"תפילה" מתוך הביצוע של מיילס דייויס וגיל אוונס לפורגי ובס[המשך בזבוב...]
יום רביעי, 8 בספטמבר 2010
יום ראשון, 5 בספטמבר 2010
לקרוא עיתון עם הקפה של הבוקר
הסצנה של בני משפחה הישובים ליד שולחן מטבח עם מפה משובצת,מעיינים בעיתון ולוגמים קפה הפכה כמעט לקלישאה.הסצנה מייצגת בורגנות מסודרת נוסח הפרברים האמריקאיים ושימשה תשתית לאלפי קריקטורות וסצנות טלוויזיוניות וקולנועניות.הקלישאה הזו משדרת יציבות,נינוחות ושליטה במצב מעין וואריאציה של המאה ה20 של איש תחת גפנו ותחת תאנתו המקראי. הקריינית שפותחת את הכתבה הבאה מ1981 מציעה לדמיין שילוב של מרכיב מפתיע בתוך הסיטואציה –המחשב האישי. בואו נדמיין שהמחשב המגושם המסמל טכנולוגיה מחליף את העיתון המרשרש,ומחליק בטבעיות לתוך אווירת הקפה של הבוקר.[המשך בטקסט והעיר הגדולה]
יום רביעי, 1 בספטמבר 2010
סטנצה מהזנב הארוך למלתעות הענק
מישהו אמר לי פעם שפוסטים שנושאים כותרת עם רשימה ודירוג כמו למשל "עשרת הנהגים הגרועים בהיסטוריה" (רובם אגב בני משפחה שלי) או "חמש המסעדות הטובות בירוחם"(טוב, אולי קצת נסחפתי עם המספר חמש) זוכים לכניסות רבות,חמוש בתובנה הזו חשבתי לכתוב על חמשת האפליקציות המובילות לקריאת ספרים באייפון.אבל מכיוון שגיליתי שכבר עלה פוסט כזה אצל אחד המתחרים ,וגם מכיוון שיש הרבה מה לומר על כל אפליקציה נסתפק היום באפליקציה אחת [המשך בטקסט והעיר הגדולה]
יום שלישי, 24 באוגוסט 2010
פותחים גן - פותחים עתיד: הגן במספרים
פותחים גן - פותחים עתיד: הגן במספרים: "יש לי חיבה למספרים ולנתונים יכול להיות שזה סוג של פיצוי על כישורים דלים במיוחד בחשבון. בכל אופן כשירות לציבור לרגל המאמצים לפתיחת הגן ברכמה ..."
יום שני, 16 באוגוסט 2010
יום שלישי, 10 באוגוסט 2010
יום שבת, 7 באוגוסט 2010
זבוב: תיאבון לשירה
זבוב: תיאבון לשירה:האנשים האלה והספר הזה לא שינו את מטרות הקוראים יותר מכפי שדגימה תחת המיקרוסקופ משנה את מטרותיו של ההיסטולוג...
יום שישי, 6 באוגוסט 2010
השעורה הבודדה: למה חשוב לרמב"ם חיוב מאה ברכות?
השעורה הבודדה: למה חשוב לרמב"ם חיוב מאה ברכות?: "'יד חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, בין היום והלילה. ומה הן מאה ברכות אלו: שלוש ועשרים ברכות שמנינו בפרק זה, ושבע ברכות של קרית שמע שחרית ו..."
יום ראשון, 13 ביוני 2010
על מקרא הוראה וחינוך: האם אנחנו באמת קונים ספרים?
מי שעוקב אחר ההתפתחויות בתחום הספרים בעשור האחרון לא יכול שלא להסתחרר מהיקף התמורות-טכנולוגיות חדשות של הדפסה והפקה לפי דרישה,כאוס סביב זכויות יוצרים באינטרנט,פרוייקטי ענק של סריקת ספרים ברשת,ומאות סוגים של מכשירי קצה לקריאת ספרים מהקינדל והסוני דרך הסקיפ והנוק וכלה באייפד...
