מרשל מקלוהן על קץ עידן הדפוס

מרשל מקלוהן שטבע כמה מהממים (או הקלישאות תלוי בנקודת המבט) הנפוצים  בסרטון מ1960 (שמצאתי ב open culture) מדבר על תפקיד הספרים,בעולם החדש,הנבואות שלו מתרחשות לפני שיש אינטרנט,ספרים דיגיטליים,רשתות חברתיות ובכל זאת עדכניות לגמרי  הפער בין הנבואות הדי עדכניות לארכאיות החיננית של כל מה שמסביב מעורר מחשבה.


ולשם האיזון  מקלוהן בהופעה הבלתי נשכחת שלו באני הול.

להמציא מחדש את הסופים

(רשימה אחרונה של רשמים מהכנס)מערכת היחסים בין הספר והמגזין המודפסים ולאלה המקוונים אינה מערכת פשוטה של מותה של מדיה אחת והופעתה של מדיה אחרת. אלא שינוי בנוף של המוצרים שאינו גורם דווקא להיעלמות המוצר המודפס אלא מביא למיקוד אחר שלו.בדומה לכך שהופעת הטלוויזיה לא העלימה את הרדיו אלא הגדירה מחדש את מקומו בחיינו.
כך למשל נציג הרסט סיפר ש50% מהמגזינים המודפסים שהם מוכרים נמכרים דרך הרשת,כלומר המעבר למגזין אינטרנטי יצר מרחב נוח יותר לשיווק המוצר המודפס.באופן דומה גיא רולניק עורך הדה מרקר הישראלי סיפר על עליה משמעותית של עותקי הדפוס של העיתון בזכות המהדורה האינטרנטית.עם זאת אין להתעלם מכך שלרוב המגזינים שעלו לרשת קהל רחב יותר הדוגם אותם ברשת מאלה הדוגמים אותם בדפוס נציג הרסט דיבר על יחס של קרוב ל1:10 בין שתי הקבוצות האלה.היקף הקוראים הגדול במדיה הדיגיטלית לא מעיד על איכות הקריאה ועל רמת המחויבות של הקורא. יש משהו הרבה פחות "איכותי" ומתחייב בקריאה הדיגיטלית המקבל ביטוי גם באפקטיביות הפרסום המלווה מגזין דיגיטלי.
זמן מסך כקריטריון
לדעת בן אדוארדס,מנהל האונליין באקונומיסט מישור הייחוס לבחינת השאלה הזו צריך להיות הרגלי השימוש במוצרים אינטרנטיים אחרים. אדוארדס תקף את הסוגיה מהזווית של הזמן המוקדש לפעילות ברשת. לקריאת עיתונים ברשת מוקדש פרק זמן של דקות בחודש. הניו-יורק טיימס הנחשב אולי לעיתון המצליח ביותר בעולם דובר האנגלית ולאחד העיתונים המוערכים בעולם, מגיע לנפח פעילות של 27 דקות לקורא, בחודש בממוצע. אל מול הנתון הצנוע הזה הציב אדוארדס את הנתונים של המשחק הפופולרי World of warcrafts המגיע לממוצע של 25 שעות בשבוע(!). השאלה שיש לשאול אם כן היא מה הדבר שמביא משתמשים לשהות מול המשחק זמן ממושך כל כך ולא קיים בחויית העיתון הדיגיטלי. כדי להשיב על השאלה אדוארדס גייס את פירמידת הצרכים של מסלו המדרגת את הצרכים האנושיים בפירמידה המתחילה בצרכים הבסיסיים ביותר כמו אכילה ושתיה ומטפסת לצרכים בסיסיים פחות כמו השתייכות חברתית.הפירמידה היא מודל המסביר מה מניע אותנו.לפי מסלו כאשר שלב מסויים בפירמידה מגיע לידי מימוש,הוא מפסיק להניע אותנו והדבר שמניע אותנו עובר להיות השלב הבא בפירמידה. למשל כאשר הצורך שלנו בבטחון ממומש הוא מפסיק להיות גורם מניע שלנו,אבל הצורך בהשתייכות הופך להיות גורם כזה. בראש הפירמידה של מסלו ניצב הצורך במימוש עצמי.צורך זה המביא לידי ביטוי את הרצון שלנו לממש את הפוטנציאל הייחודי והאינדיבידואלי שלנו הוא לדעת אדוארדס הצורך הרלוונטי שמניע אותנו לשחק ב world of warcraftsשכן המשחק מאפשר לנו לדמות את עצמנו כמו שהיינו (חלקנו לפחות) רוצים להיות. בדומה ל "מראה של ינפתא" מהארי פוטר' בה המתבונן משתקף כשאיפות הכמוסות והחזקות ביותר שלו , המשחק מאפשר לנו להשתקף כחזקים,כל יכולים ולנצח דרקונים אימתניים ומפלצות אחרות.

כיצד כתב עת יכול לתת מענה לצורך כזה? השאלה הזו פחות או יותר צריכה להיות לדעת אדוארדס השאלה שכל מו"ל צריך לשאול את עצמו והיא השאלה שאדוארדס וקברניטי האקונומיסט הציבו לעצמם,ובהתייחס אליה הם יצרו את אסטרטגיית הפיתוח שלהם.היומרה עצמה היא כמובן לא טריוויאלית ,כדי שמוצר כמו מגזין יוכל להתמודד על הדברים המניעים ברמה של המימוש העצמי הוא חייב לעבור שינוי דרמתי,ולכלול הרים דמיון,חנופה,יכולת להציב בפנים את האני וכן הלאה. אדוארדס סיפק כמה ההצצות למה שהם עושים כדי להגיע לאזורים האלה.הם למשל עובדים על דף אישי,מעין פרופיל של המשתמש,הכולל ביטוי של המשתמש טעמו ואישיותו,דרך תוכן של האקונומיסט,(מתוך הנחה שיש פוטנציאל לביטוי אישי בתכנים האלה),דף כזה הוא גם דרך לביטוי עצמי אבל כנראה גם דרך לומר-אני חבר פעיל במועדון הנחשב הזה.הם גם משקיעים במנעד רחב של פעולות ההופכות את הגולש לשותף ביצירת התוכן.ולשותף במותג.מעגלי ההזדהות מתחלקים בין תרומה פעילה של תוכן, לתרומה מתונה הבאה לידי ביטוי בהצבעה ובהזדהות. אחד המדורים שעוצבו הוא מדור של ויכוח-עימות,בין שני כותבים כאשר הגולשים צריכים לציין במי הם מצדדים,ובאתר כל הזמן מונה המציין את הניקוד של כל אחד מהצדדים.
מה בין דפדוף במגזין לגלישה ברשת?
ביורן ג'פרי מבונייר השבדית הציע ניתוח היוצא מנקודת מוצא אחרת-לא הזמן בו הגולש מבלה מול המסך אלא סוג ההתנסות האנושית שדפדוף במגזין מודפס מספק ולא קיים במגזין דיגיטלי. האופן שבו הוא הגדיר את האתגר המוטל בפני המו"לים הוא יצירה מחודשת של ההתנסות,החוויה של הקריאה ולא רק של התוכן. המגזין המודפס נותן כמה דברים שאינם מצויים במגזין הדיגיטלי: חווית המגזין המודפס היא חוויה של רגיעה,של פסיביות שאינה דורשת דבר מהקורא. ברשת לעומת זאת, יש לנו נטיה להפעיל את הקורא-לדרוש ממנו להקליק בכל מיני מקומות ואף לצפות שייקח חלק בייצור תוכן .תכונה נוספת של מגזין היא היכולת לקבל מידע רב בסקירה אחת בלי הצורך לגלול ולקרוא כל מילה בטקסט.ולבסוף –קריאה במגזין מודפס היא חוויה של ניווט לינארי במרחב עם התחלה,אמצע וסוף בעוד שהשיטוט במגזין אינטרנטי היא פעולה חסרת גבולות.לאדם על פי ג'פרי יש צורך להשלים משימות,לא רק במרחב של המשימות אלא גם במרחב של הפנאי-אנחנו שותים כוס קפה ומסיימים אותה ומסמנים V דמיוני על המשימה של שתיית קפה,אנחנו עוברים על עיתון ומגיעים לסופו ומסמניםV על הפעולה של קריאת העיתון. בקריאה האינטרנטית אין לנו את תחושת הסוף הזה הקיימת בספר/מגזין/עיתון המודפסים והמשימה העומדת בפני המו"ל ברשת היא להמציא מחדש את הסוף ולתחום את הפעילות הזו כפעילות מובחנת.

יין חדש בקנקן חדש - מכשירי קצה, מו"לות ופעילות חברתית

רוב המשתתפים והדוברים בכנס נראו לי דומים זה לזה ודומים להפליא לתמונות המחסלים של מבחוח המפורסמות בעיתונים בשבועות האחרונים(ייתכן שעליתי על משהו?),ומשלב מסויים נוצר אצלי קושי לזכור מה שמעתי ממי ,כך שאיני יכול לזכור מי מהדוברים הציג את ההבחנה הפשוטה אך מאירת העיניים בין המחשב ומכשיר הסלולר בהקשר החברתי.
המחשב האישי התחיל את דרכו כמכונת חישוב אישית,שסיגלה לעצמה עם הזמן יכולות שונות כמו עיבוד תמלילים למשל ורק בשלב די מתקדם של האבולוציה שלה הפכה גם לכלי לאינטראקציה חברתית. לעומת המחשב מכשיר הסלולר התחיל כמכשיר לתקשורת ורק מאוחר יותר סיגל גם תכונות אחרות של כלי אישי.משום כך,החיבור של תרבות הרשתות החברתיות לסלולר טבעי ומתבקש יותר מהחיבור לעולם המחשבים.

החיבור בין הכלי החברתי הנייד לתוכן התקופתי של המגזינים נראה כשילוב מנצח. עם זאת הבשורה הזו הנשמעת כבר כמה שנים עדיין לא מתממשת בעוצמות המצופות בעולם המערבי.המו"לים המערביים הציגו פעולות שונות הנעשות במרחב הסלולרי כמו למשל פיתוח אפליקציות לאייפון אך לא הציגו נתונים ברורים על מידת הרווחיות של הפעולות האלה,ואלה שכן הציגו נתונים עסקיים הציגו הכנסות באחוזים נמוכים בהשוואה לתחומים אחרים. נראה כי הפוטנציאל העסקי של התוכן בסלולר במערב ובמיוחד באירופה רחוק ממיצוי.מצד שני נראה כי יש סיבות טובות לראות את שוק הסלולר כזירה המשמעותית לפיתוח תוכן דיגיטלי. הסלולר הוא הזירה המתבקשת בראש ובראשונה כי כבר היום לחצי מאוכלוסיית העולם יש מכשירים סלולריים והתחזיות שהוצגו בכנס מדברות על תהליך מהיר בו אפשר יהיה להניח שלכל אדם בעולם יש מכשיר סלולרי אחד לפחות. בנוסף,שוק הסלולר הוא כרגע הסביבה העיקרית בו השווקים המערביים יכולים לצמוח. קהל משתמשי האינטרנט מגיע לרוויה -קצב הגידול חדירת האינטרנט בעולם המערבי הולך ומתקרב לקצב הגידול באוכלוסיה,במילים אחרות פוטנציאל המשתמשים לא גדל עוד משמעותית,והמאמץ צריך להיות ממוקד בגרימה למשתמשים הקיימים להגביר את השימוש שלהם במוצרים השונים.מול המספרים הנמוכים שהוצגו בצד האירופי והאמריקאי ניצב ההיצג של מרקו קודר מcybermedia מיפן שהציג שגשוג גדול בשוק היפני בתחום הסלולרי. ביפן מספר מנויי הסלולר גדול פי 4 ממנויי האינטרנט( ישראל כנראה מצויה כנראה באמצע בין שני הקטבים האלה). לקודר היו נתונים מעניינים מאוד על דפוסי השימוש היפניים בסלולר. ראשית כמה נתונים:

• ביפן 108 מליון משתמשי סלולר מתוך אוכלוסיה של כ128 מליון איש.
• רוב הפעילות האינטרנטית ביפן מתרחשת דרך מכשירי סלולר.
• מבין היישומים בהם משתמשים היפנים היישום הרביעי בתפוצתו הוא רשתות חברתיות.
• ביפן 55 מליון משתמשי רשתות חברתיות. הרשתות המובילות הם רשתות מקומיות,למעט טוויטר שתופס תאוצה רבה ביפן-כיום מחצית מהציוצים בטוויטר הם ציוצים יפניים.
• בניגוד למיתוס הרווח השימוש הנרחב בסלולר ביפן לא קשור כנראה לזמן הממושך בו היפנים נמצאים בדרכים. 70% מהפעילות הסלולרית של היפנים מתבצעת במקומות נייחים. המקום בו נעשית הפעילות הרבה ביותר הוא הבית,המקום שני הוא העבודה ורק במקום הששי מצויה פעילות בדרך.

