האיש הצהוב

סיפור בתוך סיפור

מדוע טורדת את דעתנו הסברה שמפה כלולה בתוך מפה ושאלף לילה ולילה כלולים בתוך הספר "אלף לילה ולילה"?מדוע טורדת את דעתנו הידיעה שדון קיחוטה הוא גם קוראו של הספר "דון קיחוטה" ושהמלט צופה בהצגת "המלט"?דומני שמחוורת לי הסיבה לכך: בהיפוכים משונים כאלה,שלפיהם גיבורי בדיה יכולים להיות קוראיה של בדיה כזאת או צופים בה,מובלע שאנחנו,הקוראים והצופים,יכולים להיות בדיות. בשנת 1833 העיר קארליייל שתולדות העולם הריהן ספר קודש אינסופי שכל בני –אנוש כותבים אותו וקוראים בו ומנסים להבינו,ואשר הם עצמם כתובים בו גם-כן.(חורחה לואיס בורחס,מבוכי הזמן ע"מ 38-39תרגום יורם ברונובסקי,כתר 1986)

תכנון ארכיטקטוני שיתופי

על בסיס סקנד לייף,הפרוייקט שבסרטון כלל כ500 משתתפים,מתוכם כ40 ללא השכלה אדריכלית



וזה מנגנון ההצבעה שלהם שבעזרתו מכריעים בעד או נגד רכיבים המוצעים לתוכנית


עוד מידע כאן

קאנון בעידן המידע?

המושג הנוצרי
המילה היוונית קאנון קשורה לקנה מידה,סטנדרט,והשימוש במילה בהקשר של אוסף הכתבים המחייב נוצר אצל ראשוני הנצרות. תחת האזהרה שכל ההכללות בתחום הזה חוטאות לקהלים מסויימים אפשר לומר שמול הדגם הנוצרי של קאנון סגור פחות או יותר,ושל דוגמה ברורה.
הקאנון הדינאמי
בעולם היהודי אנחנו מוצאים מעין "קאנון דינאמי"יחס דו ערכי לרעיון של קאנון,מצד אחד יש ניסיון להגדיר מה בפנים ומה בחוץ,והסתייגות אצל התנאים מעיסוק בספרות שאינה בפנים- ספרות חיצונית,חכמה יוונית וכמובן ספרי מינות, ומצד שני סממנים ופרקטיקות ששומרות את הקאנון פתוח ודינמי,למעשה כל הדואליות שבין שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה שומרת על גבולות גמישים ומשתנים של הקאנון הזה.
הספר הקולקטיבי
הגלוי הספרותי המיוחד של הדואליות הזו הוא הספר הקולקטיבי – התופעה של חיבור רב משתתפים שיד העורך מורגשת בו פחות,מאשר בספרים "רגילים" ושנשמרים בו קולות הדוברים בשכבות השונות בלי שהם נפגעים. הדוגמה הבולטת ביותר לתופעה הזו היא התלמוד הבבלי,אבל בספרות שלנו יש דוגמאות רבות נוספות כמו התלמוד הירושלמי,הספרות המדרשית,וגם הספרות המתפתחת בימי הביניים. אחד הדוגמאות הקיצוניות לספר קולקטיבי כזה,היא הספרות שנוצרה בית המדרש של רש"י וממשיכיו .רש"י כנראה לא "חתם" מעולם את ספרו והמשיך לתקן אותו כל העת,אבל התופעה המדהימה של בית המדרש של רש"י הייתה שלא רק הוא המשיך לתקן אלא גם תלמידיו,בחייו וגם אחרי שמת.
חילופי המדיה
השימוש במדיה השונות בהם עסקו בתורה במרוצת הדורות השפיע באופן מכריע על אופי הדינמיקה הזו ועל מידת החופש.צורת החשיבה המדרשית יכלה להיווצר בעולם בו רוב העיסוק בטקסט נעשה בעל פה ולכן היה מקום רב לאסוציאטיביות ולצליליות ולאו דווקא להקשר,ואילו הפרשנות השיטתית המתבוננת בהקשר נוצרה דווקא בימי הביניים כשברשות הלומדים היו עותקים כתובים של הטקסט המתפרש .
באותו האופן התפשטות הדפוס שינתה באופן דרמתי את סוג היצירות הפרשניות לתלמוד ואת מידת ההומגניות שלהם.
עידן המידע
העידן שאנחנו מצויים בו,העידן האינטרנטי מזמן מהפכה חדשה על הרצף הזה,יש הטוענים שהיא המהפכה הגדולה מכולן. הטקסט האינטרנטי כפי שהעירו רבים מצוי בחצי הדרך בין הטקסט הכתוב ובין הטקסט שבעל פה.
בהקשר של הדינאמיות האינטרנט או עידן המידע טומן בחובו הזדמנות עצומה וגם אתגר ,או בניסוח פסימי יותר סיכוי וסיכון.
הזדמנויות
בשורת ההזדמנויות אפשר לסמן את התופעה שהכלכלנים מכנים "הזנב הארוך".
הרשת מאפשרת לנו להציג מידע זמין ונגיש בכמויות דימיוניות ומעמידה לרשותנו מנגנון שליפה יעיל . השילוב בין מנגנון השליפה,מנוע החיפוש ובין המידע העצום מאפשר להביא אל שולחן העבודה שלנו מגוון רחב הרבה יותר של תוכן,ולהרחיב מאוד את גבולות הקאנון.
אחד הסימפטומים האמינים למהפכה הזו הם דפוסי הרכישה של ספרים ושל מוסיקה.יש עליה ברכישה של ספרי נישה,אזוטריים יחסית על חשבון להיטים כי לכל אחד מאיתנו יש אפשרות בשתי לחיצות כפתור להגיע למוסיקה אתנית ארמנית למשל, שהייתה כמעט ולא נגישה במנגנוני ההפצה הישנים.
הזדמנות נוספת מצויה ביכולת של הגולשים להשתתף באופן שיוויוני ביצירת המידע ,כמו בבית המדרש של רש"י,רק שבמקום שבו היו עשרות בודדות של דמויות שיכלו להשתתף במפעל הקולקטיבי הזה נוצרה היום הזדמנות למה שמכונה "חכמת ההמונים" שבה אלפי ולפעמים עשרות אלפי אנשים משתתפים ביצירה הקולקטיבית שהביטוי המפואר ביותר שלה היא הויקיפדיה.
אתגרים
בשורת האתגרים או האיומים שהמהפכה הזו מבשרת אפשר לסמן את האשליה שבמגוון שהרשת מציעה.זה נכון שהרשת מציעה נגישות חסרת תקדים לתוכן מגוון ,אבל דפוסי השימוש שלנו לא מנסים להגיע לכל המגוון הזה רוב הגולשים לא מגיע לתוצאות מעבר לדף התוצאות הראשון בגוגל,ועל פי מחקר מהשנה שעברה של אוניברסיטת קורנל חצי מתשומת הלב של הגולשים מוקדשת לשתי התוצאות הראשונות. על פי מחקרים די ישנים מ2003 93% מהסטודנטים הבוגרים מעדיפים לחפש תוכן אקדמי ברשת,ולא בספריה,ורק 7% מחומר הזה ראוי לשימוש אקדמי.,כלומר הרשת מחליפה את הקאנון הישן לטובת קאנון חדש. מי יוצר את הקאנון הזה? התשובה המיידית לשאלה הזו היא האלגוריתם של גוגל ,שעל פי פרמטרים שונים מגדיר את הסדר של התוצאות,אבל בפועל בשנים האחרונות התפתחה התמחות לקלוע לרצונו של האלגוריתם הזה,וכך גופים שיכולים לשלם למומחים לדבר מביאים את התוכן שלהם למקומות הגבוהים בגוגל,זה לא אומר שכל מה שנמצא בדף התוצאות הראשון הוא כזה,אבל ברור שחלק ניכר מהתוצאות יהיה כזה.
בעיה נוספת היא איכות החומרים הכללית,בגלל הכמות העצומה של המידע שברשת אנחנו נוטים לחשוב ששם מצוי כל הידע המתועד,אולם בפועל גם כיום אחוז עצום מהידע האנושי אצור עדיין בספרים שאינם ברשת,לפי הערכות למעלה מ90%. הידע הקיים ברשת מגוון מאוד וכולל מידע חובבני בצד מידע מקצועי בלי יכולת פשוטה להבחין בין השניים. הבעיה הזו חמורה יותר ברשת העברית מאשר ברשת האנגלית מול מאות מליוני קוראי אנגלית ברשת יש לכל היותר כ7 מליון קוראי עברית ,והנתון הזה משפיע גם על המשאבים שמושקעים בדיגיטציה של חומרים בעברית וגם על כך שהאפקט של חכמת ההמונים מצומצם יותר-ערך בויקי פדיה העברית ניזון מחבורה די מצומצמת של כותבים,לכל היותר עשרות,ערך בויקי האנגלית יכול להיות ניזון ממאות ואלפי אנשים ולהשתייף על ידי מספרים גדולים בסדרי גודל.