יום שבת, 5 ביוני 2010
על מקרא הוראה וחינוך: מאוצר בלום לגל של אבנים – קוים לדמותה של אוריינות יהודית חדשה
כשמדברים על אוריינות מדברים על האופן שבו אנחנו קןראים וכותבים,אבל גם על האופן שבו אנחנו נשארים נגישים למידע,ומסוגלים להרחיב אותו מעבר לאוסף ספוראדי של טקסטים. הקריאה היא תהליך מצטבר שבו אנחנו לומדים לזהות מונחים,סטרוקטורות,קשרים בין תופעות ויוצרים לעצמנו אט אט מעין רשת המארגנת את המידע, ומהווה תשתית טובה לקליטת מידע נוסף.ברשת שלנו הרבה מאוד סוגים של קורדינטות –קורדינטות כרונולוגיות,גיאוגרפיות,תימתיות וכן הלאה...
יום שלישי, 20 באפריל 2010
מרשל מקלוהן על קץ עידן הדפוס
מרשל מקלוהן שטבע כמה מהממים (או הקלישאות תלוי בנקודת המבט) הנפוצים בסרטון מ1960 (שמצאתי ב open culture) מדבר על תפקיד הספרים,בעולם החדש,הנבואות שלו מתרחשות לפני שיש אינטרנט,ספרים דיגיטליים,רשתות חברתיות ובכל זאת עדכניות לגמרי הפער בין הנבואות הדי עדכניות לארכאיות החיננית של כל מה שמסביב מעורר מחשבה.
ולשם האיזון מקלוהן בהופעה הבלתי נשכחת שלו באני הול.
ולשם האיזון מקלוהן בהופעה הבלתי נשכחת שלו באני הול.
יום שישי, 5 במרץ 2010
להמציא מחדש את הסופים
(רשימה אחרונה של רשמים מהכנס)מערכת היחסים בין הספר והמגזין המודפסים ולאלה המקוונים אינה מערכת פשוטה של מותה של מדיה אחת והופעתה של מדיה אחרת. אלא שינוי בנוף של המוצרים שאינו גורם דווקא להיעלמות המוצר המודפס אלא מביא למיקוד אחר שלו.בדומה לכך שהופעת הטלוויזיה לא העלימה את הרדיו אלא הגדירה מחדש את מקומו בחיינו.
כך למשל נציג הרסט סיפר ש50% מהמגזינים המודפסים שהם מוכרים נמכרים דרך הרשת,כלומר המעבר למגזין אינטרנטי יצר מרחב נוח יותר לשיווק המוצר המודפס.באופן דומה גיא רולניק עורך הדה מרקר הישראלי סיפר על עליה משמעותית של עותקי הדפוס של העיתון בזכות המהדורה האינטרנטית.עם זאת אין להתעלם מכך שלרוב המגזינים שעלו לרשת קהל רחב יותר הדוגם אותם ברשת מאלה הדוגמים אותם בדפוס נציג הרסט דיבר על יחס של קרוב ל1:10 בין שתי הקבוצות האלה.היקף הקוראים הגדול במדיה הדיגיטלית לא מעיד על איכות הקריאה ועל רמת המחויבות של הקורא. יש משהו הרבה פחות "איכותי" ומתחייב בקריאה הדיגיטלית המקבל ביטוי גם באפקטיביות הפרסום המלווה מגזין דיגיטלי.