70% ההכנסות מהסלולר מגיעות מפעילות שאינה שיחות-התכנים המובילים הם משחקים,רשתות חברתיות,ומוצרים וירטואליים. המוצרים מתומחרים במספרים נמוכים יחסית בין דולר לשניים,מעבר ל3 $ יש רגישות למחיר,מתחת לסכום הזה המוצרים הוירטואליים מתנהגים בדומה למוצרים המחכים לנו ליד הקופות בסופר מרקט,מוצרים המנסים להצטייר בעיינו כבעלי עלות זניחה. תכנים של מ"ולים מעורבים באינטנסיביות בתוכן גולשים.מ"ולים מרווחים לא רק מתכנים שהם מוציאים אלא גם מתוכן גולשים הנוצר במיוחד עבור הסלולר.קודר הציג כמה דוגמאות למוצרים שעשו את התהליך ההפוך לאינטואיציה –הם פורסמו כתוכן גולשים בסלולר ולאחר מכן עברו למדיות המסורתיות –פורסמו כספרים,או הופקו כתוכניות טלוויזיה.
קוראים אלקטרוניים
בצד האזכורים הרבים של הסלולר גם הקוראים הדיגיטליים זכו להתייחסות רבה,כפלטפורמות אליהם ההוצאות לאור צריכות להיות ערוכות. וליצור מנגנון יעיל שיאפשר הפצה נוחה למגוון העצום של המכשירים.על פי תחזיות שהוצגו בכנס ב2010 עתידים להמכר למעלה מ8 מליון מכשירים כאלה ובחמש השנים הבאות הנתון הזה צפוי לגדול במאות אחוזים. למרות שהיו כמה אזכורים לקינדל ודומיו נראה כי העיניים של המ"ולות בתחום המגזינים נשואות בעיקר למכשירים דמויי האיי פד המאפשרים חווית שימוש צבעונית,הכוללת ודיאו ולא רק טקסט בשחור לבן. אחת התופעות המאלפות בעיני בהקשר הזה היא השיחה הערה המתנהלת על האייפד למרות שהמכשיר עוד לא יצא לשוק למכירה,איש מהדוברים כנראה לא אחז במכשיר כזה עד כה,וכל המידע על המכשיר נובע מהפרזנטציות מרשימות של אפל ומכמה סרטונים המופצים ביו טיוב. אחת ההנחות שעברה כחוט השני בין רוב מי שהתבטאו בתחום זה היא שהמעבר ממכשיר קצה אחד לאחר,אינה רק "יין ישן בקנקן חדש" אלא דורש הבניה מחודשת של התוכן בהתאם למכשירולהקשרי השימוש הרלוונטיים לו. משום כך כנראה חלק מהמול"ים לא נרתעים מטבילת רגליהם במים המסוכנים של ייצור מכשירי הקצה.נציג הרסט למשל סיפר על שותפות אסטרטגית שיצר עם המכשיר המדובר של skiff. ואילו נציג בונייר השבדי הציג אב טיפוס קונספטואלי למכשיר דמוי אייפד למגזינים. הסרטון שבהמשך מציג את אב הטיפוס הזה-וגם את החשיבה התכנונית המרשימה שהושקעה באב הטיפוס הזה.

בין פיתוח מכוון תוכן לפיתוח מכוון משתמשים

(עוד מהכנס)

מדוע קשה יותר להגיע להכנסות משמעותיות מפרסום במדיה הדיגיטלית? מתיאוס קורוויג מסוכנות המדיה ניאו מציע הסבר המתבסס על היעדר ציר ברור בפעילות ברשת. בעולם המודפס חווית הקריאה היא לינארית ואנו יכולים להניח שהקורא עובר מסלול ישיר פחות או יותר ויודעים להעריך לאיזה תוכן פרסומי הוא נחשף במסלול הזה. במדיה הדיגיטלית הקורא מקפץ ממקום למקום ואין ציר ברור לסדר ולהיקף שבו ייחשף לתוכן. התמונה במדיה הדיגיטלית מורכבת עוד יותר כי גם התוכן הפרסומי עצמו מפוזר  ואינו מסודר על ציר לינארי ברור. אפשר לדמות את העולם המודפס למוזיאון שבו מוצגת תערוכה ובה כמה נתיבים אפשריים,בכל נתיב בו המשתמש בוחר הוא עובר מסלול שבו אנחנו יכולים לתלות תוכן פרסומי ולהניח שהקורא נחשף אליו. לעומת זאת המרחב הדיגיטלי הוא מעין ים סוער שבו המשתמש יכול לשחות לאין סוף כיוונים ובאין סוף נתיבים,התוכן וגם החומר הפרסומי הם מעין שברים אקראיים של ספינה טרופה שבהם הוא נתקל תוך כדי השחיה,אין לנו דרך לנבא באיזה תוכן ייתקל ולאילו פיסות של חומר פרסומי ייחשף.ההבחנה הזו מובילה להבחנה פוריה נוספת. לעולם התוכן המודפס התאימה צורת פיתוח שבמרכזה מצוי התוכן ואיכותו,ואילו מול השחייה בעולם הדיגיטלי מתאים פיתוח המתמקד שאדם השוחה ולא בשברי התוכן שהוא פוגש.   

במילים אחרות, בדגמי הפיתוח המסורתיים העורך מוביל את פעילות הפיתוח כאשר הגורם הדומיננטי הוא התוכן-הוא מקבל תוכן (לעיתים לפי הזמנה ולעיתים לא) מהכותב,בוחן אותו על פי אמות מידה של איכות וכמות,פוסל,מאמץ משפר ומתקן ומוציא לאור. בתהליך כזה יש חשיבות רבה כמובן להערכות של העורך לגבי יחס המשתמשים לתוכן,חלק ממה שנכנה "איכות" בתהליך כזה היא השאלה עד כמה התוכן הזה פוגש קהל שבע רצון,אולם הסיטואציה נותרת סיטואציה שבה העורך מעצב את חלל התערוכה ומגדיר את הנתיבים האפשריים לתנועה בתוכה. מול הדגם הזה הציג קורוויג  דגם אחר בו במרכז מצויים נתונים על הגולש,ההיסטוריה שמלמדות אותנו הקוקיז שפיזר,הדברים שהוא מספר על עצמו ברשתות החברתיות,הדברים שרכש בעבר וכן הלאה. מול הנתונים האלה המשתמש יפגוש בדיוק את שברי התוכן והפרסום המתאימים לו. לפי המודל הזה העורך לא מגדיר את הנתיבים אלא יודע להתחקות אחרי הנתיבים של הגולש ולהציע לו את התוכן הרצוי לו וגם את החומר הפרסומי הרלוונטי. לפי הדגם הזה המשתמש לא מגיב לתוכן שהוא פוגש אלא התוכן מגיב למשתמש.

תרגום המטפורות לשפת המעשה

איך המטפורות האלה מתורגמות לשפה אופרטיבית? אחד התרגומים הם אפליקציות למכשירים ניידים דוגמת האייפון שיודעות לספק תוכן רלוונטי למסלול של המשתמש בעולם האמיתי-הסבר למוצג שהוא רואה כרגע במוזיאון,הצעות למסעדות באיזור בו הוא נמצא או מידע על האדם אליו הוא מפנה את המכשיר.תרגום מעשי אחר לרוח הזו של תוכן מבוסס משתמשים הציג סטיב סמלסברגר  מdemand media מ"ול המדורג במקום ה17 בדירוג האתרים הנצפים בארצות הברית של קומסקור,ומחזיק  שורה של כתבי עת שמגיעים יחד לכ101 מליון ביקורים  ול608 מליון דפים נצפים בחודש.  הבולט בכתבי העת של החברה הוא ehow כתב עת התפור לפי מידתם של המשתמשים ומגיע ל50 מליון מבקרים בחודש.כל כתבי העת שלהם מבוססים על מודל פיתוח שיטתי ומתוחכם המכוון באופן קיצוני על ידי משתמשים.סמלסברג מציג את המודל שלהם כמאמץ לשלב בין מדע האינטרנט לאמנות המדיה. נקודת המוצא של פיתוח תוכן ב demand media היא שיש שלשה קריטריונים להערכה של תוכן:

• התאמת התוכן לקהל
• התאמת התוכן למפרסמים(תוכן מעניין עבור הקהל עדיין אינו בהכרח תוכן המתאים למפרסמים-למשל תוכן חינוכי לא יכול להתאים לפרסום קזינו)
• יכולת התוכן ליצור תנועת גולשים(תוכן פרובוקטיבי למשל ימשוך תנועת גולשים אך לא מתאים לכל קהל יעד)

שלשת הקריטריונים האלה מנחים את האלגוריתם שפותח בחברה.האלגוריתם מתבסס על מגוון נתונים הנאגרים על כל פיסת תוכן-היקף צפיות,זמן שהיה,העברות,לחיצות,תשלומים,וכן על תוכן חברתי נלווה-בקשות מפורשות של הגולשים וכדומה. על סמך הנתונים האלה האלגוריתם  יודע להגדיר את סוג התוכן האופטימלי שיש לפתח. את המלצת האלגוריתם בוחן עורך תוכן שבמהותו הוא יותר מאמן ומנהל קהילה מאשר עורך במובן המסורתי והוא שמפנה את המשימה לכותבים.
כדי ליצור מאגר מגוון של כותבים שיוכלו להגיב באופן אופטימלי לצרכי המשתמשים (וגם מן הסתם מסיבות כלכליות) החברה לא מעסיקה כותבים שכירים אלא מאגר של פרילאנסרים. אולם בשונה ממאגרי פרילאנסרים אחרים אופן העבודה ב demand    media     עוצב כך שימשוך כותבים מוכשרים ויביא אותם למחוייבות ולהזדהות קהילתית גבוהה.

העבודה עם כותבי החוץ התבססה על מחקר שערכה החברה ובו הסתבר לה שכותב פרילאנסר חושש משני דברים-שלא ישלמו לו בזמן,ושלא תהיה לו מספיק עבודה. המודל של החברה מנסה לתת מענה לשתי הנקודות האלה-התשלום לכותבים מועבר פעמיים בשבוע,ול7000 הכותבים הפעילים בחברה ממתינות כ150,000 משימות כתיבה פתוחות. המשימות עצמן מתומחרות גם הן לפי הקריטריונים המנחים של האלגוריתם.ככל שהמשימה עם פוטנציאל גבוה יותר למשיכת קהל,מפרסמים ותנועה וכן לזמן מדף ארוך, היא גם מתומחרת גבוה יותר. הכתבות בדרך כלל עומדות על כ 400 מילים ומחירן נע בין 20-50 דולר. הכותבים לדבריו של סמלסברגר מגיעים בחלקם מגופים מובילים כמו ניו יורק טיימס,וול סטריט ג'ורנל וכן מגופי שידור כמו סי אנ אן. המודל המופעל סביב טקסטים פועל גם בכתבות וידאו,והכותבים מתוגמלים גם מחלוקת הכנסות עם המו"ל.

הגישה הזו מרשימה מאוד בנועזוות הארגונית שלה,וגם ביצירתיות השיווקית שלה אך מעוררת ספקות בהיבטים התרבותיים. גם גישה כזו היוצאת מתוך הבנה של הפיזור והמגוון ברשת(ובעולם),בסופו של דבר מובילה לאותה הבעייתיות התרבותית של הגישה ההפוכה המנסה ליצור להיטים הפונים למכנה המשותף הרחב ביותר-בשני המקרים מדובר במערכות שמנסות לנחש מה הלקוח רוצה ולא מנסות לאתגר אותו,קשה לדמיין מצב שצומחת בהם הפתעה תרבותית,משהו שהקורא לא יכול היה לדמיין אבל כובש אותו ופותח לו אופקים חדשים. איפה יצמחו השוליים בעולם שכולו מתיימר להיות שוליים? השאלה הזו לא כל כך דחופה מנקודת המבט של המגזינים,אך משמעותית כשחושבים על תרגום המודל והמגמה לתחומים אחרים.