המפרסם והצרכן

מיקרוסופט אמנם,ובכל זאת

שיווק ויראלי על פי מאט המרקיד

מאט מרקיד אלפי אנשים בכל רחבי העולם ויש מליוני אנשים שצופים בזה,הרבה יוטיוב וגוגל מפס בדרך להישג הזה.
הוא לא ממש יודע לרקוד אבל לא זאת הנקודה,כנראה.

יוטיוב פילוסופיה והיסטוריה

פילוסופיה(קצת ארוך)

היסטוריה

על נול וויקי

דנה בוייד בפוסט מעורר מחשבה על הפער בין ויקי לנול,בין מפעל קולקטיבי לטקסט בו המחבר במרכז,נראה שהקסם של חכמת ההמון דורש את האנונימיות,גם בעבר בכל טקסט היתה אינטרטטקסטואליות,אל זה לא הפך כל חיבור להיות מפעל קולקטיבי,הקולקטיביות כפי שהיא באה למשל לידי ביטוי בתלמוד באה ביחד עם טשטוש של מרכזיות הכותב.

פייסבוק בעולם האמיתי

הכל מגוון

אם לא קראת את הספר אפשר לראות את הסרטון
שמציג בתמציתיות את הרעיון של הספר המצליח של דייויד ויינברגר גם לדעתו של הסופר עצמו

מבט מפתיע על התחרות שבין האדם למכונה

על הבחירה וגוגל

הרצאה לא קצרה,של אחד בארי שוורץ שמסביר לאנשי גוגל למה אפרויות הבחירה הרבות שיש לנו בכל תחומי החיים הם מקור להרבה מאוד דברים רעים,זה מתקשר בסוף לשאלה איך נראה מנגון חיפוש אבל עובר בדרך בתחומים רבים אחרים
משובץ בהומור יהודי אמריקאי ובקריקטורות שרק הקהל רואה,אבל גם עם מבחר יפה של נתנונים וממצאים מעוררי מחשבה

שלוש סיבות לצינון ההתלהבות של אנשי החינוך מהווב 2.0

אשר עידן מבשר ברשימה שהתפרסמה בסוף השבוע על מהפכה חינוכית עידן הווב 2.0 ,המוג מחבב את הווב 2.0 ובניגוד לרבים אחרים סבור שלא מדובר בבאזוורד פיקטיבית ובכל זאת החגיגיות הנבואית נראית לו קצת מופרזת

1.
חלק ניכר מעוצמת הווב 2.0 טמון בהיקף. בעולם של מאות מליוני דוברי אנגלית יש כר נרחב לבניה של עולם דעת אלטרנטיבי,ההמון מביא איתו חכמה שלא יכולה להגיע ממקור אחר. עולם דוברי העברית מסתכם במיליונים בודדים בכל העולם לעיסוק בתוכן לימודי בעברית יש לכל היותר כ3 מליון גולשים פוטנציאליים,בהיקף כזה לזנב הארוך לא יפעל,והנס שויקיפדיה באנגלית מחוללת לא יוכל לשכפל את עצמו.
2.
פלטפורמה היא לא תחליף לעבודה קשה ומורים איכותיים.ווב 2.0 הוא מארג של פלטפורמות,אבל הדרך לפתרונות מצויה בנתיב הסיזיפי שלא עבר שינוי רדיקלי מאז ימי סוקרטס ועד היום. גם אשר עידן מבין את זה שכן לב המהפך שעידן מתאר הוא אימוץ גישה קונסטרוקטיביסטית. גישה זו שהייתה באופנה לפני כמה שנים בקרב אנשי חינוך לא הצליחה להמריא למרות שקשה לערער על כך שהרעיון הבסיסי מאוד משכנע. היא לא הצליחה להמריא מפני שיישומה דרש הרבה מאוד מהתלמיד ולא פחות מכך מהמורה,ומערך כזה פועל כל עוד מדובר ב"בוטיקים" איכותיים לחינוך ונוחל כישלון ברגע שהוא עוברת למערכת חינוך המונית .
המאה ה20 ידעה שורה של מהפכות במישור הפלטפורמות שלא הניבו בהתאמה מהפכות חינוכיות ,עם החדירה של טכנולוגיה חדשה נראה תמיד את הנביאים עומדים בצדי הדרכים ומזדרזים להכריז על מהפכה חינוכית ובחלוף הזמן מתבדים ,כך היה עם הטלוויזיה,כך היה עם הלומדות כך היה עם האינטרנט החדש וכך יהיה גם עם הווב 2.0 .
3.
ידע שמיוצר על ידי גולשים מוגבל למישורים מסוימים,הוא יכול להתאים למקומות בהם:
אין נכון לא נכון כמו פליקר או יו-טיוב,
הוא יכול להתאים בכל מה שקשור לידע שהוא ידע על הגולשים – מה מעניין אותם? מה מוצא חן בעיניהם ? מה דוחה אותם וכו'
הוא יכול להתאים בשאלות כמו באילו מילים הם בוחרים להשתמש כדי לייצג את מה משעניין אותם
הוא יכול להתאים בכל מה שקשור לעיבוד נגיש של חומר קיים למוצר שנע בין סיכום במחברת לאנציקלופדיה.
כל הרכיבים האלה הם תוספת משמעותית ומרתקת לידע הקיים אבל לא תחליף ליידע מוסמך ,למתודות הוראה ולקורסים בנויים היטב.

שלוש הערות על ויקיפדיה ובריטניקה

וולסטריט ג'ורנל מעמת בין ג'ימי ווילס ממייסדי ויקיפדיה ובין דייל הויברג סגן נשיא בריטניקה,זה קרה כבר בספטמבר אבל אני קורא לאט באנגלית.

רוב הדיון כמו שקורה לעיתים בדיונים מעין אלה,הוא רצף של הצהרות משני הצדדים ולא ממש דיאלוג.

ובכל זאת על הדרך משתחררות כמה שורות מעניינות.

1.

הוייברג הבחור מבריטניקה כועס על ווילס שהוא משלב קשורים קנטרניים לתגובות שלו כמו למשל רשימת טעויות של חומר בבריטניקה המופיעה כערך בויקיפדיה,(מי היה מאמין שאברהם בוס נולד ב1604 ולא ב1602?)ההערה הזו מציפה היסטריה והמיידיות של המדיום (הם מתכתבים במעין צ'אט) משמרת את ההיסטריה הזו,האיש של המקורות המוסמכים מתקשה להתמודד עם מגרש המשחקים של חתול האשפתות

2.

הויברג מנסה להציג את בריטניקה כגוף הפועל גם הוא באינטראקציה קהילתית ,הוא מציג את 4000 המומחים הכותבים כקהילה הכוללת בתוכה קולות סותרים,ומספר על מערכת של תגובות גולשים ומומחים המצויה מאחורי הקלעים ותורמת לתיקון הערכים בתדירות גבוהה.

ויילס מכיוון אחר מספר על המודלים הבאים להגן על הויקי מפני ונדליזם ובהם "קידוש"נוסח אחד כחסין מפני שינויים,וקביעה של בעלי סמכות עריכתית.

שתי האמירות האלה מציבות את הפער בין שתי האנציקלופדיות כפער כמעט כמותי,בשני המקומות יש עריכה,יש טקסטים יציבים ויש אינטראקציה עם קהילה,ההבדל הוא במינונים. כלומר אנחנו רואים לנגד עיננו דיאלקטיקה הגליאנית כמעט בה שני המודל הקיצוניים מתאחים לנגד עיננו לסינתזה שהייתה לפני שנים מעטות בלתי נסבלת בעיני שני הצדדים

3.