זמן מסך כקריטריון
לדעת בן אדוארדס,מנהל האונליין באקונומיסט מישור הייחוס לבחינת השאלה הזו צריך להיות הרגלי השימוש במוצרים אינטרנטיים אחרים. אדוארדס תקף את הסוגיה מהזווית של הזמן המוקדש לפעילות ברשת. לקריאת עיתונים ברשת מוקדש פרק זמן של דקות בחודש. הניו-יורק טיימס הנחשב אולי לעיתון המצליח ביותר בעולם דובר האנגלית ולאחד העיתונים המוערכים בעולם, מגיע לנפח פעילות של 27 דקות לקורא, בחודש בממוצע. אל מול הנתון הצנוע הזה הציב אדוארדס את הנתונים של המשחק הפופולרי World of warcrafts המגיע לממוצע של 25 שעות בשבוע(!). השאלה שיש לשאול אם כן היא מה הדבר שמביא משתמשים לשהות מול המשחק זמן ממושך כל כך ולא קיים בחויית העיתון הדיגיטלי. כדי להשיב על השאלה אדוארדס גייס את פירמידת הצרכים של מסלו המדרגת את הצרכים האנושיים בפירמידה המתחילה בצרכים הבסיסיים ביותר כמו אכילה ושתיה ומטפסת לצרכים בסיסיים פחות כמו השתייכות חברתית.הפירמידה היא מודל המסביר מה מניע אותנו.לפי מסלו כאשר שלב מסויים בפירמידה מגיע לידי מימוש,הוא מפסיק להניע אותנו והדבר שמניע אותנו עובר להיות השלב הבא בפירמידה. למשל כאשר הצורך שלנו בבטחון ממומש הוא מפסיק להיות גורם מניע שלנו,אבל הצורך בהשתייכות הופך להיות גורם כזה. בראש הפירמידה של מסלו ניצב הצורך במימוש עצמי.צורך זה המביא לידי ביטוי את הרצון שלנו לממש את הפוטנציאל הייחודי והאינדיבידואלי שלנו הוא לדעת אדוארדס הצורך הרלוונטי שמניע אותנו לשחק ב world of warcraftsשכן המשחק מאפשר לנו לדמות את עצמנו כמו שהיינו (חלקנו לפחות) רוצים להיות. בדומה ל "מראה של ינפתא" מהארי פוטר' בה המתבונן משתקף כשאיפות הכמוסות והחזקות ביותר שלו , המשחק מאפשר לנו להשתקף כחזקים,כל יכולים ולנצח דרקונים אימתניים ומפלצות אחרות.
כיצד כתב עת יכול לתת מענה לצורך כזה? השאלה הזו פחות או יותר צריכה להיות לדעת אדוארדס השאלה שכל מו"ל צריך לשאול את עצמו והיא השאלה שאדוארדס וקברניטי האקונומיסט הציבו לעצמם,ובהתייחס אליה הם יצרו את אסטרטגיית הפיתוח שלהם.היומרה עצמה היא כמובן לא טריוויאלית ,כדי שמוצר כמו מגזין יוכל להתמודד על הדברים המניעים ברמה של המימוש העצמי הוא חייב לעבור שינוי דרמתי,ולכלול הרים דמיון,חנופה,יכולת להציב בפנים את האני וכן הלאה. אדוארדס סיפק כמה ההצצות למה שהם עושים כדי להגיע לאזורים האלה.הם למשל עובדים על דף אישי,מעין פרופיל של המשתמש,הכולל ביטוי של המשתמש טעמו ואישיותו,דרך תוכן של האקונומיסט,(מתוך הנחה שיש פוטנציאל לביטוי אישי בתכנים האלה),דף כזה הוא גם דרך לביטוי עצמי אבל כנראה גם דרך לומר-אני חבר פעיל במועדון הנחשב הזה.הם גם משקיעים במנעד רחב של פעולות ההופכות את הגולש לשותף ביצירת התוכן.ולשותף במותג.מעגלי ההזדהות מתחלקים בין תרומה פעילה של תוכן, לתרומה מתונה הבאה לידי ביטוי בהצבעה ובהזדהות. אחד המדורים שעוצבו הוא מדור של ויכוח-עימות,בין שני כותבים כאשר הגולשים צריכים לציין במי הם מצדדים,ובאתר כל הזמן מונה המציין את הניקוד של כל אחד מהצדדים.