בסרטון איש מכירות ותיק מאתגר לקוח באסטרטגיה הפוגשת את הלקוח בנתיב שהוא עצמו מגדיר








 

כשהקנרית מתחילה להשתעל

במאה ה-19 עובדי המכרות נהגו לבדוק אם מכרה חדש מכיל גזים רעילים בעזרת ציפורים קנריות. הקנריות רגישות יותר מבני אדם לגזים רעילים,ושחרורן במכרה היווה אינדיקציה טובה ליכולת לעבוד בו. בוב קריגן מנכ"ל IDG שהיה הדובר שנעל את כנס DIS בברלין השתמש ב"קנרית במכרה" כמטפורה קולעת למקומה של תעשית המגזינים בשוק הדיגיטלי.שוק המגזינים הוא שוק בעל יכולת לנבא את הגורל הצפוי לשוק המו"לות בכלל עם התגברות המעבר לפורמטים דיגיטליים. תעשיית המגזינים רחוקה מלמות ובכל זאת המעבר לדיגטל הוא מעבר טראומטי מסוג המעברים שלא בוחרים לעשות באופן וולנטרי. הכנס התגלה כמעניין עבורנו לא רק בגלל כושר הניבוי של שוק המגזינים אלא גם בגלל דמיון מסויים הקיים בין שוק ספרי הלימוד לשוק זה. בשני המקרים מדובר במוצרים מודפסים שמבחינת המעמד התרבותי שלהם נמצאים נמוך יותר בשרשרת מספר,ובוודאי מספר עיון.בשני המקרים מדובר במוצרים זולים יחסית לספר רגיל,מוצרים שלא היינו מציגים לראווה בספריה ובכל זאת מוצרים עתירי תוכן וברוב המקרים גם עתירי השקעה בכל מה שקשור לעיצוב הגראפי.ובשני המקרים מדובר במוצרים המהווים חלק מסל הצריכה התקופתי-מוצרים שצורכים ואחר כך נפרדים מהם.

בתמונה-רוב הנציגים הישראלים בכנס-משמאל  כפיר פרבדה(שהביא אותנו לשם) דריה שועלי(שהציגה מיזם אפנה חדשני) עדי שמש סמנכ"ל הכספים של מטח(והמבוגר האחראי) ואני בבכורה עולמית בעניבה(מר בין יכול היה לקבל כמה רעיונות מהתמודדות שלי עם הנושא)

הכנס (כ400 איש מ34 מדינות) התמקד במודלים כלכליים למ"ולות ברשת. רוב הדוברים בכנס היו נציגים של עולם המולו"ת כמה מהם נציגים של גופי ענק כמו הרסט,גרדיאן שפרינגר ואחרים המחזיקות כל אחת בעשרות מגזינים,מודפסים ומקוונים ומיזמים אינטרנטיים שונים.בצד המו"לים היו גם דוברים מעולם הפרסום והמדיה החברתית וחברות טכנולוגיות שונות המציעות פתרונות לתיווך בין יצרני התוכן,המפרסמים וגופי הפרסום-סליקה,תיווך הפצה וכו'. המרחב שבין יצרני התוכן לפעולות הפרסומיות נתפס כנראה כמרחב המזמן הזדמנויות עסקיות רבות,וגופים רבים ממציאים חיתוכים יצירתיים של חוליות התיווך האלה.


קשה לומר שהכנס הציג פתרונות שלא פגשנו קודם,בסך הכל הייתה חזרה רבה על אמירות שמנסרות כבר בחלל העולם כבר כמה שנים בצורות כאלה ואחרות כמו למשל האמירה שיש חשיבות רבה לשכבה החברתית המלווה את התוכן או האמירה ששוק הסלולר הוא המהפכה הגדולה באמת ובכל זאת לשמוע אותם מפי המולים הגדולים ובמיוחד האירופיים הייתה הזדמנות מרתקת. דווקא השמרנות, הקלישאות ("אנחנו צריכים להקשיב למשתמשים") ואפילו הפיגור(באנרים! באנרים?) שהציגו חלק מהמו"לים,הייתה מבחינתנו מרעננת שכן היא נתנה נופך יציב מאוד לדברים שנאמרו-זה לא היה כנס של גיקים בחוף המערבי שמנופפים ידיים במודלים כלכליים יצירתיים שאיש לא ניסה,אלא כנס של מו"לים מיושבים בדעתם,שמרנים,שמגיעים למליוני משתמשים בחודש ויודעים לגבות את האמירות וגם את הקלישאות במספרים.

מגמות מרכזיות


ירידה בהכנסות : המגמה המשמעותית ביותר היא כמובן הירידה התלולה במכירות של מגזינים מודפסים והקושי לייצר הכנסות ממגזינים דיגיטליים. למרות שזו המגמה המרכזית, הכנס לא התנהל באווירת נכאים,אלא להפך. חייזר שהיה נקלע למקום(ואני לצורך העניין היצור הקרוב ביותר להגדרה שנכח בסביבה) היה חושב שנקלע לכנס של תעשיה משגשגת,הרבה גרפים שמראים גידול בהכנסות,הרבה ביטויים של חדשנות ומעט דברים כנים ומפורשים של חרדה. לא צריך לייחס משמעות רבה מדי לאווירה החגיגית הזו,היא כנראה חלק ממה שיש לצפות מכנס כזה בלי קשר לתוכן שלו,אוירת משבר היא הקשר פורה לאסיפת חברים בקיבוץ אבל לא לכנס בינלאומי שמכיל ריכוז כזה של אנשי פרסום למטר מרובע.

בלבול: מגמה נוספת שריחפה באוויר היא התזזיתיות והבלבול שיוצרים אין סוף האפשרויות בתחום מכשירי הקצה ונהרות המידע שזורמים מהרשתות החברתיות. מערכת התהודה הפרסומית, (ספקים,מפרסמים ,תקציבים וכו')לא בשלה עדיין להתמודדות מושכלת עם הפוטנציאל הגדול וגם עם הרעש העצום שנוצר בעזרת הכלים האלה. הכלים האלה מזמנים מצד אחד אפשרויות זולות וממוקדות להגיע ללקוחות ומצד שני כאוס וחוסר יציבות.כולם נמצאים ועושים שימוש ברשתות,בחלק מהמקרים מדובר בקישוט או בדרך לשדר עדכניות,אבל במקרים אחרים כלי עבודה יעיל וממוקד.כמה מהגופים הגדולים שהופיעו בכנס סיפרו על הקמתו של Next issue media - מאגד של גופי מו"לות גדולים שישתפו פעולה יחד בהתנהלותם במו"לות הדיגיטלית מתוך הנחה שהתאגדות כזו היא מפתח חשוב ליכולת ההישרדות שלהם בכאוס הזה.

הזנב הארוך כאיום: הזנב הארוך שמאפשר מגע עם נישות הוא סיפור (שנוי במחלוקת) של רווחיות במקומות שבאופן מסורתי נחשבו לא כלכליים,אך מנקודת המבט של גופי תוכן גדולים המספקים להיטים להמונים הוא גם פוטנציאל להפסד.כמה מהדוברים הציגו את הזנב הארוך כסוג של איום שהדרך החידה להתמודד איתו היא לחבור אליו. נקודה שהייתה מוסכמת כמעט מקיר לקיר היא שחלפו הימים בהם יצאה חבילת תוכן אחת שהופצה באמצעי אחד לאוכלוסיות עצומות. אנחנו בעידן של קהלים מפולחים המקבלים חליפות תפורות לפי מידה במכשירים,מותגים,פורמטים וערוצי שידור שונים. גוף תוכן גדול אינו גוף שמוצר אחד שלו נמכר בעותקים רבים,אלא גוף המחזיק מנגנון יעיל היודע להפיץ מתוך פלטפורמה מרכזית אחת הרבה מאוד מוצרים ומותגים שונים מבלי שהוא באמת מייצר מוצרים לגמרי חדשים.

פרימיום(בפה רפויה)- הנתונים שהציגו כמה מהדוברים הראו שתחום המנויים מכסה היקף קטן יחסית ממשתמשי האתרים השונים-נציג האקונומי סט דיבר על כ10% מההכנסות המגיעות ממנויים,בוול סטריט ג'ורנל מדברים על כ 3% מההכנסות המגיעות ממנויים,ומצד שני על הכנסות ממקורות אחרים כמו אפליקציות,פרסומות,אירועים ומכירת מוצרים מודפסים. בפריסה כזו של ההכנסות המודל המתבקש הוא פרימיום המשלב בין תוכן חינמי רב המוביל לשירות איכותי בתשלום, ברוח free ספרו האחרון של כריס אנדרסון שצוטט לרוב בכנס.

מה המולים רוצים וממה הם מפחדים? -כנהוג באירועים מסוג זה חלק מהמציגים הציגו בכמה נקודות את מה שצריך לעשות לנוכח "המצב",הנקודות שהציגו דוברים אלה היו דומות להפליא וכללו בוואריאציות שונות את הנקודות הבאות:

• חלוקה הוגנת של ההכנסות (דרישה ברורה לנוכח הסחף שנוצר סביב הקינדל)

• גישה למשתמש הקצה(החולה שמדברת עם הלקוחות יושבת בעורק החיים של הפעילות )

• סטנדרטיזציה(ניסיון להקטין את העלויות הגבוהות של הפעילות הטכנולוגית,ואת הכאוס של מגוון מכשירי הקצה)

ספרים אבודים

מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום.


ואם אינו יודע לקרות גוללן כל שלשים יום.

ולעולם לא ילמוד בהן לכתחילה.

ולא יקרא פרשה וישנה.

ולא יקרא פרשה ויתרגם.

ולא יפתח בו יתר משלשה דפין.

ולא יהיו שנים קורין בשני עניינין שמא ימשוך זה וימשוך זה ויבלה הספר,אבל קורין הן בענין אחד.

ולא יקראו שלשה בספר אחד ואפילו בענין אחד.


(רמב"ם,משנה תורה,הלכות גזילה ואבידה פרק י"ג הלכה י"ג)

אתרים ישנים,אתרים חדשים

ברשימות הסיכום שיצא לי לראות, העיצוב מחדש של פשיטא לא מופיע בין האירועים ששינו את פני האינטרנט בעשור האחרון,אבל אותי ואת שני הגולשים האחרים הוא בהחלט מעניין,ועיצוב מחדש הוא תמיד הזדמנות לחוש גם את השינויים המהירים בציפיות שלנו מאתר תוכן.

נקודת המוצא הייתה ניסיון להתחבר לדימיון שבין השיח התלמודי לשיח האינטרנטי,דימיון שהפך כמעט לקלישאה. דף הבית הראשון נסה להדמות למבנה הדף התלמודי,ולשמור עליו כמוטיב עיצובי.

במשך הזמן הכיוון הלך והתרחק מהדימוי של הדף התלמודי וככל שהצטבר תוכן באתר הרגישות לנדל"ן מבוזבז גדלה,והנטיה לפונקציונליות גדלה על חשבון ההצטעצעות הקישוטית.

המעבר לרקע לבן היה נקודת מפנה,וגרר בהתחלה תגובות שטענו שהאתר נראה כמו מסך word

ככל שהיקף התוכן באתר גדל,גדל גם הצורף למקד מה מרכז ומה פריפריה באתר,וכן לתת במה מכובדת מספיק לגופים השותפים.