הדיון מחמיץ את הפער העמוק ביותר לטעמי בין שתי האנציקלופדיות,הפער הזה מצוי בעיקר בתחומים ההומניסטיים- ראשית בבחירת הערכים,ושנית בהגדרה מי ראוי להיות מומחה,אם מותג ויסקי הוא נושא לערך,יכול מאוד להיות שהמומחה הרלוונטי הגדול ביותר אינו פרופסור להיסטוריה סקוטית אלא אלכוהוליסט אנונימי מאיזו עיר תעשייתית ואפורה בווילס.

היכולת של הגולשים להגדיר מה ראוי להיות ערך אנציקלופדי יכולה לעשות מהפך תרבותי אמיתי וליצור תוך שנים ספורות תסיסה פילוסופית ותרבותית שמתרחשת במדיות המסורתיות במשך עשורים.

המהפכה הגדולה של גבולות השיח

שני אנשים מבוגרים משלשלים סוכריה פופולרית לתוך בקבוק משקה פופולרי ,קצף גדול של משקה מועף לאוויר.
זה מסקרן,אלה מוצרים שאנחנו מכירים היטב,הם חלק מהנוף של חיי היומיום שלנו,פתאום היצורים התמימים, הדוממים האלה מתגלים כיצורים שטעונים בעוד משמעות הם מספקים שעשוע ויזואלי,הם מסוכנים יש להם נוכחות כחומר כימי ולא רק כחומר בעל טעם.
התגלית הזו שייכת לפינה שולית של חיי רוב האנשים,הוא ממוקם בפינה האינפנטילית
קוריוזית,
בעולם הישן הסיטואציה הזו לא הייתה נראית על ידי,ואם הייתי עד לה לא הייתי מרשה לעצמי להתעניין בה וודאי שלא לדבר עליה
התרבות של הרשת לוקחת את השולי הזה ומממקמת אותו בתוך תיבת המיילים שלנו,לפני המייל החשוב וכבד הראש בעבודה,ואחרי המייל של האחות מחו"ל,לכל המיילים האלה דרגת חשיבות דומה,
הם כולם חלק מהשיח הלגיטימי.
כולם מעבירים את המייל עם הסרטון הנער בן ה10 וסבא שלו רואה החשבון היבש כצנון,הסרטון עובר עם האטריבוטים המוקצנים שלנו "מדהים" "ענק" "גדול" ,גם רואה החשבון בעצם משתמש באטריבוטים האלה כי הוא עושה פורוורד למייל שקיבל ,מאות סרטונים שמנסים לשחזר בקטן את הפלא מצולמים ומועלים ליוטיוב,יוצרי הסרט הראשון מוחתמים על חוזה לעוד סרטים כאלה,בלי עלילה בלי מניפולציה רגשית,פשוט השתאות ילדותית סביב תופעה כימית .
הכימיה האינפנטילית מגיעה לחזית הידע,ואנשים כבדים באמת לא יפגינו את כבדותם בהסתייגות מהמהתלה אלא בכתיבת פוסט מלומד שיענו נותן משמעות לזה

נאום סנגוריה נלהב לטובת פרוייקט הספרים של גוגל

בסרטון שלמטה נאום שנשאה נשיאת אוניברסיטת מישיגן בפני איגוד המול"ים האמריקאים בפברואר השנה ,בעקבות ביקורות קשות שנמתחו על פרוייקט הספרים של גוגל. אוניברסיטת מישיגן היא אחת האוניברסיטות הגדולות שחברו לגוגל להגשמת הפרוייקט ההתרגשות והמתח שכרורכים בנאום הזה מורגשים היטב בקולה של הדוברת.

