

יוטיוב פילוסופיה והיסטוריה

פילוסופיה(קצת ארוך)

היסטוריה

על נול וויקי

דנה בוייד בפוסט מעורר מחשבה על הפער בין ויקי לנול,בין מפעל קולקטיבי לטקסט בו המחבר במרכז,נראה שהקסם של חכמת ההמון דורש את האנונימיות,גם בעבר בכל טקסט היתה אינטרטטקסטואליות,אל זה לא הפך כל חיבור להיות מפעל קולקטיבי,הקולקטיביות כפי שהיא באה למשל לידי ביטוי בתלמוד באה ביחד עם טשטוש של מרכזיות הכותב.

פייסבוק בעולם האמיתי

הכל מגוון

אם לא קראת את הספר אפשר לראות את הסרטון
שמציג בתמציתיות את הרעיון של הספר המצליח של דייויד ויינברגר גם לדעתו של הסופר עצמו

מבט מפתיע על התחרות שבין האדם למכונה

על הבחירה וגוגל

הרצאה לא קצרה,של אחד בארי שוורץ שמסביר לאנשי גוגל למה אפרויות הבחירה הרבות שיש לנו בכל תחומי החיים הם מקור להרבה מאוד דברים רעים,זה מתקשר בסוף לשאלה איך נראה מנגון חיפוש אבל עובר בדרך בתחומים רבים אחרים
משובץ בהומור יהודי אמריקאי ובקריקטורות שרק הקהל רואה,אבל גם עם מבחר יפה של נתנונים וממצאים מעוררי מחשבה

שלוש סיבות לצינון ההתלהבות של אנשי החינוך מהווב 2.0

אשר עידן מבשר ברשימה שהתפרסמה בסוף השבוע על מהפכה חינוכית עידן הווב 2.0 ,המוג מחבב את הווב 2.0 ובניגוד לרבים אחרים סבור שלא מדובר בבאזוורד פיקטיבית ובכל זאת החגיגיות הנבואית נראית לו קצת מופרזת

1.
חלק ניכר מעוצמת הווב 2.0 טמון בהיקף. בעולם של מאות מליוני דוברי אנגלית יש כר נרחב לבניה של עולם דעת אלטרנטיבי,ההמון מביא איתו חכמה שלא יכולה להגיע ממקור אחר. עולם דוברי העברית מסתכם במיליונים בודדים בכל העולם לעיסוק בתוכן לימודי בעברית יש לכל היותר כ3 מליון גולשים פוטנציאליים,בהיקף כזה לזנב הארוך לא יפעל,והנס שויקיפדיה באנגלית מחוללת לא יוכל לשכפל את עצמו.
2.
פלטפורמה היא לא תחליף לעבודה קשה ומורים איכותיים.ווב 2.0 הוא מארג של פלטפורמות,אבל הדרך לפתרונות מצויה בנתיב הסיזיפי שלא עבר שינוי רדיקלי מאז ימי סוקרטס ועד היום. גם אשר עידן מבין את זה שכן לב המהפך שעידן מתאר הוא אימוץ גישה קונסטרוקטיביסטית. גישה זו שהייתה באופנה לפני כמה שנים בקרב אנשי חינוך לא הצליחה להמריא למרות שקשה לערער על כך שהרעיון הבסיסי מאוד משכנע. היא לא הצליחה להמריא מפני שיישומה דרש הרבה מאוד מהתלמיד ולא פחות מכך מהמורה,ומערך כזה פועל כל עוד מדובר ב"בוטיקים" איכותיים לחינוך ונוחל כישלון ברגע שהוא עוברת למערכת חינוך המונית .
המאה ה20 ידעה שורה של מהפכות במישור הפלטפורמות שלא הניבו בהתאמה מהפכות חינוכיות ,עם החדירה של טכנולוגיה חדשה נראה תמיד את הנביאים עומדים בצדי הדרכים ומזדרזים להכריז על מהפכה חינוכית ובחלוף הזמן מתבדים ,כך היה עם הטלוויזיה,כך היה עם הלומדות כך היה עם האינטרנט החדש וכך יהיה גם עם הווב 2.0 .
3.
ידע שמיוצר על ידי גולשים מוגבל למישורים מסוימים,הוא יכול להתאים למקומות בהם:
אין נכון לא נכון כמו פליקר או יו-טיוב,
הוא יכול להתאים בכל מה שקשור לידע שהוא ידע על הגולשים – מה מעניין אותם? מה מוצא חן בעיניהם ? מה דוחה אותם וכו'
הוא יכול להתאים בשאלות כמו באילו מילים הם בוחרים להשתמש כדי לייצג את מה משעניין אותם
הוא יכול להתאים בכל מה שקשור לעיבוד נגיש של חומר קיים למוצר שנע בין סיכום במחברת לאנציקלופדיה.
כל הרכיבים האלה הם תוספת משמעותית ומרתקת לידע הקיים אבל לא תחליף ליידע מוסמך ,למתודות הוראה ולקורסים בנויים היטב.

שלוש הערות על ויקיפדיה ובריטניקה

וולסטריט ג'ורנל מעמת בין ג'ימי ווילס ממייסדי ויקיפדיה ובין דייל הויברג סגן נשיא בריטניקה,זה קרה כבר בספטמבר אבל אני קורא לאט באנגלית.

רוב הדיון כמו שקורה לעיתים בדיונים מעין אלה,הוא רצף של הצהרות משני הצדדים ולא ממש דיאלוג.