אבל מעבר לכל זה יש עיצובים שעברו לפני שלוש שנים ולא עוברים היום,ולהפך. אתרים חדשים לא יבזבזו נדל"ן חשוב כמו זה של העמודה הימנית של האתר בעיצובו הראשון,וקשה היה לפני כמה שנים להסכים למקם במרכז האתר מצגת או סרטון, להתבסס על עמוד נגלל ארוך,או להשתמש בלבן או בשחור כצבעים מובילים, כפי שאפשר לראות היום באתרים רבים. טרנדים עיצוביים הם לכאורה נושא אזוטרי המיועד למעצבי ובוני אתרים ולכת הקטנה שסובבת אותם,אבל למעשה כולם רגישים לטרנדים עיצוביים גם מי שלא מודע להם. כולנו מזהים עיצוב חדיש או עיצוב מיושן אפשר להמחיש את הטענה הזו דרך משחק (אינפנטילי אך מהנה) עם האתר המאפשר לגולשים למקם את עצמם בתמונות מחזור ישנות :

מה הופך את מסגרת המשקפיים החדישה לחדישה ואת המיושנת למיושנת? ואת התסרוקת המיושנת לכזו? האם מעצב לפני חמש שנים לא היה מסוגל להעלות בדעתו מכונית עם קווי מתאר מעוגלים או מחודדים? האם הגננת שמסבירה מהו משולש ומהו מרובע מדגימה גם "חדיש" ו"מיושן",סביר להניח שלא, וכנראה שהתשובה לא מתמצה באוסף אחר של פרטים שאפשר לבודד . מעבר לפרטים יש משהו חזק ורחב יותר – מעין מוסכמה רחבת היקף שגורמת לנו לנקודת מבט חברתית. כשבאים להדגים את נקודת המבט הזו מצטטים בדרך כלל את הסיפור על המבקר שביקר בתערוכת האימפרסיוניסטים בפריז ב1874 ולא הצליח להבין מה הוא רואה.או את הסיפור על הילידים האפריקאים שזיהו אנטילופה בציור קיר נוסח האדם הקדמון אבל לא בצילום. גם אם הסיפורים האלה הם הגזמה של מורים נואשים לאסטתיקה,הם ממחישים יפה טענות של הוגים דוגמת נלסון גודמן שיש רכיב חברתי חזק המכונן את מה שאנחנו רואים,והאופן שבו שאנחנו מפענחים אובייקטים במציאות. הראיה אינה רק התרחשות שבין העין,המוח והעצם הנצפה- למוסכמות החברתיות תפקיד מכריע הדומה לזה שיש להם בשפה.הזיהוי של החדיש והמיושן הם כנראה חלק מהמארג הזה,וכשמדובר בעיצוב של אתרי אינטרנט הפער שבין המיושן לעדכני יכול להיווצר במרחקי זמן קצרים בהרבה מאשר במרחבים אחרים.

אוריינות יהודית ואוריינות חדשה

ב  ג'י איי הצגתי במסגרת מושב שעסק בעמיות יהודית מזווית פרקטית. את המושב הובילה אוולין קנווין שמובילה את נושא העמיות בפדרציה של ניו יורק ד"ר שלומי רביד דיבר על כח המשימה לעמיות (שגם אני חבר בו) שהוא מוביל,רעיה שטראוס שעומדת בראש השותפויות דיברה על התהליך שעברה כישראלית בפרוייקט,את המושב חתם פרופ יואב שוהם מסטנפורד שעובד על פרוייקט הערכה היוצר אינדקס לעמיות לפני יואב אני דיברתי. המושב כולו זכה להרבה משתתפים להערכתי בין 150 ל200 והנושא שאני הצגתי עורר סקרנות רבה ומטח של שאלות והערות עם תום המושב. אני דיברתי על אינטרנט ועמיות. הדברים שלי התמקדו במושג של אוריינות יהודית. אוריינות יהודית היוא ביטוי רווח בקרב אנשי העמיות. בספר של מישה גלפרין ואריקה בראון הם מציבים את המושג כנדבך מרכזי של העמיות.

 אוריינות יהודית נשענת על שלשה אלמנטים:

א. הטקסט הקאנוני-טקסט המצוי במרכז ומהווה בסיס לשיח,וגם מעין מפה שעל גביה אנחנו מגדירים את עצמנו בין אם אנחנו מסכימים עם הטקסט ובין אם מתנגדים לו

ב. מיומנוות- שורה של כלים המאפשרים לנו להתמודד עם הטקסט

ג. פעילות- האוריינות היהודית אינה ממוקדת רק בתוצאה-ברכישה של מידע או בהישגים של ידיעה אלא קודם כל בפעילות-הצו הקדמון קורא לנו לשנן לבנינו,ולא רק לכך שבנינו ידעו.

אפשר לדמות את הטקסט הקאנוני ואת האוריינות היהודית לאורגניזם חי שעל מנת לשרוד בברירה הטבעית צריך להשתנות ולהתאים את עצמו לשינויים בתנאים הסביבתיים.בדרך כלל האמירה הזו נאמרת בהקשרים של התאמת התוכן והמסרים לתמורות שמביא איתם הזמן,אני מתמקד דווקא בשינויים טכנולוגיים .לאורך ההיסטוריה שלנו אפשר להצביע על כמה שינויים כאלה שלכאורה הם שינויים טכנולוגיים אך למעשה הם שינויים אבולוציוניים הישרדתויים שהשפיעו לא רק על הפן הטכנולוגי אלא גם על הצד התכני.

המעבר מתרבות שבעל פה לתרבות כתובה- קשה לדמיין את הספרות המדרשית מתפתחת ללא תרבות בה אנשים יודעים בעל פה את הטקסטים הקאנוניים ומשום כך יוצרים קשרים אסוציאטיביים ביניהם על בסיס של דמיון בצליל,וכדומה.המעבר לטקסט כתוב צמצם את הצד הזה של ניתוח הטקסטים והגביר את ההבטים ההקשריים.

המעבר ממגילות לקודקסים(מצחף) –מעבר שאיפשר פרשנות בצד הדפים של הטקסט וטלטול נוח יותר של הספרים ממקום למקום וכתוצאה מכך קירב מאוד את הספרים אל ההמון.

המעבר מכתבי יד לספרים מודפסים- מעבר שהגדיל דרמתית את תפוצת הספרים,הרחיב את הידעות של יהודי המזרח על ספרות אשכנז ולהפך,וקיבע טקסטים שנשאו עד אז אופי דינמי.

מהפכת המידע -כניסת המאגרים האלקטרוניים מפרוייקטים השו"ת ועד מאגרים אינטרנטיים וצמצמה את היתרום היחסי של הבקיאות.

המהפכה הבאה-האוריינות החדשה

המהפכה בה אנו מצויים עכשיו מביאה איתה מכלול של תכונות חדשות והיבטים של אוריינות חדשה:

• מות ההקשר- אנחנו נתקלים בפיסות מידע קצרות שמגיעות אלינו דרך גוגל ,לא תמיד ברור מה מקור המידע הזה,לאן מתקשרת פיסת המידע הזו בטקסט הכולל וכדומה.

• חזרה לויזואליות ואיקוניות- השפה שלנו שופעת סמלילים וחיווים גראפיים.

• כלי ביטוי חדשים(תלת מימד,וידאו)- הביטוי אינו רק מבוסס טקסט ערוצים נוספים תופסים מקום בולט.

• אסוציאטיביות- אנחנו מקפצים מטקסט לטקסט דרך רשת אסוציאציות

• טשטוש הגבולות בין החובבני למקצועי- אנו פוגשים בכפיפה אחת ערך בויקיפדיה וערך בבריטניקה,סרטון חובבים ביוטיוב וסרט מקצועי

• אקטיביות- לא מדובר עוד בקריאה פאסיבית,אנחנו פעילים בדליית המידע,בהגדרה של מה אנחנו מחפשים,בהבעת דעה בדירוג וביצירה של הטקסטים

• שיתוף קהילתי(הכח של הקשרים החלשים)- מקור מרכזי שלנו בהשגת המידע היא הקהילה המורכבת מקשרים חלשים אך אפקטיביים

• טקסטים קצרים- אנחנו קוראים טקסטים קצרים וכותבים טקסטים קצרים,140 התווים של טוויטר הם המדגם שמסמל את התהליך הזה

• יצירתיות –המגוון שלצורות הביטוי האלה והמפגש שלו עם התרבות הקהיתית יוצר תמהיל המעודד גישה יצירתית לטקסטים

כל השינויים האלה משפיעים דרמתית על האוריינות היהודית: ראשית בהתפוררות של של הקאנון- כפי שהראה הלברטל בספרו על הקאנון היהודי,הקאנו היהודי הולך ומאבד מהמרכזיות שלו כעוגן לפרנות והגות,האוריינות החדשה מאיצה מאוד את תהליך ההתפוררות הזה.בצד ההתפוררות של הקאנון העוגן היציב של האוריינות היהודית,יש האצה בהיבטים הדינמיים של האוריינות הזו :שינוי דרמתי במיומנויות וגידול במעורבות ובהזדהות. השינויים האלה אולי נראים שינויים הנוגעים לתחום צר של האוריינות היהודית אך למעשה הם מקיפים את רובה,ככל שהזמן חולף הרשת הופכת לזירה המרכזית של כל אוריינות ומשום כך טקסטים לא ישרדו אם לא יתאימו את עצמם לצורת הקיום החדשה הזו. כמובן שטקסטים יתקיימו פיסית בספריות,וגם דינמית בחוגים דתייים מסויימים אבל השדרה המרכזית של הקיום החי של הטקסטים עוברת לרשת ותשרוד בה רק אם תתאים את עצמה.אפשר לאהוב את ההתפתחויות האלה או להסתייג מהן אי אפשר להתכחש אליהן או למנוע אותן. האתגר טמון במעבר מודע מכוון שמאפשר להפעיל שיקולי דעת במעבר ממדיה ישנה למדיה חדשה.

במצגת שלהלן הצגתי פחות או יותר את הטענות האלה וגם קשרתי אותן לפרוייקט פסוקים המהווה ניסיון להתמודדות עם האתגר.

new literacy and jewish literacy

View more presentations from aviw.

מיומנו של עסקן

בכניסה למלון בו נערך הכנס הוצבו שערים מגנטיים וסוללה של מאבטחים.סוכן נוסע שהביא קטלוגים למלון שאל אותי מה קורה פה ? איפאק? ג'י סטריט? כל הקיצורים היהודיים האלה מבלבלים.יש הרבה ציניות כלפי הכנס גם מקרב ישראלים עימם דיברתי ומצויים בתחום וגם בקרב אמריקאים שאינם חלק מהקלחת העסקנית. המדגם הלא מייצג של קרובי המשפחה של אשתי שפגשתי לא ידעו שהכנוס מתקיים והמילה "פדרציה" לא העלתה בהם קונוטציות חיוביות. הציניות מובנת-מדובר בכינוס של עסקנים מסדר שני,חלקם הגדול קשור לפעילות ממשית באופן עקיף,הרבה מאכערים שרוקמים מזימת בפרוטה,מגייסי משאבים מיוזעים שמחפשים מימון לארגונים שלהם וישראלים פרובינציאליים שנהנים מהביקור בעולם הגדול ומההזדמנות להפגין יהירות בורות וגסות בנשימה אחת.בכל זאת מצאתי עצמי פחות ופחות ציני במהלך הכנס,ראשית כי כנראה שגם אני כנראה סוג של עסקן כזה וזה לא ראוי להתנשא על בני מינך,ושנית כי מתחת לשכבות האיפור הכבדות של ההפקה ההוליבודית העצומה,יש מרבץ מרשים מאוד של יהודים שמפגינים מחויבות ונאמנות יוצאי דופן זה לזה,ולאחיהם שברחבי העולם. ומוכנים להשקיע מהונם וממרצם כדי לסייע לאנשים שהם לא מכירים וכנראה גם לא יכירו,רק מתוך ערבות משפחתית עתיקת יומין של יהודים זה לזה.הגן העתיק הזה של הערבות ההדדית היהודית,הפך להיות גן רדום אצלנו הישראלים,ואצל אלה שבקרבם הוא מתעורר,הוא מתעורר עם מוטציה שהופכת את ההדדיות לתנועה חד כיוונית מהתפוצות לישראל.

הכנס בנוי מסדרה של מושבים שמתחילים ב8:00 בבוקר ומסתיימים בלילה,בכל יום מליאה משותפת לאלפי המשתתפים שכוללת הרצאות ודברי ברכה של דמויות בולטות,ובין לבין הרבה פגישות ומיני ארוחות ערב (תרגום קלוקל לדינר).לא ברור עד כמה האינטנסיביות הזו פוריה,הפגישות חשובות,ויצאתי עם ערימה של כרטיסי ביקור שאת חלקם אני מתקשה לשייך לפנים.ברוב המושבים לא למדתי הרבה דברים חדשים,אבל כל מושב שאליו הגעתי זימן מפגשים מעניינים.