מייקל ג'נסן :סיפורו של בית ההוצאה שפתח ברשת את כל הספרים שלו

מיייקל ג'נסן הוא איש מחשבים בהכשרתו ומרצה באוניברסיטת ג'ון הופקינס בתחום זה. מאז שנות השמונים הוא עוסק בהקמת ספריות דיגיטליות שונות וזכה לשורה של פרסים בינלאומיים על הישגיו בתחום זה. במהלך הקריירה שלו הקים ספריות בתחום המדעים,במתמטיקה,בהנדסה ובספרות וביקורת ספרות. מאז 1998 הוא עובד בNAP בית ההוצאה לאור של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים ואחראי שם על המאגרים הדיגיטליים. מאגרים אלה היו לשם דבר בספרות המקצועית מפני שמדובר במקרה ברור בו בית הוצאה לאור העלה ספרים שלמים לעיון ברשת ולא רק שלא הזיק למכירת הספרים המודפסים אלא אף הצליח להגביר את המכירות שלהם באופן ניכר.
מייקל אדם צחקן גדול מימדים שנראה כמו מהדורה עבה של ביג לובבסקי של האחים כהן, ישב איתנו ביום ששי אחר הצהריים לאחר שקרא בעיון את הניירות ששלחנו לו,אנחנו נפגשים בבניין המרשים של האקדמיה למדעים בוושינגטון באווירה מאוד נעימה ונינוחה.
המודל השיווקי
אנחנו מתחילים מסיפור ההצלחה שהוא מוביל כבר 8 שנים- בניית המאגר של בית ההוצאה שלהם.האקדמיה למדעים מוציאה ספרים במגוון רחב – החל מספרי מחקר אזוטריים וכלה במדע פופולרי נוסח "החיים הסודיים של המספרים". רוב הספרים הם ספרים שמייקל מכנה "ספרי פרספקטיבה" כלומר לא ספרי רפרנס, המספקים עובדות חד משמעיות כמו אנציקלופדיה או מילון אלא ספרים המציעים סקירה, ניתוח ופרשנות של תופעות. הוא מספר שהיוזמה להעלות את ספרים לרשת לא הייתה שלו אלא של קודמו בתפקיד כבר ב1994 . מייקל שמע על היוזמה וחשב שמדובר במעשה של טירוף מוחלט. אולם כשנכנס לתפקידו ב1998 החל להזדהות עם הכיוון והוביל אותו כמה צעדים קדימה. הספרים שהועלו עד אז לרשת היום בפורמט גראפי pdf ,אי אפשר היה לחפש בהם ואי אפשר היה לנווט בהם בקלות. מייקל שלח את הקבצים להודו והמיר אותם שם לפורמט html ,שילב חיפוש,וניווט,עיצב את המאגר באופן שיהיה חביב על מנועי החיפוש,ופיתח כלי ייחודי הסוקר את הספר ובונה לו מעין תקציר- בכל פרק הוא מזהה את הביטויים שחוזרים ומעתיק את הפסקה ה"עסיסית" ביותר מבחינה זו כלומר שכוללת שכיחויות גבוהות של המילה.
כך הגולש מקבל מעין תקציר אוטומטי של הספר. בכל שיפור שהכניס (יכולת חיפוש,יכול להוריד קטע וכיוב') היה חשש שזה יהיה השינוי שייתר את המהדורה המודפסת בעיני המשתמשים, וייצור את התפנית שממנה ואילך אנשים לא ירצו לשלם יותר על הספרים כי השירות שהם מקבלים טוב מדי,ובכל שיפור כזה התוצאות היו הפוכות והמכירות עלו. וכך ככל שהסיכון היה גבוה יותר גם התוצאות עלו. למה? קודם כל במדיה הדיגיטאלית ההוצאה קיבלה פירסום והפרים הגיעו לציבור רחב. השירות המועיל שהגולש קיבל באתר של מייקל הביא יותר ויותר גולשים לתוך האתר ,היקף הביקורים גדל פי 6 - למליון וחצי מבקרים בחודש המעיינים ב8-10 עמודים (נתון גבוה לחומר מקצועי) והיקף המכירות מהאתר גדל מאוד והפך ל30% מכלל המכירות של בית ההוצאה. ההסבר שלו לכך הוא שנוחות דליית המידע הפכה את האתר שלו למקום בו גולשים מחפשים בין אם ישירות ובין אם דרך הגוגל. אגב החיפוש הם נחשפים לספרים שלא היו יודעים על קיומם בדרך אחרת ,ואם הם מוצאים חן בעינהים הם ירכשו אותם. הספרים הדיגיטליים לא מתחרים בספרים המודפסים כי הם לא מתחרים על אותה הנישה,מי שרוכש ספר עושה זאת כי הוא מעוניין ברכוש הזה- אם כקישוט לחדר העבודה ואם כמשהו זמין שהולך איתו,מי שמחפש מידע לא רוכש ספר.
כיום מוצגים באתר 340,000 כותרים שונים. מייקל הגיע למסקנה שצריך להבחין בין שלוש ישויות:
- הספר הפיסי
- גירסת pdf של הספר
- גירסת html
לתחושתו הpdf קרוב יחסית לספר הפיסי גם בפונקציונליות שלו וגם בתחושה שיש שאנחנו אוחזים רכוש ממשי ביד. גירסת הhtml לא נותנת את החוויה של בעלות הספר אבל נותנת יכולות חיפוש וניווט שלא קיימות בספר עצמו. מתוך התובנה הזו הוא בנה מודל לפיו מה שהם נותנים חינם הוא גירסת ה html . . את קובץ הpdf הם מוכרים במחיר נמוך יחסית,ונותנים חינם למי שרוכש את הספר המודפס. כשמדובר בלקוחות ממדינות מתפתחות או בספרים לא מבוקשים גם הpdf ניתן בחינם.
לאחרונה הוא התחיל להכשיר את המערכת למצב בו הגולשים יצרפו תגים למוצרים השונים,וכן לבניה של מדף אישי לכל גולש. עבור קהל היעד שלו התוספות האלה משמעותיות ומשפרות את המוצר. הוא לא רואה את עצמו משקיע ב"ריגושים" כמו הוספת סרטים וכדומה כי מהיכרותו עם קהל היעד שלו התוספות האלה לא יביאו לשינוי משמעותי.
מייקל סבור שהמודל שלו לא מתאים לספרי יעץ כמו אנציקלופדיות או מילונים שכל מה שדרוש מהם הוא עובדה במוצר כזה ברגע שהמידע מושג אין לגולש סיבה להתעניין במקורו.זו הסיבה לדעתו שויקיפדיה פגעה באופן קשה כל כך בבריטניקה.
כדוגמה לגישה שלהם מייקל מציג ספר מחקרי שהוציאו לאור העוסק ב"תסמונת מלחמת המפרץ" - השפעות נפשיות שהיו למלחמת המפרץ על חיילים אמריקאיים. המחקר שצוטט בהרחבה בתקשורת כולל חיבור ארוך ומורכב. כחלק מהמאמץ השיווקי ההוצאה לאור פרסמה תקציר בן 15 עמודים של עיקרי הממצאים של המחקר באתר. אם קהל היעד הפוטנציאלי היה סתם צרכן של עיקרי הממצאים תקציר כזה ברשת היה "הורג" את המוצר,העובדה שקהל היעד מעוניין בפרספקטיבה המלאה הפכה את התקציר הזה למקדם מכירות.
הגישה של מייקל היא שהחומר עצמו הוא מקדם המכירות הטוב ביותר של המוצר.
מייקל שעבד בעצמו בפרוייקטים אוניברסיטאים בעבר סבור שספריות שבויות במודל הקלאסי בו הם גורם מתווך ביו הלקוח למו"ל ושאפות לשמור על התפקיד הזה שלהם,וזה מה שיוצר מודלים נוסח הנט ליבררי.
דילמות
אחת הדילמות עמן הם מתמודדים כמו גם כל גוף המפתח מאגר דיגיטלי היא הדילמה אם להשקיע בתנאים לחיפוש- ברכיבים שמנועים אוהבים,באינדקסים וכדומה,או להשקיע במיפתוח שייאפשר סינון של המידע עבור מי שמשוטט באתר – למשל הפרדה בין תמונות לטקסט,בין למתחילים לטקסט למתקדמים וכדומה.
הנטיה שלו להמנע ככל האפשר ממטה דטה ידני ןמעדיף להשקיע בסיווג של קטגוריות אוטומטיות ובמנגנונים של חיפוש ושל עיבוד שפה טבעית.
דילמה אחרת שעולה בניהול מאגרים שהקשר שלה הוא הגיע להכרעה היא השאלה עד כמה להשקיע באבטחת המידע האצור במאגר. מייקל סבור שיש להשקיע בכך מעט מאוד. במאגר גדול שבנה עבור אוניברסיטת ג'ון הופקינס הושקע כמחצית מהתקציב בהסדרי אבטחה,מייקל סבור שזה היה מהלך שגוי משלשה טעמים
א. לא סביר שפרויקט שייעודו הפצת מידע ישקיע כל כך הרבה בהרחקת הציבור מהמידע הזה.
ב. סידורי אבטחה כבדים מדי יוצרים מבול של פניות לתמיכה (הסיסמה לא נקלטת,הדפדפן זורק אותי וכו') ותוספת שעות עבודה יקרות של מוקד השירות.
ג. הסכנה שילד בן 13 אחרי עמל של שעות רבות של מאמץ יגיע תוך השמעת תרועות נצחון לספרי העיון שלו לא נראית לו מפחידה.
הם כן משקיעים בסידורי האבטחה סביב אפשרויות התשלום ומסירת מספרי כרטיסי אשראי.
תרבות הצריכה
מייקל סבור שאנחנו (כלומר המין האנושי) בתחילת הדרך בתחום הזה, תרבותית כולנו כולל מייקל עצמו העוסק במאגרים כאלה מערש הולדתם, שבויים עדיין בתרבות של הספר המודפס,וצריכים להשתחרר מהתרבות הזו כשעוברים למדיום חדש ולזהות מחדש את צרכי הלקוחות. כדוגמה לדגמים שנענים לדעתו לאתגר הזה הוא מצביע על כמה הבאים לידי ביטוי ברשת כיום. לאוריילי הוגה הרשת המדובר,יש באתר שלו אפשרות לרכישת ספרות מקצועית. הרוכש רוכש חבילה של מספר פרסומים, למשל 10 כותרים,ובכל חודש יש לו אפשרות להחליף כותרים מתוך הרשימה שהוא מעוניין להחליף ולשאיר על המדף האישי שלו כותרים אחרים שהוא עדיין מעוניין להחזיק. .
דגם מעניין אחר הוא מוצא אצל אלכסנדר פרס- בית הוצאה שהתמחה בנישה מאוד מצומצמת- "יומני חיים" של עבדים כושיים. הוא מאפשר למי שנרשם לאתר לקבל חינם הרשאה ל - 15 כותרים מבין 40 הכותרים שיש לו בנושא,ולהיות חלק מקהילת הגולשים שפועלת בתוך האתר סביב הטקסטים האלה. החברות בקהילת העניין והחשיפה לתכנים החינמיים עשויות לגלות למי שנרשם לאתר שהנושא מעניין אותו ולגרום לו לרכוש כותרים נוספים.
מייקל מצליח לשמור על גמישות מחשבתית גם בנוגע למודל שלו,ולהצביע גם על נתונים שמציגים אותו באור מורכב יותר. כך הוא מספר על מחקר נרחב שהם ערכו בשנת 2003 . לכל אדם שרכש ספר בבית ההוצאה שלהם הוצא לרכוש עותק אלקטרוני של אותו הספר,למי שלא רצה לרכוש העותק האלקטרוני הוצע במחיר זול יותר,ולמי שגם לא רצה העותק האלקטרוני בתשלום נמוך הוצע לקבל אותו בחינם. 42% מהלקוחות אמרו שהם מעוניינים בעותק החינמי שהוצע להם. מייקל מוצא שהמשלים של התוצאה הזו מעניין יותר- 58% מהלקוחות לא רצו את העותק האלקטרוני אפילו בחינם,וזאת למרות שמדובר בספרים יקרים יחסית העולים בממוצע 40$ .
המחקר שלהם זמין בכתובת הזו :