ובכל זאת על הדרך משתחררות כמה שורות מעניינות.

1.

הוייברג הבחור מבריטניקה כועס על ווילס שהוא משלב קשורים קנטרניים לתגובות שלו כמו למשל רשימת טעויות של חומר בבריטניקה המופיעה כערך בויקיפדיה,(מי היה מאמין שאברהם בוס נולד ב1604 ולא ב1602?)ההערה הזו מציפה היסטריה והמיידיות של המדיום (הם מתכתבים במעין צ'אט) משמרת את ההיסטריה הזו,האיש של המקורות המוסמכים מתקשה להתמודד עם מגרש המשחקים של חתול האשפתות

2.

הויברג מנסה להציג את בריטניקה כגוף הפועל גם הוא באינטראקציה קהילתית ,הוא מציג את 4000 המומחים הכותבים כקהילה הכוללת בתוכה קולות סותרים,ומספר על מערכת של תגובות גולשים ומומחים המצויה מאחורי הקלעים ותורמת לתיקון הערכים בתדירות גבוהה.

ויילס מכיוון אחר מספר על המודלים הבאים להגן על הויקי מפני ונדליזם ובהם "קידוש"נוסח אחד כחסין מפני שינויים,וקביעה של בעלי סמכות עריכתית.

שתי האמירות האלה מציבות את הפער בין שתי האנציקלופדיות כפער כמעט כמותי,בשני המקומות יש עריכה,יש טקסטים יציבים ויש אינטראקציה עם קהילה,ההבדל הוא במינונים. כלומר אנחנו רואים לנגד עיננו דיאלקטיקה הגליאנית כמעט בה שני המודל הקיצוניים מתאחים לנגד עיננו לסינתזה שהייתה לפני שנים מעטות בלתי נסבלת בעיני שני הצדדים

3.

הדיון מחמיץ את הפער העמוק ביותר לטעמי בין שתי האנציקלופדיות,הפער הזה מצוי בעיקר בתחומים ההומניסטיים- ראשית בבחירת הערכים,ושנית בהגדרה מי ראוי להיות מומחה,אם מותג ויסקי הוא נושא לערך,יכול מאוד להיות שהמומחה הרלוונטי הגדול ביותר אינו פרופסור להיסטוריה סקוטית אלא אלכוהוליסט אנונימי מאיזו עיר תעשייתית ואפורה בווילס.

היכולת של הגולשים להגדיר מה ראוי להיות ערך אנציקלופדי יכולה לעשות מהפך תרבותי אמיתי וליצור תוך שנים ספורות תסיסה פילוסופית ותרבותית שמתרחשת במדיות המסורתיות במשך עשורים.

המהפכה הגדולה של גבולות השיח

שני אנשים מבוגרים משלשלים סוכריה פופולרית לתוך בקבוק משקה פופולרי ,קצף גדול של משקה מועף לאוויר.
זה מסקרן,אלה מוצרים שאנחנו מכירים היטב,הם חלק מהנוף של חיי היומיום שלנו,פתאום היצורים התמימים, הדוממים האלה מתגלים כיצורים שטעונים בעוד משמעות הם מספקים שעשוע ויזואלי,הם מסוכנים יש להם נוכחות כחומר כימי ולא רק כחומר בעל טעם.
התגלית הזו שייכת לפינה שולית של חיי רוב האנשים,הוא ממוקם בפינה האינפנטילית
קוריוזית,
בעולם הישן הסיטואציה הזו לא הייתה נראית על ידי,ואם הייתי עד לה לא הייתי מרשה לעצמי להתעניין בה וודאי שלא לדבר עליה
התרבות של הרשת לוקחת את השולי הזה ומממקמת אותו בתוך תיבת המיילים שלנו,לפני המייל החשוב וכבד הראש בעבודה,ואחרי המייל של האחות מחו"ל,לכל המיילים האלה דרגת חשיבות דומה,
הם כולם חלק מהשיח הלגיטימי.
כולם מעבירים את המייל עם הסרטון הנער בן ה10 וסבא שלו רואה החשבון היבש כצנון,הסרטון עובר עם האטריבוטים המוקצנים שלנו "מדהים" "ענק" "גדול" ,גם רואה החשבון בעצם משתמש באטריבוטים האלה כי הוא עושה פורוורד למייל שקיבל ,מאות סרטונים שמנסים לשחזר בקטן את הפלא מצולמים ומועלים ליוטיוב,יוצרי הסרט הראשון מוחתמים על חוזה לעוד סרטים כאלה,בלי עלילה בלי מניפולציה רגשית,פשוט השתאות ילדותית סביב תופעה כימית .
הכימיה האינפנטילית מגיעה לחזית הידע,ואנשים כבדים באמת לא יפגינו את כבדותם בהסתייגות מהמהתלה אלא בכתיבת פוסט מלומד שיענו נותן משמעות לזה

נאום סנגוריה נלהב לטובת פרוייקט הספרים של גוגל

בסרטון שלמטה נאום שנשאה נשיאת אוניברסיטת מישיגן בפני איגוד המול"ים האמריקאים בפברואר השנה ,בעקבות ביקורות קשות שנמתחו על פרוייקט הספרים של גוגל. אוניברסיטת מישיגן היא אחת האוניברסיטות הגדולות שחברו לגוגל להגשמת הפרוייקט ההתרגשות והמתח שכרורכים בנאום הזה מורגשים היטב בקולה של הדוברת.