במליאה הרחבה הופיעו הרבה מנהיגים מקומיים וכמה דמויות בולטות יותר. ביום הראשון הופיע שגריר ישראל בארצות הברית מייקל אורן שאני חייב להודות שלא ידעתי על קיומו לפני הכינוס הזה .אורן השמיע ברהיטות את מיטב הלהיטים: קצת שואה,קצת פיגועים,מנה של תיקון עולם, קורטוב של אלברט אינשטיין בשביל האוניברסאליות ולקינוח מנה גדושה של אחמדיניגאד וגולדסטון.אחמדיניג'ד וגולדסטון מתגלגלים על הלשון כמו צמד ותיק,מעין גילברט וסליבן שמספקים פס קול מרגיע לבאי הכנס. אם היתה נערכת הצבעה לבחירת יקיר הכנס הזה אין ספק שאחמדיניג'ד היה זוכה.לא ברור איך יהודים הגדירו את זהותם לפני שהוא צץ אבל האיום האיראני נראה כמו אחד מסלעי קיומו של העם היהודי,אחריו בהפרש קטן השואה ובסוף בשביל הגיוון פרוייקט תגלית ויהודים בארצות נדחות,רצוי באפריקה. אם הג'י איי היה מדינה הנשיא היה מן הסתם טייס יהודי אתיופי בוגר תגלית דור שני לשואה שמועמד להפציץ את הכור באיראן.האיום האיראני עלה כנושא גם בכמה מהמושבים.הוא יצר הצדקה להופעה בכנס של כמה גנרלים ישראלים בדימוס.דומה ששרפתי את הפוטנציאל לשיתופי פעולה עם אחד מהם: כשעליתי למטוס לוושינגטון הפנים שלו נפגשו בזווית לא מוצלחת עם התיק שלי,התיק שלי יצא ללא פגע מההתנגשות הזו, וגם הוא הגיב באופן בוגר(בכל זאת גנרל) אבל יחסנו נשארו קורקטיים. (אני נמנע מלציין את שמו כי הוא היה קודם לכן ראש אמ"ן ועלול לצוטט לבלוג שלי). הנטיה לברוח לאיומים חיצוניים כדרך לבסס את הזהות היהודית היא נטיה עתיקה וכנראה גם טקטיקה פוריה בטווח הקצר,לא ברור אם תשרוד את העידן השבע שלנו.זווית אחרת לנושא הזה באה מאחד הדוברים המעניינים בכנס - סנטור יהודי בשם קנטור ,שהשווה את תגובת הקהילה היהודית לאיום האיראני כסוג של ניסיון להמנע מחזרה על על התנהלות ההנהגה היהודית אמריקאית בתקופת השואה. השאלה שהוא הציב הייתה מאיזו נקודת זמן ההתערבות הזו תהפוך להתערבות מאוחרת מדי.

מקרב הדוברים במליאה בלטו במיוחד נבזלין ורם עמנואל. ליאוניד נבזלין שגם הוגדר כנשיא הבינלאומי של הכנס,הציג את נתניהו והצליח לשדר ציונות כנות,ופשטות שכבשו את הקהל,ורם עמנואל שהחליף את אובמה,התגלה כדובר חכם,שופע בטחון עצמי מול קהל שלא כולו אוהד,ובעל חוש הומור משובח,שונה דרמתית מכל דובר אחר ששמענו בכנס ובכלל.

אפילו ההמור משובח של עמנואל לא הצליח לסדוק את הנימה הפטריוטית הרצינית כל כך שעלתה מקרב רוב הדוברים ויצרה תמונות לא שגורות לעיניים ישראליות כמו בוגרת כוכב נולד האמריקאי שרה בהתרגשות בזה אחר זה את ההמנונים האמריקאי,הקנדי והישראלי, טקס הכנסת ספר תורה לצלילי "אלוהים ברך את אמריקה" ורב צבאי שנושא בעיניים לחות דרשה בסגנון אוונגליסטי לזכר חללי המערכה בעיראק. לא יודע אם יש דוגמה בהיסטוריה לנאמנות כפולה מפורשת כל כך כמו של הציבור הזה,נאמנות כפולה שמוצגת כדבר הטבעי ביותר בעולם.האילוסטרציה החדה למוזרות של העניינים באופן כללי היתה בארוחת ערב בה השתתפתי. אובאמה כאמור לא הופיע בכנס בגלל המתקפה בפורטהוד אבל ערך קבלת פנים למנהיגים בכירים של הפדרציות בארוחת הערב כמה מהם עמדו בזה אחר זה וסיפרו על כל תנועה וכל מצמוץ שאירעו בעת קבלת הפנים הזו,תוך הצגת הוכחות חותכות על גבי האייפונים שלהם.בזמן ההצגה הזו ישבתי ליד ברנש עדין ושתקן,שסיפר לי סיפורים שנשמעו מופרכים לחלוטין אך אחרי הצלבות עם מקורות אחרים כנראה נכונים לגמרי. האיש הוא יועץ אסטרטגי של נתניהו ושל בכירי הליכוד הוא שוהה בארץ למעלה מחצי שנה בכל פעם,הוא לא שוהה יותר כי הוא לא יכול לסבול את הנימוסים של הישראלים,והוא אחראי כנראה לתמרון שזיכה את נתניהו בשלשה מנדטים שיצרו את ההכרעה מול ציפי לבני. מה שמפליא בכל זה הוא שהאיש עושה את עבודתו בהתנדבות ושזו הפעם הראשונה שהוא עוסק בכך,את הונו הוא עשה בתחום הנדל"ן,ולפני המשבר הכלכלי הוא הריח שמה לא טוב הולך לקרות ופרש מעסקים פעילים.וכן שהאיש העדין והאריסטוקטי שולט בכל פסיק במה שמתרחש בתעלות הביבים של הפוליטיקה הישראלית כולל מעורבות עמוקה בקהילות ספציפיות כמו למשל הקהילה האתיופית.

קינדל ובני מינו

בנסיעה הקודמת שלי לפני כחצי שנה הייתי פחות או יותר האדם היחיד שראיתי ברכבת התחתית שקרא מתוך קינדל. הפעם קינדל נישא בפי כל רואים הרבה מכשירים,בעיקר קינדל אבל גם סוני.וגם בחנויות האלקטרוניקה יש נוכחות חזקה למכשירים של סוני. אפילו בג'איי אחד הדוכנים הציב קינדל כפרס למי שמשתתף בהגרלה שיווקית כל שהיא. בחנויות של ברנס אנד נובל תחמו אזור די גדול לטובת המכשיר שהם עומדים להשיק -הנוק,כרגע באיזורים האלה יש איש מכירות,לפעמים שניים שעומדים ליד דלפק ארוך מוקפים בדגמי פלסטיק של המכשירים ובערימה של חומרי תעמולה שונים לקראת ההשקה. המכשיר דומה מאוד לקינדל אבל כולל בתחתית המסך מסך קטן נוסף שהוא מסך מגע רגיל המאפשר דפדוף בין כותרים וכדומה.פגשתי כמה מוציאים לאור,לכולם נוספו לאחרונה חטיבות מדיה,עם אנשים שמתנהלים את הקשרים מול ספריות של ספרים דיגיטליים וכן את הנראות שלהם בבלוגים וברשתות. בקרב אנשי מולות שפגשתי שורר קונצנזוס שימיו של הקינדל ספורים וכי אמזון תאבד את היתרון היחסי שלה לנוכח ריבוי המכשירים המתחרים בשוק-מדברים על כ270 מכשירים שונים לא בטוח שהם צודקים לאמזון יש מוניטין של מי שחושבים קדימה וסביר להניח שנראה את ההפתעה הבאה שלהם ברבעון הקרוב-אם בדמות הורדה דרסטית של המחירים,ואם בדגם חדש יותר .אגב הקינדל בו אני משתמש מראה סימני עייפות,האותיות פחות ברורות,ודפדוף מותיר שובל ארוך יחסית של חתימה,כנראה תהליך שנוגע לדיו האלקטרונית.

החבר מאו והחברים בפייסבוק ובטויטר

סיימתי לאחרונה את קריאת הביוגרפיה עבת הכרס והשנויה במחלוקת של מאו שפירסמו צ'ונג צ'אנג וג'ון האלידי ב2005. הביוגרפיה מספרת בין השאר על תקופת השהות של מאו בינאן,עיר בה שהה עם קבוצה גדולה של נאמנים ובה למעשה ביצר את שלטונו על חברי המפלגה והכשיר את הדרך לתפיסת השלטון. מאו שהה בינאן החל מ1934, שנים אלה היו מעין קדימון לכמה מגילויי הטרור השלטוני שהפעיל כשהפך למנהיג סין. מאו הניע את אנשיו בעזרת פחד ובנה מערך משוכלל של אשמה -רדיפות,גינויים,טיהורים והענשות פומביות שהיוו את התשתית לאווירה הזו. בין השאר הוא בנה מנגנון שאילץ את חברי המפלגה להודות בטעויות בפומבי ויצר מגוון דגמים של וידויים.

מאו תרם לאפקטיביות הרבה של מנגנון הווידויים בכך שניצל שילוב של תמימות,קנאות וצייתנות של אנשיו והביא אותם למצב בו כל אחד חשש שמא בכל רגע הוא עלול למעוד לאיזו שהיא מחשבה קפיטליסטית. כל אחד עלול לטעות ולכן נוצר נוהל מחמיר של בקרה שבו חברי המפלגה מיפו בפירוט את מערך הקשרים החברתיים שלהם –מי האנשים שעימם הם בקשר,באילו נסיבות הכירו אותם,מה הם יודעים עליהם וכדומה. כמו כן החברים תיעדו בכל יום את השיחות שהם ערכו במהלך היום עם חברים אחרים,כך שיוכלו לבחון לבד או בעזרת חברים אחרים שמא מעדו ונכשלו באמירות "רוויזיוניסטיות". כל המידע הזה –מערך הקשרים החברתיים ותיעוד השיחות הופקד בידי פקידי המפלגה,ובבוא היום שימש חומר גלם למקרה שפקידי המפלגה רצו לתפור תיק לאחד החברים. אם מתנתקים לרגע מההקשר מאו בנה בעצם דגם לואוטקי של פייסבוק וטויטר -תיעוד של רשת הקשרים החברתיים ושל שיחות המתנהלות בין חברי הקהילה. ההקשר כמובן הפוך לחלוטין,וטויטר מזוהה אצלנו עם עולם דימויים הפוך לגמרי,של חרויות הפרט ,אבל משהו בשימוש של מאו בכלים האלה מעורר מחשבה גם לגבי הרשתות בנות ימנו.טוויטר בין השאר אוצרת בתוכה כמות עצומה של שיחות,לא היררכיה וללא סינון,פתוחים לחיפוש וניווט,פייסבוק אוצרת מארג משוכלל של חיבורים בין אישיים כולל מידע רב לגבי סוגי הזיקה בין החברים. מאו צבר עוצמה רבה מכך ששלל מחברי הקהילה את האזור האינטימי של חייהם-את רשות היחיד-אדם שכל קשריו מתועדים(וגם אם הוא לא תיעד את כולם יש חשש שחבריו השלימו את החסר) ושכל שיחה שלו נרשמת משול לאסיר שתאו מצולם 24 שעות ביממה.אין לו פינה אחת בנקודות ההשקה שלו עם אנשים אחרים הנשמרת בצל,באינטימיות. עד כמה רחוק מזה מצבו של משתמש כבד בכלים החברתיים כמו רוברט סקובל למשל שמשגר טויטים בכל כמה שניות ומחבר לחשבון הפייסבוק שלו כל אדם שהוא פוגש? יכול להיות שהמרחק קטן יותר מכפי שהוא נראה.סקובל תיאורטית יכול לנהל בצד חייו ברשת חיים בעולם האמיתי שאינם חופפים להם,אך בפועל אם אתה מחוייב למסגרת עם תדירות תגובה מסויימת,עם קהל שיש לו ציפיה לקבל מידע בתדירות גבוהה ועם תחומי עניין שמרוכזים כמעט כולם באיזורים של תחומי העניין של החברים שלך ברשת,הרשת הופכת להיות ערוץ הביטוי הכמעט יחיד שלך,ולוא רק ממגבלות זמן. סקובל ומשתמשים כבדים מסוגו הם אנשים שנתח גדול של חייהם מתנהל ברשת במידה כזו שהיא הופכת למעין איבר נוסף,לעוד מניפסטציה של האישיות כמו הגוף,השם,וכדומה. סקובל הוא דוגמה קיצונית בה המניפסטציה הזו היא ערוץ הביטוי המרכזי שלו אך הכלים החברתיים עדיין רחוקים משימוש מאסיבי של כלל האוכלוסיה. אם נדמיין מצב לא מופרך שבו כולם כולל כולם(גם התקשורת עם הדודה,וגם עם המוכר במכולת) חברים ברשתות האלה,הרשתות הם דרך התקשורת המרכזית המחליפה אימיילים מסרונים ושיחות טלפון והרשתות זמינות מכל מכשיר כמעט, אפשר לראות איך הרבה יותר אנשים מתנהגים כמו סקובל. בעולם כזה אפשר להגיע די בקלות למצב שבו אין רשות יחיד,עולם שיש בו מעט מאוד סודות ומעט מאוד אינטימיות. באופן פרדוקסלי הכלים שמגבירים את יכולת הביטוי של היחיד ואת השקיפות הם גם הכלים שעלולים לסלול את  הדרך לדיכוי ולשלילת פן חשוב של החירות –רשות היחיד.
ההבדל החשוב בין שני המקרים הוא שמאו בנה מנגנון דיכוי מודע אכזרי ומכוון,ואילו השימוש בכלים החברתייים הוא וולונטרי לחלוטין,אין גורם מדכא שמושך בחוטים ובכל זאת גם האמירה הזו לא לגמרי מדוייקת,השימוש בטכנולוגיה ובכלים לתקשורת מובלת על ידי "דיקטטורה ללא דיקטטור"  ברגע שרוב האנשים מתקשרים בכלים האלה,השימוש בהם כמעט ונכפה.זה עוד לא המצב ברשתות החברתיות אבל אפשר להשוות את הדינמיקה הזו להתפשטות הטלפונים הסלולריים,ככל שהם חדרו באופן המוני יותר ויותר הם הפכו לסטנדרט וכך גם אחרוני המעוזים של סרבני סלולר מצאו את עצמם חמושים במכשיר והיום נמצא סרבנים בודדים ונראה בהם עופות מוזרים.