עולם המולות

מלבד ההתנסות של בית ההוצאה שלהם יש מעט מאוד מידע על ניסיונם של מול"ים אחרים,בעיקר כי מול"ים עסקיים לא ששים לשתף במידע על המכירות שלהם.עם זאת יש מידע נקודתי על מקרים בהם ספר המוצג ברשת נמכר גם בדפוס למרות שנחשף במלואו ברשת. כל המקרים הידועים הם סיפורי הצלחה ובראשם כמובן המקרה המפורסם של סופר המותחנים רבי המכר סטיבן קינג שמעלה באורח קבע את ספריו לאתר שלו.
רוב המולי"ם כועסים על המהלך של גוגל,הוא בא להם מהר מדי וגוגל מנסה להשמיע קולות הרגעה,בפועל המודל שלהם משנה את כללי המשחק אבל ייאפשר למולי"ם להרוויח.
הרעיון שלנו לאפשר למולי"ם לעדכן חומרים שלהם שמתיישנים טוב לגולשים ולספריות ובמחשבה ראשונה נראה לו מבריק ,אבל במחשבה שנייה העלה את הסברה שעדכון אינו בהכרח חלק מהאינטרס של המולי"ם כי במיקרים רבים אין להם עניין לעדכן. הם יצרו ספר ולא רוצים בהכרח לחזור ולהתעסק איתו. (בעניין הזה שמענו גם סיפורים הפוכים על הוצאות שעידכנו לאחר שפרסמו ברשת ..כנראה תלוי בסוג הספרים)
הרוח השרבית שהרסה את הגן
הדימוי בו הוא בוחר כדי לתאר את המהפכה שמבשרת גוגל והפרוייקטים הדומים הוא של גן מטופח מוקפד וגזום היטב – עולם הספריות המסורתי ,הגן בו המידענים חיו להם שנים רבות וטפחו באהבה את שיחי התוכן בעזרת קיטלוג וארגון קפדני, עוברים ומעצבים בקפידה בעזרת שבלונות וכלי המטה-דטה , תולשים כל עשב סורר שצץ לו ללא הסכמה בערוגות הגן הסדורות. כאשר לפתע פרצה לגן רוח קדים מדברית שהפכה את כל הערוגות הרסה את הגדר הגבוהה שהפרידה בין הגן לעולם שבחוץ ויצרה מציאות אחת מעורבבת בה נותנים את הטון עשרות מינים של עשבי בר (תגים ,מיפתוחי גולשים,מילות מפתי ביזאריות שלא נמצאות בתזאורוסים המהוגנים ) היצורים שישרדו בתנאים החדשים הם אלה שיכולים לשרוד בתנאי הג'ונגל שמחוץ לגן (אלה שהגולשים חפצים ביקרם ועוזרים להם להגיע את התוכן הרצוי) ולא אלה שימשיכו לנהוג כאילו הם עדיין בתוכו.. אחת התופעות המרתקות בעיניו בהקשר זה היא העובדה שחרף המהפכה לא חל כל שינוי בתקציבים המוקדשים לספריות בכלל ולספריות אוניברסיטאיות בפרט.
אחד הסימפטומים לעולם החדש הזה הוא הדילמות העולות לגבי סמכות של טקסטים. האם ויקיפדיה פחות מוסמכת מבריטניקה? נכון היא נכתבת בידי הקהל הרחב ולאו דווקא בידי מומחים
אבל מבקרות אותה אלפי זוגות עיניים והיא מתעדכנת כל הזמן.
חוקי המשחק החדשים של גוגל קובעים שאם אתה לא נוכח לנגד עיני הגולשים אתה לא קיים,ונוכחות פירושה הופעה על גבי המכ"ם של מנועי החיפוש הגדולים. 60% מהקהל של הפרוייקט שלו מגיע מגוגל,רק 5% רואים ישירות את דף הבית. ספריות כמו קווסטיה או נטליבררי לא מניבות לבית ההוצאה האקדמי כמעט הכנסות (אלה ספריות סגורות ומסוגרות בפני הציבור הרחב פתוחות רק למנויים ולכן מגיעות פחות עיניים סקרניות לחומר) ואין להם סיבה ממשית להמשיך איתם את ההתקשרות.
מה שהופך את גוגל או את ויקיפדיה לפרוייקטים מצליחים הוא העובדה שקהל גולשים רחב, מכל מדינות העולם ומכל מגזרי הציבור, מגיע לתכנים ושללא גוגל לא היו יודעים על קיומם וא היו נחשפים לתכניהם ולזה צריך לשאוף. (ככל שיהיה באתר שלנו חומר חינמי בשיעורים משמעותיים שיקבל הפניות מאתרים אחרים,כך יגדל הסיכוי להפוך את האתר שלנו למרחב כזה.
גוגל מחמיצים את הפרטים הקטנים כי הם מעוניינים במסות הגדולות הניתנות לעיבוד אוטומטי,הערך המוסף של פרוייקט כמו זה שאנחנו מציעים יהיה בעבודה שיש בה משמעות לאיכות. ולמטה דטה שקהל היעד שלנו צריך.)

מודלים עסקיים
מייקל מתייחס לתרומת החשיפה של פרסומי בית ההוצאה לאור שהוא מנהל קודם כל כהשקעה בפירסום. לכן אינו מודאג אם לא כל הפירסומים נושאים רווחים. יחד עם זאת המכירות של בית ההוצאה עלו משמעותית עם חשיפתם לציבור ברשת. להערכתו מפני שיותר עיניים נחשפו לתכנים הללו. כלל שהם יותר נפתחו, נתנו שירות דיגיטאלי טוב יותר, ירדו מספר המכירות לספר אבל בגלל שיותר אנשים הגיעו אליהם בסך הכל שהמכירות עלו. אין לו ספק שאחד הנתונים החשובים בכלכלה החדשה הזו – "כלכלת הזנב הארוך" הוא גודל קהל היעד שנחשף לכלל החומרים שיש לך להציע.
הפרויקט שלנו גבולי בגלל היקף קהל היעד דובר עברית, קהל היעד הישראלי לבדו לא יספיק כדי לממן פרויקט כזה וכדי להגביר את תנועת האנשים יש צורך בנוכחות דיגיטאלית ממחוץ לגבולות המדינה.
במקרה של מיזם כמו שלנו שקהל היעד שלו קטן בהגדרה צריך ראשית נגישות לכל. להגיע למרב האנשים הפוטנציאלים (דרך מנועי החיפוש ונוכחות בדפי התוצאות במקומות הראשונים) לגבי מקור ההכנסות, אין מודל עסקי אחד ,יש הרבה מאוד פתרונות עסקיים (וגם לא עסקיים כמו קרנות ונותני חסויות) וצריך להפעיל את כולם – הדפסה לפי דרישה,מנויים,שירותם מיוחדים פרסומת וכך הלאה. זהו ביטוי נוסף של כלכלת הזנב הארוך.
צריך לפצח מה על מה קהל היעד הספציפי מוכן לשלם. באופן כללי אפשר לומר שהקהל מוכן לשלם על נוחות ועל חסכון בזמן. כך למשל, סטודנטים, לפי מייקל, שיש להם יותר זמן מכסף יעדיפו להוציא את נשמתם באיתור מידע חינמי ואולי גם ידפיסו ספר במשך 5 שעות דף אחרי דף,אנשים שיש להם יותר כסף מזמן יעדיפו לשלם על מידע רלוונטי, ארוז ומוכן לשימוש..
מידע הוא נכס בכלכלה הזו וכפי שאוריילי מדגיש כל העת – העיקר הוא שאתה מחזיק במידע, אין חובה שיהיה אקסלוסיבי.
העיקרון שנכון תמיד בכלכלה הזו הוא שבסופו של דבר כולם חייבים להרוויח – המול"ים,הגולשים,הספריות והפרוייקט.

ג'ון וכו' ההולנדי המעופף מספריית הקונגרס

זו הפגישה האחרונה שלנו בארצות הברית,מייד לאחריה אנחנו נוסעים לשדה התעופה. ג'ון הסכים לקבל אותנו בלוח הזמנים הצפוף שלנו ,לגידי זה נראה סימן מעודד ,לאבי זה נראה ביטוי לאדיבות. בכניסה למשרד של ג'ון בעל שם המשפחה המסובך ואן אודנארן ,מקבל אותנו אמריקאי שחור גדול מימדים ששואל את מי אנחנו מחפשים אנחנו אומרים ג'ון ומתחילים לשבור את השיניים בביטוי השם ואז הוא עוצר אותנו בתנועת ביטול ואומר עזבו גם אני לא מצליח אף לגמור את השם הזה.
ג'ון הוא יועץ בכיר לספריה הדיגיטלית העולמית. ג'ון ד"ר ליחסים בן לאומיים אחראי בספריית הקונגרס על שיתופי פעולה בן לאומיים. במסגרת זו הוא מתרוצץ בעולם בין כמה מוקדים של פרוייקטים בן לאומיים בהם מעורבים. בפגישה השתתף גם קווין אותו פגשנו בפגישתנו הראשונה בספריית הקונגרס.
ספריית הקונגרס התחילה לגלגל לפני כחמש שנים מחשבות על מאגר דיגיטלי בשם "השער הבינ"ל" במסגרתו חברו לשיתופי פעולה (שבחלקם אף השתתפו באופן פעיל במימון). בממסגרת שיתופי הפעולה עודדו יצירת אוספים דיגיטאליים שמקורם במדינות השותפות בשפת המקור. בהתחלה היה מדובר בחומרים בעלי זיקה לארצות הברית,חומרים הדנים בקשר שבין ארצות הברית למדינות בה הדברים אמורים. בהמשך החזון התפתח ל"ספריה הדיגיטאלית העולמית" פרוייקט יומרני שמסגרת הפעולה שלו עוד לא ממש גובשה. בגדול, ע"פ ההצהרות השונות אופי האוספים על פי חזון זה צריך להיות מגוון ובעל רכיבים תרבותיים- לא רק ספרים סרוקים אלא תמונות,כתבי יד,קבצי אודיו ווידאו הדוגמים את התרבות כפי שבני אותה התרבות רואים אותה. פרוייקטים כאלה החלו להירקם בברזיל,בברית המועצות לשעבר בצרפת ועוד. במשך הזמן אנשי הספריה למדו שהעובדה שהם משאירים למקומיים לקבוע את התכנים במאגרים יוצרת מצב בו גם חומרים שנראים בעלי ערך תרבותי שולי מוצאים את מקומם לפרוייקט ומשום כך הגדירו מחדש שעורכי האוספים צריכים להיות חוקרים ומומחים בתחומים הרלוונטיים במדינות היעד.אונסקו לעומתם שומרים על פתיחות מלאה להזנה של חומרים על ידי המדינות השותפות מה שהופך את המאגרים לעיתים למניפסט של הממשלים בארצות אלה. דבר נוסף שהם למדו בפרוייקטים האלה הוא שעליהם ליצור שיתופי פעולה לא רק עם ספריות גדולות אלא עם גופים נוספים כמו בעלי אוספים,מכוני מחקר מוזיאונים וכדומה האוחזים בנכסים בתחומי התרבות השונים.
התוצר המוגמר שהם רואים לנגד עיניהם כולל ממשק באנגלית וכן תקצירים ומטה דטה באנגלית ופריטים בשפת המקור של התרבות איתה הם בשיתוף פעולה.
בפרוייקטים בהם הם היו מעורבים הם סייעו במימון,ובייעוץ. כאשר בפועל החומרים שמתקבלים יושבים על גבי השרתים של ספריית הקונגרס ובו זמנית גם על שרתי השותפים מעבר לים. הם לא שוללים במקרים מסויימים גם יצירה של לינקים לאתרים קיימים. חשוב מבחינתם שהפעולות שהם מממנים יהיו פתוחות לציבור הרחב,מפני שזו המחוייבות שלהם למשלם המיסים האמריקאי שהוא המממן העיקרי שלהם.
הרושם הוא שספריית הקונגרס מצויה בתקופה של חוסר בהירות,ג'ון מרגיש שאין להם מנהיגות וכיוון ברור,האינרציה של ספרנים מושכת אותם להמשיך לנצח בשגרת יומם וג'ון מרגיש שלאחר שנות התנופה של פרוייקט אמריקן ממורי הספריה נכנסה לרוטינה לא בריאה, מנהל הספריה הד"ר ברלינגטון עסוק במאבקים קיומיים יותר ואינו פנוי כרגע ליצירת מדיניות חדשה ומאידך יש הרבה סימני שאלה על מה שנעשה בספריה גם בהקשר לפרוייקטים הבן לאומיים: לאילו ארצות הולכים? אילו פרוייקטים מממנים? מה הקריטריונים? מה היחס בין היוזמות שלהם ליוזמות אחרות – של אונסקו בפרויקט "הזיכרון העולמי", של הספרייה האירופית? וכדומה. הוא גם חווה קשיים רבים בסריקת החומרים במדינות מתפתחות הטכנולוגיה חודרת באיטיות ונעשות הרבה טעויות. הרושם שקיבלנו הוא שיש פער גדול בין ההצהרות של מובילי הספריה ובהם ג'ון עצמו בנוגע למימוש חזון "הספרייה הדיגיטאלית העולמית" ובין האופן המפוכח והמתלבט שג'ון רואה את הפרוייקט בפועל.
ברור גם שיש לראות את הפרוייקט הזה לא רק בהקשר המקצועי שלו אלא גם בהקשר של מדיניות החוץ של ארצות הברית והאינטרסים שלה ליצור ראשי גשר של שיתופי פעולה תרבותיים ברחבי העולם. כך למשל נסע ד"ר ברלינגטון מנהל הספריה לפני שנתיים לאיראן כדי לעניין אותם בפרוייקט. אחרי שהאיראנים הציעו לסרוק את כתבי חומייני היוזמה פחות או יותר נעצרה,אבל יש להניח שברלינגטון לא נסע לאיראן בתקופה המתוחה הזו רק כמנהל ספריה ויש לראות את המהלך הזה גם כנסיעה של פקיד ממשל בכיר.מלבד השיקולים המדיניים שוודאי מצויים ברקע,יש שיקולים נוספים שלמרות שאינם מנוסחים כסטנדרטים קשיחים מצויים ברקע- יש עדיפות למפעלי דיגיטציה שלא היו מתרחשים ללא מעורבות של ספריית הקונגרס,יש יתרון לחומרים נדירים ויש עדיפות לחומרים שנותנים תמונה רחבה ומיצגת ולא מהווים מוצרים המעניינת קשת צרה של מומחים. אין להם שאיפה להיות ספריה המכילה את הכל,הם רואים את המאגר שלהם כמאגר גדול בין מאגרים אחרים. בינואר השנה הם היו שותפים לרעיון של "ספריה דיגיטאלית מזרח תיכונית" בכנס שנערך בספריית אלכסנדריה במצרים הועלו רעיונות שונים למטווה הספרייה והחזון. קראנו על היוזמה הזו באינטרנט והייתה לנו תחושה שהחזון שלנו יכול להשתלב עם החזון של הספרייה הדיגיטאלית המזרח תיכונית. בפגישה עצמה לקח לגו'ן קצת זמן להיזכר במה מדובר וקיבלנו את הרושם שמדובר בבלון ניסוי שהם הפריחו ללא כוונות מימוש מיידיות. הם מעוניינים באזור שלנו ואף היו בקשר ראשוני עם פרופ' אלחנן אדלר מהספריה הלאומית בירושלים,אולם הם מהססים כי לא מדובר במדינה מתפתחת. הם היו רוצים להמשיך ולהתעדכן בפרוייקט שלנו ולא שוללים מעורבות שלהם בעתיד בדרך כזו או אחרת. סיכמנו שאנחנו נמשיך לעדכן אותם בהתקדמות הפרוייקט ושהם יעדכנו אותנו בנושאי הסטנדרטים שהם מגדירים לשותפים במיזמים השונים שלהם.
הרושם הכללי שקיבלנו מסדרת המפגשים שהיו לנו בספריית הקונגרס הוא שמדובר בספינת ענק מרובת משאבים הנעה באוקיינוס המידע ללא כיוון ברור. נראה לנו שחשוב לשמור על קשר עם אנשי הספרייה כדי ללמוד מניסיונם ומהמקצועיות הרבה שלהם ואולי להיעזר בהם במשך הזמן במידה והדברים שנעשה יעלו בקנה אחד עם תוכניותיהם.