בנורווגית זה נשמע יותר טוב

תוספת חשובה לפוסט הקודם(תודה לא' מהצפון)

ממגילה למצחף,מספר מודפס לספר אלקטרוני

(שוב ממחזר,הפעם דברים שהתפרסמו בפתשגן הכתב,עלון מקראנט )

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא אֱכוֹל

אֱכוֹל אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת וְלֵךְ דַּבֵּר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל:

וָאֶפְתַּח אֶת פִּי וַיַּאֲכִלֵנִי אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת:

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ

וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק: (יחזקאל ג 1-3)

הבשורה על פי קינדל

הופעת הספרים האלקטרוניים דוגמת קינדל בנוף הצפוף של המכשירים האלקטרוניים המקיפים אותנו היא התפתחות שקל לתאר במונחים טכנולוגיים וכלכליים אבל לא פשוט להנהיר במושגים תרבותיים. מה הבשורה שמביאה איתה התפתחות זו והאם בכלל יש כאן בשורה חדשה או אולי רק כלי קיבול חדש לתוכן ישן? כדי לנסות להשיב על שאלה זו ננסה להקביל את ההתפתחות הזו למהפכה אחרת שאירעה לפני קרוב ל2000 שנה- המעבר ממגילות למצחף(קודקס) - ספרים כרוכים במתכונת המוכרת לנו כיום.

הניסיון להקביל תהליכים בהווה לתהליכים שאירעו בהיסטוריה, עתיק כמעט כמו ההיסטוריה עצמה,וריתק הוגים מניטשה ועד מילן קונדרה. ההנחה שיש הקבלה מחזורית בין תהליכים שקרו בעבר לתהליכים חדשים שימשה גם כמתודה פרשנית , מצד אחד את פרשני המקרא הנוצריים(פרה פיגוראציו) ומצד אחר את הרמב"ן (מעשה אבות סימן לבנים). הם השתמשו במתודה הזו ככלי פרשני לפרש את הטקסט המקראי אבל גם את המציאות ההיסטורית בה פעלו,ואת פני העתיד.קשה להתייחס לערך האמת של מהלכים כאלה,שכן הוא נעוץ בהקשר רחב פילוסופי ודתי,אולם גם במנותק מהקשר כזה מהלכים מעין אלה הם תרגיל טוב בחשיבה על תהליכים ובהתבוננות במגמות. כתרגיל כזה,וללא כובד ראש נבואי הייתי רוצה להציע להתבונן במהפכת הספרים האלקטרוניים המתרחשת לנגד עיננו ממש בימים אלה בהשוואה להתפתחות המצחף.

ממגילת פפירוס למצחף קלף

הכתיבה על גבי מגילות משלה בכיפה במשך מאות שנים,בדרך כלל המגילות נכתבו על גבי פפירוס,ולא על גבי קלף.(אם כי בישראל למשל היו גם מגילות על גבי קלף) כמו כל סיפור אפשר להתחיל את סיפור המעבר ממגילה למצחף במיתוס,המיתוס מסמן את נקודת המעבר במאבק בין תלמי ממצרים לאאומנס מלך פרגמון. על פי פליניוס הזקן תלמי פילדלפוס מנע העברה של סודות ייצור הפפירוס,כדי לשמור על הבכורה של ספרייתו הגדולה.כדי להתמודד עם גזרה זו נאלץ אאומנס שהקים גם הוא ספריה גדולה, לפתח טכנולוגיה חדשה - ספר הכתוב על גבי קלף וכרוך באופן שאפשר לדפדף בו. היסטורית הסיפור הזה מפוקפק בערך כמו המקבילה היהודית שלו המצויה באגרת אריסטיאס לפיה אנשי אלכסנדריה התפעלו משימוש היהודים בקלף כחומר לכתיבה.אולם קיומם של המיתוסים האלה כמו גם מילים רבות שנותרו עד היום בשפה (בביליה,קודקס,ווליום,פרגמנט ועוד) הקשורים להתפתחויות אלה מלמדות על מרכזיות המהפכה הזו.

כמו במקרה של טכנולוגית הדיו האלקטרונית שבבסיס הספר האלקטרוני נראה שמה שהביא לפריצת מהפכת המצחף אינה התקדמות טכנולוגית אלא הבשלה של התפתחות תרבותית- כלכלית. נהוג לסמן את המעבר ממגילה למצחף בסביבות המאה הרביעית לספירה אך למעשה הטכנולוגיה של מצחף נוצרה מאות שנים קודם לכן.מממצאים ארכיאולוגיים עולה שבמסופוטמיה השתמשו בלוחות חרס שהיו כרוכים בדומה לספרים שלנו(הספרניות באותן הימים היו עשויות כנראה מחומרים אחרים),מממצאים אחרים נראה כי גובי מיסים השתמשו במעין פנקסים כרוכים שהיו עשויים מלוחות עץ או שנהב ומשוחים בשעווה,פורמט שהקל עליהם לסמן בפנקס, בעודם רכובים על סוסים או חמורים.

בפועל נראה שאת המעבר הממשי ממגילה הכתובה בדרך כלל על גבי פפירוס, למצחף הכתוב בדרך כלל על גבי קלף מסמנים ראשוני הכנסיה הנוצרית שבחרו במאה הרביעית לעצב את כתבי הקודש שלהם במתכונת של מצחף(קודקס) ולא כמגילה. יש הסבורים שהם העדיפו את המצחף כדי לבדל את כתבי הקודש הנוצריים מכתבי הקודש היהודיים.מאה שנה לאחר מכן המגילות נזנחו כמעט לחלוטין וכמעט כולם (חוץ מהיהודים) עברו להשתמש במצחף,היהודים נזקקו לעוד כ400 שנים כדי להשתכנע שיש משהו בטרנד הזה ולעבור גם למצחף,אם כי בהקשרים דתיים הפורמט של המגילה השתמר עד היום.

יתרונות המצחף

מדוע חל המהפך הזה? מה יש במצחף שחסר במגילה?

נראה שהיתרון של המצחף בא לידי ביטוי בארבעה מישורים:

• קיבולת טקסט גדולה יותר
  
• יכולת ניווט טובה יותר בתוך הטקסט
  
• אפשרות נוחה יותר למעורבות הקורא
  
• עמידות גבוהה יותר
  

הטבלה הבאה מציגה את ההשוואה בין שתי הטכנולוגיות

תכונות	מגילת פפירוס	קודקס מקלף
קיבולת	כתיבה בדרך כלל מצד אחד של המגילה(על פי המדרש כתיבה משני צדדים הוא מנהג הדיוטות)	אפשרות נוחה לכתיבה משני צדי הדף-(ניצול מקום)
	מוגבלות לאורך מסויים של מגילה(האליאדה מתפרסת על פני 24 מגילות על פני 90 מטר רץ)	אפשרות לדחיסת יצירות ארוכות יותר
ניידות	אחסון שתופס מקום רב בדרך כלל בעמידה .	איחסון נוח
	טלטול מסורבל	קומפקטי
ניווט	עריכה על פי מגבלות המגילה	עריכה על פי תוכן הספר ולא על פי מגבלות הפורמט
	שטח הטקסט הנחשף במגילה מוגבל	אפשרות דילוג נוחה במצחף-הטקסט כל הזמן לנגד העיניים
	ניווט מכוון תוכן	ניווט גם ללא התבססות על התוכן,על פי מספרי עמודים
מעורבות הקורא	שוליים מוגבלים בדרך כלל בשני צדדים	שוליים עם ארבעה צדדים שמאפשרים להעיר הערות
	ספר הומוגני	אפשרות להפרדה קלה של הספר לכרכים.
עמידות	פפירוס נהרס בלחות ונסדק בקלות	קלף עמיד בפגעי מזג האוויר
	פפירוס קשה להפקה	טכניקות פשוטות יחסית לעיבוד עורות

יתרונות הספר האלקטרוני

הספרים האלקטרוניים מצויים בשוק כבר למעלה מעשור אבל רק עם יציאת הדגם הראשון של קינדל לשוק בנובמבר 2007 הם פרצו לתודעה הציבורית וגם החלו להימכר בהיקפים מסחריים. מבין המותגים השונים קינדל נותר הבולט, ומאז הדגם הראשון יצאו שני דגמים חדשים,במקביל יצאו מכשירים חברות נוספות כמו סוני,סמסונג ואחרים. בין הדגמים השונים והמותגים השונים מנעד רחב של הבדלים אך עדיין יש כמה תכונות משותפות לרוב קוראי הספרים:

• דיו אלקטרונית - הם מבוססים על טכנולוגיה של דיו אלקטרונית, המאפשרת תצוגת מסך נעימה לעין כמעט כמו הדף המודפס, וחשוב יותר: היא חסכונית ביותר.
  
• מבחר ענק- ניתן לטעון ספרים במכשיר מתוך מאגר של מאות אלפי ספרים ברשת.
  
• קיבולת גדולה- בזמן נתון מכשיר יכול להכיל למעלה מ1000 כותרים.
  
• אינטראקציה- המכשיר לאפשר לסמן לכתוב הערות ולשמור קטעים מהספר.
  
• זמן סוללה ארוך –סוללה יכולה לפעול זמן רב ללא טעינה בחלק מהמכשירים נדרשת טעינה אחת בת שעתיים לסוללה שתפעל שבועיים.
  
• נגישות לרשת- רוב המכשירים נגישים לרשת סלולרית או אינטרנטית.
  

כשמתבוננים ברשימת התכונות הזו בהשוואה לספר המודפס ולספר המוצג על גבי מחשב אישי מתקבלת תמונה דומה מאוד לתמונה שהתקבלה מהשוואת המצחף למגילה:

תכונות	ספר רגיל	מחשב	ספר אלקטרוני
קיבולת	כותר בודד	כותרים רבים	כותרים רבים
נוחות קריאה	קריאה נוחה	קריאה לא נוחה	קריאה נוחה מאוד
ניווט	לינאריות	אפשרות חיפוש	לינאריות+חיפוש
ניידות	בינונית	בינונית	גבוהה מאוד
מעורבות קורא	קטנה	גבוהה	גבוהה

כבוד ואינטימיות

יש בידנו אם כן מערך דומה של תכונות העומדות בבסיס שתי המהפכות. כדי לנסות ולהגיע להכללה מרשימת התכונות האלה כדאי להתבונן בספר כחלק ממערכת יחסים משולשת בה חברים הכותב,הספר והקורא.כבמערכות יחסים אחרות יש תסריטים שונים להתפתחות הקשר בין החברים במערכת,לפעמים כל חלקי המערכת קשורים מאוד זה לזה לעיתים יש נתק בין חוליות מסויימות במערכת ולעיתים ההבחנה בין מרכיבי המערכת לא תחומה היטב . כך למשל אם,ספר כתוב בשפת סתרים לא נגישה הקורא יתקשה להתחבר אליו, אם כל אחד יוכל לשנות את הספר (כמו בויקיפדיה למשל) לא יהיה מחבר שמזוהה איתו.