דייויד סימן

בעצם אנחנו כבר בארץ ,אבל יש עוד כמה פגישות שלא סיימנו את העיבוד שלהם אחת מהם היא הפגישה שהייתה לנו עם דייויד סימן. דייויד עומד בראש ארגון בשם
Dlf :The Digital Library Federation
ארגון זה הכפוף לארגון גדול יותר בשם
clir
די.אל.אף מהווה ארגון גג ל40 ספריות הגדולות והחשובות בעולם, מטרת הארגון להיות מטה מוביל /מנהיג בכל הקשור לשימוש והטמעה של טכנולוגיות מידע להרחבת האוספים ופיתוח מנגנוני הגישה לאוספים של הספריות החברות. הארגון מייצג את הספריות בפני זרועות שונות של הממסד,פועל ליצור תיאום בין הספריות בכל מה שקשור לבניית מאגרים דיגיטליים,לבניית אסטרטגיה בתחום זה,יצירת סטנדרטים אחידים ,פיתוח יחד ידע משותף של הספריות האלה ולעיתים סיוע לספריות בהשגת מימון של קרנות לפרוייקטים ספציפיים. הארגון קיים כ10 שנים ודמי החברות השנתיים בארגון עומדים על כ25,000 דולר. רוב הספריות החברות אמריקאיות ואוניברסטאיות (ובכללן שש הספריות שחברות בפרוייקט של גוגל) אולם אפשר למצוא ברשימה גם את ספריית אוניברסיטת אוקספורד,הבריטיש ליבררי,הספריה של אלכסנדריה ועוד.
לארגון מטה קטן היושב בוושינגטון וכ - 150 עובדים הפזורים בין הספריות השותפות. הארגון מאגד את צמרת הידע העולמי בכל מה שקשור לבניה שיטתית של מאגרים דיגיטליים. ויושב בצומת מרכזי בכל מה שקשור לקרנות בתחום זה. הידע שנצבר בארגון מצוי כולו ברשת פתוח לשימוש הציבור.
דייויד עצמו הוא בריטי בעל רקע עשיר בתחום המידע ,הבריטיות שלו בולטת למרחוק והוא נראה כמו נער מפנימיה שנפל בשבי הפראים האמריקאים ושורד בזכות ההומור האנגלי שלו.
למרות שאנחנו לא נופלים לתוך קהל היעד של הארגון(וגם לא שילמנו דמי חבר) דייויד נענה בשמחה ובנדיבות לבקשתנו לפגישה,אסף לנו חומר רב לאחר שקרא בעיון מסמכים ששלחנו לו, הקדיש לנו למעלה משעתיים והשיא לנו עצות מועילות מאוד.
מערכת החינוך
בכל מה שקשור למערכת החינוך דייויד מרגיש שמה שנעשה לא משביע רצון,הוא מעיד שלקח להם זמן רב מדי להבין את צרכי המערכת ולהתכוונן אליהם. אחד הדברים שהם לא הבינו היה שמערכת החינוך לא צריכה מאגרים ארכיונאים גדולים אלא להפך מאגרים ממוקדים מאוד.
נקודות נוספות הם הצורך של מורים בכלים מותאמים,וממוינים.
דוגמה יוצאת דופן לטובה מצויה בתכנים שמייצרת אוניברסיטת טקסס באתר שלה המוקדש למערכת החינוך "אוטפיה". מערכת זו מצטיינת ביכולת לארוז את אותם החומרים בהתאמה לקהל היעד.
יוזמה נוספת שדיוויד מציין ככלי שמנסה להתמודד עם בעיית העושר הרב השמור לבעליו לרעתו הוא ה
Oai
מערכת שהם פיתחו יחד עם האקדמיה הלאומית למדעים,השואבת מידע ממקורות רלוונטיים ברשת באמצעים אוטומטיים.
דייויד מרגיש שמול"ים הפונים למערכת החינוך עדיין רואים לנגד עינהם את הספר המודפס גם כשהם פונים לחומר דיגיטלי. ויכול להיות שזה ימשיך להיות המצב עד שיימצא מכשיר טכנולוגי (כמו הספרים הגמישים עליהם דובר לפני כמה שנים) הדוגם את היתרונות הפיסיים של הספר המודפס עם יכולות טכנולוגיות של מחשב. בארצות הברית יש גם קשיים רבים בגלל המגוון הרחב של תוכניות הלימוד במדינות השונות,בעיה עליה עמדנו גם בפגישות אחרות.
מצד שני דייויד מזהה תנועה חזקה שתביא לשיפור בתחום החומרים לחינוך: יש השקעה רבה בציוד וברישות בתי הספר ובעקבות זאת לחץ פוליטי להפוך חומרים להיות זמינים לבתי הספר.ויש תחושה שיש השקעה רבה מדי בעולם האקדמי ושמעט מדי מגיע לציבור הרחב. כך למשל הספריה הלאומית הדיגיטלית למדעים – אנ.אס.די.אל




החליטה למקד את רוב המשאבים שלה למערכת החינוך ולא לעולם האקדמי.
בדומה לכך הספריה הוירטואלית של מדינת וירג'יניה משקיעה רבות במימון ממשלתי בתחום הזה.
גם קרנות משקיעות בתחום זה ,במיוחד בולטת
Imls
גוף ממשלתי ביסודו המתמקד בפרוייקטים דיגיטליים בתחום הספריות והמוזיאונים.
מימון
חשיבותן של הספריות הדיגיטאליות והאוספים הדיגיטאליים נתפסת כגבוהה ומסמנת את המגמה העתידית. העולם הזה, בארצות הברית לפחות, מונע ומתוחזק על ידי גופים המצויים במשולש של כספי מדינה- קרנות-אוניברסיטאות.
אין עדיין מודל עסקי ברור בו לקוחות משלמים ומחזיקים גופים המובילים פרוייקטים כאלה.
המול"ים הפרטיים שהעמידו ספריות דיגיטאליות מצליחים רק אם הם גופים גדולים כמו תומפסון וגייל הנוכחים באופן משמעותי עם חומרים משלהם גם בשוק הספרים המודפסים.
במחקרים ששואלים אנשים אם יסכימו לשלם על תוכן הם בדרך כלל אומרים שכן,עם זאת בפועל זה קורא כנראה רק בתנאים מיוחדים, אנשים מוכנים לשלם עבור:
חיסכון ניכר בזמן
נוחות וערך מוסף שמקבל התוכן האצור במאגר (מיון אירגון...)
כלים טובים
ייחוד של התוכן – אנשים לא ישלמו עבור תוכן שהם חושבים שימצאו גם במקום אחר ברשת.
יש ניסיונות לגבות תשלום מגולשים עבור תוכן,זה לא פשוט כי המוסכמה השלטת היא שלא משלמים עבור תוכן ברשת. גופים הגובים כסף עובדים על מאגרים בהם חלק מהחומר פתוח וחלק סגור,כאשר יש מודלים שונים בנוגע לשאלה מה חושפים מה ואיך סוגרים . בפרוייקט שהוא ניהל בספריה הדיגיטלית של אוניברסיטת וירג'יניה הוא שם בחלק הפתוח תערובת של ספרים חדשים עם ספרים נדירים. דגם אחר אותו הוא ניסה היה הצגה ברשת של מהדורה ישנה בעוד המו"ל מוכר את החדשה. הוא סבור שהניסיון שהיה לו בנושא עם הצגת ה"אנציקלופדיה להיסטוריה של רעיונות" של הוצאת גייל קידם הוצאה ומכירת המהדורה החדשה. יש דגמים אחרים של חשיפת הספר כולו לעיון אבל לא להורדה. דגמים אלה בשילוב עם מכירת חומר מודפס מתגלים כיעילים : בהקשר זה דיויד הזכיר את המו"ל של האקדמיה הלאומית למדעים
Napשהעלה את כל הספרים שלו לרשת בחינם ובאופן מפתיע המכירות של הספרים עלו, מקרה זה מצוטט הרבה בספרות על הנושא,והפגישה הבאה שלנו,לאחר דייויד תהיה עם מייקל ג'נסן מנהל המאגר הזה ממנו ננסה להבין איך זה עובד.
דוגמה נוספת מצוטטת מאוד היא של סופרים בודדים שמפרסמים את הספרים שלהם במלואם ברשת והדבר מועיל למכירת החומר המודפס. הדוגמה הבולטת ביותר בתחום זה הוא סטיבן קינג מחבר המותחנים הנודע.
מנסיונו של דייויד נושא מכירת המנויים ושיווקם לא פשוט והוא סבור שהמודל הנכון בתחום זה הוא חבירה לגוף העושה זאת ממילא והעברת כל התחום הזה לאחריותו.
בתחום זה של ספרים פתוחים לעיון כמגבירי מכירות מסתובבת הנחה שהפרוייקט של גוגל שייאפשר עיון בספרים יגביר את המכירות של המו"לים. דייויד מקביל את התפיסה הזו למודל של רשת החנויות ברנס ונובל המאפשרת כיום לקונים בחנות לשבת לשתות קפה ולקרוא בספרים ללא הגבלה,מתוך הנחה שזמנם של הקוראים מוגבל ואם הספר יתפוס אותם הם יהיו מעוניינים לרכוש אותו. דייויד מניח שהדבר נכון לספרים מפרופיל מסויים לא מילונים,אנציקלופדיות וספרי יעץ אחרים בהם הקורא מעוניין לשימוש חטוף.
נושא המודלים לגביה עדיין לא הגיע לאופטימום שלו- דובר כבר לפני כמה שנים על מיקרו תשלום,תשלום של סכומים קטנים על שירותים קטנים,בפועל המודל הזה לא ממריא בגלל העלויות הגבוהות הכרורכות בניהול התשלומים האלה- עדיין הפעולות הכרוכות בהעברת 5 סנט ברשת יקרות יותר מהסכום שמרוויחים. בהקשר זה יש בספרות מודלים שונים שבאים להתמודד עם הבעיה אבל רובם לא נוסו. אחד המודלים המעניינים פותח ב
M.I.T
ובנוי על כך שהגולש משלם סכומים קטנים על פעולה – למשל 5 סנט אבל המערכת גובה אותם ממנו בפועל רק כאשר הם נצברים לסכום שיש טעם להתעסק איתו למשל 25 סנט,ההנחה שרוב הגולשים יגיעו לסכומים האלה,ואלה שלא יגיעו אליהם ירוויחו בלי שהם יודעים שהם מרוויחים.
למרות שאין עדיין מודלים עסקיים טובים כדי לכסות פעילות של ספריות דיגיטאליות ברשת,דייויד מרגיש שיש יתרון להציג מודל/לים של הכנסות לפרוייקטים כאלה, מול קרנות המממנות, גם אם זה המגיע כיום לכיסוי חלקי בלבד של העלויות.