אם נחפש את המשותף לרשימת התכונות של המצחף והספר האלקטרוני במושגים של מערכת היחסים הזו דומה שנמצא שתי מילות מפתח האחת היא "כבוד" והשניה "אינטימיות":

מהפכת הספר האלקטורני (וגם המצחף) נותנת כבוד לספר כישות העומדת בפני עצמה ,בשונה מתרבות האינטרנט בה אנו דוהרים אחרי פרגמנטים של מידע ומתעלמים תכופות מהמסגרת בה מופיע המידע הזה,בעולם הספר האלקטורני הספר כישות מתוחמת שומר על מעמדו. יש לו התחלה אמצע וסוף והוא מציע מגוון של כלים המאפשרים להתייחס אליו כאל יחידה שלמה. לא פחות מעניין ממה שיש במכשירים אלה הם הדברים שלא מצויים בהם-יצרני קוראי הספרים גברו על יצרם ונמנעו מליצור מכשירים עתירי פעלולים ויכולות,אי אפשר לצפות בסרטי וידאו במכשירים,הם לא משמשים כטלפונים,הם לא מתיימרים להיות גם מחשבון/יומן/מכונת קפה ,הם פשוט קוראי ספרים(שגם יודעים להשמיע מוסיקה) מי שמשתוקק להפעיל יותר ערוצים וחושים בו זמנית יכול להוריד אפליקציה שתאפשר לו לקרוא ספרים באייפון,אך קוראי הספרים עצמם הם מוצרים נבדלים ושונים.

בצד הכבוד לספר כישות, הספר האלקטרוני (וגם המצחף) מגביר את האינטימיות שבין הקורא לספר. הקורא יכול לקחת איתו את הספרים החשובים לו לכל מקום אליו הוא הולך,הוא קורא אותם ביתר נוחות,מנווט בהם ביתר קלות,ויכול להיות שותף במובנים מסוימים לכתיבת הספר בעצמו.

עתידות

מה אפשר ללמוד משני המאפיינים שחילצנו מהשוואה זו? ראשית אם הניתוח שהוצע כאן נכון ייתכן שהתבוננות בשתי נקודות המפתח האלה-הכבוד לספר כישות העומדת בפני עצמה והגברת האינטימיות שבין הקורא לספר עשויה להיות המפתח לניבוי של הצעדים הבאים במהפכת הספר האלקטרוניים. מעבר לעסקי נבואה שהם מטיבם תמיד קצת רעועים,התיאור שהובא כאן מציג ציר התפתחותי של תרבות המידע השונה מהותית מזה שהיינו מזהים אילו היינו מנתחים את כיווני ההתקדמות של מה שנהוג לכנות ה"אוריינות החדשה". אותה אוריינות ההולכת ומתהווה ככל שהאינטרנט מוטמע בהרגלי הקריאה שלנו. ציר התקדמות של האוריינות החדשה כולל תחנות כמו "מות המחבר",היעלמות ההקשר,מעבר לטקסטים קצרים יותר ויותר,היעלמות הסמכות והתיקוף וכדומה. הכבוד לספר והגברת האינטימיות שבין הקורא לספר מייצגים כיווניות הפוכה לכיווניות הזו.העובדה ששתי ההתפתחויות מתרחשות במקביל מלמדת אותנו לא להיחפז בשרטוט צירי התקדמות בעלי כיווניות לינארית אחת.

לכניסת המצחף לפני כ2000 שנים היה תפקיד חשוב בהרחבת מעגל אנשי הספר,ויחד עם גורמים נוספים ל"הפרטה" של עולם הספר והפיכתו לחפץ אישי. איך תיראה מערכת היחסים מחבר-ספר-קורא בעוד 20 שנה? האם הספר כישות עצמאית יהנה מאותו המעמד שיש לו היום? האם המרחק מחבר-קורא יצטמצם כפי שקורה כבר עכשיו בעולם העיתונות? האם הספר האלקטרוני יהפוך למוצר המרכזי בתעשיית הספרים ויחליף את הספר המודפס,או אולי יצטרף לפנתיאון מכובד של מכשירים שזרחו לרגע ודעכו כמו הווקמן ומכשיר הוידאו? קשה לדעת אבל סביר להניח שהפרק הנוכחי של הופעת הספרים האלקטרוניים הוא פרק חשוב בהיסטוריה הארוכה של הספר.

לקריאה נוספת:

• מ הרן מלאכת הסופר בתקופת המקרא,תרביץ נ,תשמא 65-87
  
• מ הרן ,מגילות הספרים בתחילת ימי בית שני-המעבר מפפירוסים לעורות ,ארץ ישראל ט"ו ,תשמ"ב 86-92
  
• א מנגל, תולדות הקריאה 135-159,זמורה-ביתן 2001
  
• ה פטרוסקי ,הספרים על מדף הספרים 28-40,עם עובד 1999
  

מ בר אילן,המעבר ממגילה למצחף (קודקס) ורישומו בקריאת התורה

ספרי לימוד מטרזן ועד שוורצנגר

(תרומתי הצנועה לתעשיית המיחזור-טקסט שהתפרסם לפני כמה ימים בחדשות מטח בשינויים קלים)

תחת מכבש הדפוס של אבי מהפכת הדפוס, יוהן גוטנברג, יצאו כנראה - לצד "תנ"ך גוטנברג" המפורסם - גם ספרי הלימוד המודפסים הראשונים. גוטנברג, שפעל במאה ה-15, הדפיס את ספר הדקדוק הלטיני שחיבר במאה הרביעית אליוס דונאטוס. קשה שלא להפליג בחשיבותה של פריצת דרך זו, שסייעה להפיץ לא רק את הדעת אלא גם את הקניית הדעת.
אחת התמונות שנכנסו לקלאסיקה של ספרות הילדים היא הסצנה שבה טרזן, שהקופים גידלוהו, מגלה ספר ללימוד אנגלית - ספר שבאמצעותו הוא לומד לדבֵּר ולקרוא וגם מגבש ואת זהותו כבן אנוש. לדאבוננו לא נותרו בידינו עותקים של ספר הלימוד המשובח הזה, ואולם תמונה זו לוכדת בנאיביות רבה את תמצית הציפיות שיש לנו מספר הלימוד. ספר הלימוד צופן בחובו את ההבטחה, שמי שיהיה חרוץ וישתמש בו, יוכל לדלג מעל למכשולים חברתיים וכלכליים ולדעת את כל מה שהוא צריך.
העולם החינוכי גמא מרחקים מאז הדפיס גוטנברג את ספר הדקדוק של דונאטוס, אך מקומו של ספר הלימוד נותר מרכזי בתחום ההוראה ובעולמם של תלמידים ומורים ברוב מדינות העולם. בניגוד לצפיות של רבים, ספר הלימוד לא נעלם עם הופעת הטלוויזיה וגם לא עם הופעת האינטרנט. הספר הוא עדיין פורמט הטומן בחובו יתרונות שהוכיחו את עצמם במשך שנים רבות. עם זאת, נראה כי השנים האחרונות מסמנות מִפנה ששיאו קרֵב אלינו בצעדי ענק. המִפנה המסתמן אינו זניחה של ספר הלימוד המודפס לטובת מדיום חדש לגמרי, אלא היווצרות של ישות היברידית, המשלבת את יתרונותיו של הספר המודפס עם היתרונות של הכלים האינטרנטיים, ומגלמת את שניהם בספר הלימוד הדיגיטאלי:
א. הספר הדיגיטאלי משמר את יתרונות הספר המודפס
הספר הדיגיטאלי משמר את הלינֵאריוּת של הספר המודפס, אך משלב בה נגישות לנתיבי ניווט מגוּונים.
הספר הדיגיטאלי משמר את מקומו של הספר כעוגן לנקודות ציון ברורות המאפשרות תקשורת מורה-תלמיד חלָקה.
הספר הדיגיטאלי מותאם להרגלים של המורים ומהווה נתיב גישה נינוח ללמידה אינטרנטית.
ב. הספר הדיגיטאלי פורץ את גבולות הספר המודפס
הספר הדיגיטאלי מביא אתו יעילוּת חיפוש ודְלִייַת מידע מתוך הספר ברמה גבוהה.
הספר הדיגיטאלי מאפשר חיבור למדיה עשירה.
הספר הדיגיטאלי מציע נגישות רבה יותר לבעלי צרכים מיוחדים.
ג. הספר הדיגיטאלי מקדם את השיח בלמידה
הספר הדיגיטאלי משפר את היכולת לנהל למידה שיתופית ולמידה דיפרנציאלית.
הספר הדיגיטאלי מאפשר ליצור שכבה של תוכן גולשים המתווכת בין השדה לבין המפתחים בזמן אמת.
הספר הדיגיטאלי מחבר את ספר הלימוד למידע מרחיב, בלי "ללכת לאיבוד" בים של לינקים.
הספר הדיגיטאלי מאפשר לעדכן את תכניו בזמן אמת.
מה מביא לפריצת הרעיון של ספר הלימוד הדיגיטאלי?

המפנה בתחום ספרי הלימוד, כמו מהפכים רבים אחרים, צובר תאוצה בעקבות התפתחויות שחלו במקביל בזירות שונות ומגוּונות: זה כעשור מתבצע מהלך מואץ של דיגיטציית ספרים והעלאתם לרשת, מהלך שהביא כמות עצומה של ספרים לנגישות גבוהה. במישור הכלכלי-חברתי ההתמרמרות כנגד המוציאים לאור הגדולים של ספרי הלימוד בארצות הברית הולידה יוזמות המנסות לצמצם את הנטל הכלכלי ואת הקיפאון הפדגוגי שתוֹלים במו"לים אלו. במישור הטכנולוגי חלו כמה פריצות דרך בתחום הדיו האלקטרונית, ואלה הפכו את חוויית הקריאה מתוך הספר האלקטרוני לנוחה יותר.
מכשירי הקצֶה

בתחום מכשירי הקצה, המותג הבולט ביותר הוא "קינדל" של "אמזון". בפברואר השנה הושק "קינדל 2", והשקתו לוּותה ברעש תקשורתי רב ובמובילי דעת קהל, שסייעו בשיווק המכשיר לכמיליון משתמשים תוך זמן קצר. המכשיר, כמו הדגם הקודם לו, מבוסס על טכנולוגיה של דיו אלקטרונית, המאפשרת תצוגת מסך נעימה לעין כמעט כמו הדף המודפס, וחשוב יותר: היא חסכונית ביותר. רשימת הכותרים הַזמינה כוללת כ-200 אלף ספרים, השמורים באתר אמזון בפורמט הייחודי של קינדל. מי שמעוניין בכותר שאינו מצוי ברשימה, יכול לבקש להמיר כותרים נוספים דרך אתר החברה. המכשיר יכול להכיל כ-1,500 ספרים ללא הרחבת זיכרון. בצד הספר, קינדל מגיע עם כמה כלים שימושיים לסימון ולהוספת פתקיות על גבי הספרים, ועם מנגנון אוטומטי להקראת הספרים (מנגנון שלעת עתה מושעה בעקבות התנגדות גילדת הסופרים). ביוני השנה השיקה חברת אמזון דגם חדש, DX, התומך גם בקבצים שאינם בפורמט הייחודי של אמזון (כמו PDF, למשל). הדגם החדש גם שיפר את חוויית הגלישה ברשת, שבדגם הישן הייתה מוגבלת מאוד, והוא כולל מסך גדול יותר, המתאים לקריאת עיתונים וספרי לימוד.
המותג השני בעוצמתו הוא קורא הספרים האלקטרוניים של "סוני", שיצא עד כה בשני דגמים. הדגם החדש שיצא ברבעון הראשון של השנה כולל מסך מגע, המאפשר ניווט קל בתוך קורא הספרים; ממשק נוח להורדה של הספרים או קובצי המוזיקה מהאינטרנט באמצעות המחשב האישי; ותאורה אחורית, המאפשרת קריאה באזורים חשוכים (פונקציה החסרה בדגם קינדל). חברת סוני חתמה עם גוגל על הסכם המאפשר להוריד בקלות ספרים ממאגר הספרים של גוגל לתוך קורא הספרים של סוני. לקורא הספרים של סוני יש גם ספרייה גדולה לרכישה של כותרים, רובם יקרים יותר מההיצע של הספרים המותאמים לקינדל. קורא הספרים של סוני אמין יותר טכנית מהקינדל, אך סובל מחסרונות עיצוביים ומיתוגיים (כמו מבנה מגושם ממתכת ומסך זכוכית כבד), המקשים עליו להתחרות בקינדל האלגנטי והקליל.
המכשיר הבא בליגת העל של מכשירי הקצה הוא המכשיר של "פלסטיק לוג'יק", שהאבטיפוס שלו הוצג בחודש האחרון. מכשיר זה מבוסס גם הוא על טכנולוגיה דומה של דיו אלקטרונית: המסך גדול יחסית, הוא מתאים לקריאת עיתונים וספרי לימוד וקל מאוד לנשיאה. המכשיר של פלסטיק לוג'יק ניחן ביכולות מתקדמות יותר בתחום הסימון והמניפולציות המתבצעות על גבי הטקסט, וכן ביכולת ניווט מתקדמת, הכוללת גם עבודה בכמה מסמכים במקביל. מכשיר זה, בניגוד לקינדל, אינו נגיש לרשת. החברה (שמתעכבת בהשקת המכשיר) היא תוצר של שיתוף פעולה בין כמה גופים באנגליה, בגרמניה ובארצות הברית. החברה חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם רשת חנויות הספרים "ברנס אנד נובל", שיפיצו ספרים שיצאו לאור בהוצאתה. לצד שלושת המותגים הגדולים פועלים בשוק כמה מותגים קטנים, כולם מבוססי טכנולוגיה של דיו אלקטרונית, רובם מן המזרח הרחוק ומיעוטם מאירופה (צרפת והולנד).
מגבלות הספר האלקטרוני

ההתבססות על הדיו האלקטרונית פתרה בעיה קשה של אורך חיי הסוללה ושל חוויית הקריאה, וייתכן מאוד שהיא האחראית לפריצת הדרך שבקליטת הספרים האלקטרוניים לשוק. לטכנולוגיה זו גם כמה חסרונות: מכשירים אלה מציגים תכנים רק בשחור-לבן (למעט המכשיר היקר יותר של פוג'סטו שיצא ביפן); הם אינם מאפשרים הצגה של קטעי וידאו; וחלקם מציעים גם גלישה באינטרנט, אך היא מוגבלת. לגבי הוספת צבע למכשירים התבטא לאחרונה ג'ף בזוס, מייסד חברת אמזון, וקבע נחרצות שיחלפו עוד שנים עד ש יהיה אפשר להציג קינדל צבעוני.
באופן פרדוקסאלי, פריצת הספרים האלקטרוניים השנה מביאה גם לשגשוג של פלטפורמות מתחרות. ככל שהספר האלקטרוני מתייצב כמכשיר שהוא בעיקר קורא ספרים, ובעיקר ספרי שחור-לבן, עולה האטרקטיביות של מכשירי קצה המסוגלים לקרוא ספרים והם אינם ספר אלקטרוני. מחשבים קטנים ומנוּונים - הנֶטבּוּק - המחשב של נגרופונטה והדגמים הקטנים של אסוס מצויים בטווח המחירים של הספרים האלקטרוניים, והם אף זולים יותר ומאפשרים הצגה של ספרים באמצעות אתרי אינטרנט. למחשבים מעין אלה יש כמה יתרונות על פני הספר האלקטרוני:
חיבור נגיש לאינטרנט.
יכולת להציג קטעי וידאו.
יכולת להציג ספרים שאינם מצויים באופן קבוע במכשיר.
ליתרון אחרון זה - חשיבות רבה, שכן הופעת הספרים האלקטרוניים הביאה לעלייה תלולה בהיקף "גנבת הספרים". גם הפורמט של קינדל פוצח במהירות רבה, וקובצי ספרים שהורדו לקינדל הפכו למוצר פופולרי ברשתות שיתוף הקבצים. מוצר נוסף, הנהנה מפריחת הספרים האלקטרוניים, הוא ה"אייפון". לאייפון אפליקציה להצגת ספרים של קינדל המאפשרת לו לתפקד כקורא ספרים. גודל המסך קטן יחסית לכל קוראי הספרים, אך האיכות הגבוהה של התצוגה, כמו גם ההרגל של השימוש בו, מגבירים את הפופולאריות שלו גם כקורא ספרים.
הקינדל וקורא הספרים של סוני תומכים, כאמור, בקובציPDF , ומשום כך אפשר לקרוא בעזרתם מסמכים בעברית השמורים בפורמט זה, אולם בגלל מגבלות של זכויות היוצרים הם אסורים לשיווק בישראל.
פלטפורמות וֵוביות

בצד הפריחה של מכשירי הקצה חלה בחודשים האחרונים התקדמות ניכרת גם בסביבות הוֵוביות המציגות ספרים ברשת. "אמזון" מרחיבה כל הזמן את היכולת של האתר גם כסביבת עבודה לספרים. החברה השיקה מערכת המאפשרת לסופרים להוציא לאור ספרים בפורמט אלקטרוני, ואלה יוצעו כספרים לקינדל. גוגל הכריזה על מסלול חדש, שבמסגרתו תציע למכירה עותקים אלקטרוניים של ספרים שסרקה. בשנים האחרונות סרקה גוגל מיליוני ספרים - גם במסגרת סריקת הספריות וגם במסגרת שותפויות עם המו"לים. במסגרת השותפויות גוגל מציגה כ-20% מן הספר, אך היא מחזיקה בעותק המלא של הספר - שאותו תוכל להציע למכירה בהסכמת המו"ל. הצעד של גוגל עורר תרעומת רבה בגלל החלטתה של החברה למכור גם ספרים "יתומים", כלומר ספרים שאיש אינו תובע בעלות עליהם. ספרים אלו הם רוב הספרים בעולם, וההחלטה של גוגל יוצרת הכנסה גדולה מנכס שאינו שלה.
ההתפתחויות המסחריות האלה של פרוייקט הספרים של גוגל פוגשות שיפורים טכנולוגיים שהחברה מכניסה כל העת לאתר הספרים שלה.
גם המהלכים של גוגל וגם המהלכים של אמזון מעוררים חששות בקרב המו"לים. החששות מתורגמים לפרוייקטים החותרים תחת שני הענקים האלה. בין הפרוייקטים בתחום זה בולט "סקריב" (Scribd), השואף להפוך ל"יוטיובּ" של הספרים. סקריב הוא פלטפורמה המאפשרת לגולשים להעלות מסמכים וספרים שלמים למאגר. המאגר, שהוא מתקדם מאוד מבחינה טכנולוגית, מאפשר שיתוף והטמעה קלה של החומרים בבלוגים - וגם, למי שמעוניין בכך, גביית תשלום ממשתמשים תמורת הספרים או המסמכים. המחבר בוחר באיזה סכום לחייב את המשתמש, והפרוייקט נהנה מאחוז מסוים של ההכנסות. כחלק מן המאמץ לבלום את אמזון הצטרף לפרוייקט לפני שבועות ספורים המו"ל "סיימון אנד שוסטר", שספריו מוצעים כעת למכירה באתר במסגרת הסדר זה; והפרוייקט כולו, שעד לפני זמן קצר הצטייר כפרוייקט קטן וחביב, מוצג כתחרות ממשית לאמזון.
שוק ספרי הלימוד

השחקנים הגדולים בשוק לוטשים את עיניהם לשוק ספרי הלימוד בבתי הספר ובמכללות. בארצות הברית שוק זה מגלגל סכומי עתק ונתפס כמונופול דורסני. קינדל DX, כמו גם פלסטיק לוג'יק, מכוונים את עצמם במידה רבה לשוק זה. במקביל גוברים הקולות המצדיקים את קיומם של הספרים האלקטרוניים היכולים להתעדכן ולהתחדש. לאחרונה עורר הדים בתחום זה הוגה הרשת, סת' גוֹדין, שהחל להטיף לספרי לימוד ברשת הנכתבים ומתעדכנים על ידי המרצים באוניברסיטאות. חברת "הספר הפתוח", שהושקה לפני חודשים ספורים, כבר מציעה ספרי לימוד למכללות בנגישות חופשית מלאה ברשת. החברה גובה תשלום על גרסאות מוקלטות ומודפסות של הספר. ההד התקשורתי החזק ביותר התעורר בעקבות ההכרזות של ארנולד שוורצנֵגר, מושל קליפורניה, שהכריז על מעבָר לספרים אלקטרוניים בבתי הספר במדינה. המעבר אמור לחסוך מאות מיליוני דולרים לקופת המדינה. בפועל כבר עלו לרשת כמה כותרים במסגרת עסקאות עם כמה מן המוציאים לאור, ואולם המהלך רחוק מלהיות פשוט.
מטח וספר הלימוד הדיגיטאלי

באפריל 2008 הושק פרוייקט "כותר עיון" - מאגר ספרי עיון בתחומי החברה והרוח בשיתוף המו"לים המובילים בשוק הישראלי. פרוייקט זה הביא אתו פיתוח טכנולוגי של מטח המאפשר הצגה, חיפוש וסביבת עבודה מתקדמת סביב ספרים בעברית. לקראת שנת הלימודים הקרובה סרק מטח את רוב ספרי הלימוד שלו והעלה אותם לרשת האינטרנט בפרוייקט חדש - כותר ספרי לימוד - המנסה להביא את יתרונותיו של הספר הדיגיטאלי לכל תלמיד שילמד בשנה הבאה בספרי מטח. מהלך זה אינו מובן מאליו לגבי גוף שחלק ניכר מהכנסותיו מושתת על ספרי הלימוד, ועם זאת, לנוכח המגמות המסתמנות בשוק העולמי וההזדמנויות הפדגוגיות שמביא אתו הספר הדיגיטלי, מטח אינו יכול להרשות לעצמו שלא להיות ממובילי המהפך הזה השנה הקרובה תהיה שדה נסוי מרתק בהבנת דפוסי השימוש, זיהוי הפוטנציאל הפדגוגי ובניה נכונה של המעטפת הכלכלית העתידית של מהלך כזה.

קינדל בכל ילקוט

נייר לא ארוך שחיבר אחד,תומס פרידמן(לא זה מהעולם השטוח) מאירגון בשם dlc שמנסה לקדם יוזמות שונות בוושינגטון. המסמך ממליץ לממשל להמיר את ספרי הלימוד בספרים אלקטרוניים,מעבר לקונספט המספרים שבפנים מעניינים.

DLC Freedman Kindle 0709

עשר עובדות על תעשיית הספרים

Ten Awful Truths About Book Publishing by Steve Piersanti 6-09 Update

פרקים בתולדות הwhatever

אנחנו מרבים לדבר על האופן שבו תרבות הרשת המתהווה מעצבת אחרת את המין האנושי יוצרת דרך אחרת להגדרת האני,להגדרת המחוייבות הקהילתית ,דרך אחרת להביע,לתקשר,ללמוד,להבין מעין אוריינות חדשה. בתחום הזה נעשית עבודה מעניינת מאוד על ידי מייקל ווש מאוניברסיטת קנזס,שעוסק בחקר הרשת עם התלמידים שלו לא רק דרך מאמרים מלומדים אלא גם דרך נבירה בסרטונים ביוטיוב,ודרך יצירה שלהם. התוצאה מעניינת קודם כל כסוג של יצירה,לא אמנות גבוהה,אבל גם לא מחקר אקדמי מנומק ודיסקורסיבי,אלא עוד זווית לרפלקטיביות על מה שמתחולל כאן ועכשיו. בסרטון שבהמשך הרצאה שווש נשא לפני שבועיים בערך,ובה הוא מדבר על כמה מהשינויים שיוטיוב מביא,במיוחד בכל מה שקשור לאוטנטיות,לקהילתיות ולחברתיות,וגם כמה תחנות בקורות הביטוי whatever, בבסיס של דבריו נדמה לי שעדיין מסתתרת תפיסה(שגויה בעיני) שיש לנו יכולת לא רק לתעד את מה שקורה אלא גם לכוון את השינויים התרבותיים,אבל הטענות שלו חשובות פחות מהדרך מעוררת המחשבה שבה הוא מציג את הדברים,דרך שבאה לידי ביטוי בסרטונים שהוא משגר לרשת מדי פעם ומהווה סוגה חדשה של ביטוי אישי.(ההרצאה אורכת בערך חצי שעה)