מידענות
דייויד מעיד שהלקוחות שלו (אנשי הסיפריות) מאוד מאוד אוהבים ליצור מטה דטה,זו הליבה של עבודת המידען ויש מעין נוסטלגיה לעבודה זו בקרב אנשי הספריות, מאחורי העבודה הזו מסתתרת הנחה שהמידען מבין את קהל היעד שלו ושיש לפניו כמות סבירה של חומר למפתח. המצב כיום הוא ששתי ההנחות מסתברות כלא נכונות יותר- המידענות לא קולעת לצרכי קהל היעד ומניחה שהם יודעים דברים שהם לא יודעים,ומצד שני נותנת להם מידע רב לא שימושי. גם ההנחה השניה כבר לא נכונה והיקף החומר איתו המידען צריך להתמודד מחייב אותו להגדיר במה להתמקד וממה להרפות. "עברנו זעזוע גדול בתחום זה" מעיד דיויד " ועכשיו צריך להתעשת ולהגדיר מחדש את הדרישות המנימליות". הוא סבור שחשוב מאוד שיהיו הגדרות של סטנדרטים אוניברסליים משום שזה מה שיאפשר להפוך רכיבים רבים של התהליך לאוטומטיים.
רוב סעיפי המפתוח יכולים להיות אוטומטיים למעט נושא זכויות היוצרים המהווה תחום בעייתי- בכל מדינה יש חוקים שונים בתחום זה ,ולא ברור אם תמיד אפשר לתת אמון בהצהרת בעלות על זכויות.
נושא נוסף המקשה על אוטומציה מלאה הוא נושא הלינקים השבורים שהמחקר העכשווי (למשל סטו וייבל שפגשנו ) מנסה להתמודד איתו ויש בו הצלחות חלקיות בעולם העיתונות.
השאיפה היא להגיע לתקן אחיד שייאפשר לשאוב את המטה דטה ממגוון מקורות ברשת.
דייויד רואה בגוגל פתרון חיפש טוב עבור מי שעומדות לרשותו עשר דקות,אבל סבור שיהיה שיפור גדול אם הוורלד.קט יצליח למלא נישה של חיפוש שיטתי יותר בצד מנועים כמו גוגל.

מסע למרתפי ספריית הקונגרס

אחרי הפגישה המרתקת עם אליזבת וקווין פנינו לפגישה עם צמד נוסף מאזור אחר של הספריה: בארי וולר וסו מאנוס. בארי מנהל פרויקטים במחלקה ליוזמות אסטרטגיות של ספריית הקונגרס,ד"ר להנדסת מחשבים בהכשרתו ובעברו מרצה באוניברסיטה בתחומי מידע ובעל רקע בניהול בניה של ספריות דיגיטאליות. סו מנהלת אוספים דיגיטליים בספריית הקונגרס ומוסיקאית בזמנה החופשי. בארי אדם מבוגר יחסית נראה קרוב לגיל הפרישה מלא אנרגיות וחביבות יוצאת דופן,הציג את עצמו בפניו מייד כצוללן והבהיר שמבחינתו מטרת הביקור היא יצירת בסיס לצלילה בישראל.
הפגישה עם בארי חזקה את הרושם שקיבלנו בפגישה עם אליזבת וקווין של הספריה כגוף כבד,שמרני המתקשה להסתגל לרוחות החדשות המנשבות.
התחלנו את פגישה בסיור במרתפי הסריקה של הספריה. היקפי הדיגיטציה העצומים שבוצעו בספריה הזו הביאו אותנו לצפות לאולמות מתועשים עם ציוד מתקדם. בפועל מדובר במתחם בן חדרים ספורים. בחדרים פזורות מצלמות בודדות בעלות יכולת להפיק צילומים בגודל 1:1 עד להיקפים של כרזות גדולות, ציוד תאורה טוב וכמה סורקים מקצועיים. העבודה איטית יחסית וכוללת מלבד סריקת ספרים גם סריקה של עיתונים,כתבי ידי תמונות כרזות וכדומה. עיקר גאוותם על איכות הסריקה ולא על הכמות. הם מגיעים לקצב שנע בין 100- 200 ספרים בחודש שזה בערך אלפית ממה שעושים גוגל באותה משך של זמן. הדגש בכל אופן הספריית הקונגרס הוא על סריקת חומרים שיש לשמר אותם והם אכן עובדים בזהירות ונותנים כבוד אישי למקורות הנסרקים.
יש להם קשרים וגם פרויקט במימון וביצוע של גוגל ובארי מעיד שהאיכות שגוגל מוכנים לקבל נמוכה ביחס לסטנדרטים של ספריית הקונגרס, וכי הם דרשו מהם לבצע תיקונים בתוצר ועל הרקע הזה. היו להם ויכוחים ואכן הרמה של גוגל מאוד השתפרה בתגובה לדרישות של הספרייה. בסך הכל הוא מלא התפעלות מקצב העבודה של גוגל ומאיכות שמתקבלת.. בכל מה שקשור לפיענוח
Ocr
שהוא אחד מתחומי ההתמחות של בארי ,הוא מציין שגוגל מגיעים לאיכות טובה מספיק עבור חיפוש בתוך הטקסט.
כתבי יד נשלחים בדרך להקלדה כי הפיענוח שלהם קשה ולעיתים בלתי אפשרי.
בארי מציין שחלק גדול מהקשיים שלהם בעבודה נובע מכך שהם צמודים לטכנולוגיות ישנות וחלק ניכר מהמאגר נסרק ונבנה בטכנולוגיות מיושנות. אחד האתגרים הוא יצירת הבחנה אוטומטית ללא עבודה ידנית בין תמונות,מפות וטקסטים.
באוספים החדשים התמונות מקבלות סמל מיוחד במטה דטה המבחין אותם מטקסטים ומאפשר לשלוף אותם בחיפוש בנפרד. באוספים הישנים הכל נעשה ידנית. (אגב –בקשרים שיצרנו עם אוליב בישראל למדנו שיש להם כבר את היכולת הזו)
יש לו ציפיות רבות מהתקדמות שתחול לדבריו בתחום של זיהוי תמונה אולם הוא צופה שיעברו עוד כעשר שנים עד שהמחקר בתחום זה יבשיל. כרגע יש למפתח מדיה ידנית.
הם מתבססים במיפתוח על קטלוג הספריה ברוב המקרים,יש פריטים שדורשים קטלוג נוסף. בארי די מיואש מהקצב האיטי בו הדברים מתקדמים בספריה ומהשמרנות הגדולה. אם הדבר היה תלוי בו הוא היה יוצר שינוי רדיקלי בנושא המטה דטה. המטה דטה הנוכחי תובע זמן בהיקפים מטורפים ובשורה התחתונה מציע מידע לא שימושי ואף מזיק לתלמידים. לדבריו לספריית הקונגרס אין די כח אדם ומשאבים כדי לעמוד בסטנדרטים השמרניים שלה בתחום זה. בעיניו אפשר בהחלט להתבסס על עזרת הציבור במיפתוח דרך תגים וכדומה.
בארי שמע על תוכנת ה
Content dm
המדוברת כל כך בקרב האנשים שפגשנו בסיאטל,הוא שמע שמדובר במנגנון טוב אך יקר ותובעני להטמעה.



Library of Congress Launches Global "Rare Book" Digitization Project with Google Donation


Internet Librarian
2006: Advance Program - Monday, October 23rd