מה בין דפדוף במגזין לגלישה ברשת?
ביורן ג'פרי מבונייר השבדית הציע ניתוח היוצא מנקודת מוצא אחרת-לא הזמן בו הגולש מבלה מול המסך אלא סוג ההתנסות האנושית שדפדוף במגזין מודפס מספק ולא קיים במגזין דיגיטלי. האופן שבו הוא הגדיר את האתגר המוטל בפני המו"לים הוא יצירה מחודשת של ההתנסות,החוויה של הקריאה ולא רק של התוכן. המגזין המודפס נותן כמה דברים שאינם מצויים במגזין הדיגיטלי: חווית המגזין המודפס היא חוויה של רגיעה,של פסיביות שאינה דורשת דבר מהקורא. ברשת לעומת זאת, יש לנו נטיה להפעיל את הקורא-לדרוש ממנו להקליק בכל מיני מקומות ואף לצפות שייקח חלק בייצור תוכן .תכונה נוספת של מגזין היא היכולת לקבל מידע רב בסקירה אחת בלי הצורך לגלול ולקרוא כל מילה בטקסט.ולבסוף –קריאה במגזין מודפס היא חוויה של ניווט לינארי במרחב עם התחלה,אמצע וסוף בעוד שהשיטוט במגזין אינטרנטי היא פעולה חסרת גבולות.לאדם על פי ג'פרי יש צורך להשלים משימות,לא רק במרחב של המשימות אלא גם במרחב של הפנאי-אנחנו שותים כוס קפה ומסיימים אותה ומסמנים V דמיוני על המשימה של שתיית קפה,אנחנו עוברים על עיתון ומגיעים לסופו ומסמניםV על הפעולה של קריאת העיתון. בקריאה האינטרנטית אין לנו את תחושת הסוף הזה הקיימת בספר/מגזין/עיתון המודפסים והמשימה העומדת בפני המו"ל ברשת היא להמציא מחדש את הסוף ולתחום את הפעילות הזו כפעילות מובחנת.
כך למשל נציג הרסט סיפר ש50% מהמגזינים המודפסים שהם מוכרים נמכרים דרך הרשת,כלומר המעבר למגזין אינטרנטי יצר מרחב נוח יותר לשיווק המוצר המודפס.באופן דומה גיא רולניק עורך הדה מרקר הישראלי סיפר על עליה משמעותית של עותקי הדפוס של העיתון בזכות המהדורה האינטרנטית.עם זאת אין להתעלם מכך שלרוב המגזינים שעלו לרשת קהל רחב יותר הדוגם אותם ברשת מאלה הדוגמים אותם בדפוס נציג הרסט דיבר על יחס של קרוב ל1:10 בין שתי הקבוצות האלה.היקף הקוראים הגדול במדיה הדיגיטלית לא מעיד על איכות הקריאה ועל רמת המחויבות של הקורא. יש משהו הרבה פחות "איכותי" ומתחייב בקריאה הדיגיטלית המקבל ביטוי גם באפקטיביות הפרסום המלווה מגזין דיגיטלי.
זמן מסך כקריטריון
לדעת בן אדוארדס,מנהל האונליין באקונומיסט מישור הייחוס לבחינת השאלה הזו צריך להיות הרגלי השימוש במוצרים אינטרנטיים אחרים. אדוארדס תקף את הסוגיה מהזווית של הזמן המוקדש לפעילות ברשת. לקריאת עיתונים ברשת מוקדש פרק זמן של דקות בחודש. הניו-יורק טיימס הנחשב אולי לעיתון המצליח ביותר בעולם דובר האנגלית ולאחד העיתונים המוערכים בעולם, מגיע לנפח פעילות של 27 דקות לקורא, בחודש בממוצע. אל מול הנתון הצנוע הזה הציב אדוארדס את הנתונים של המשחק הפופולרי World of warcrafts המגיע לממוצע של 25 שעות בשבוע(!). השאלה שיש לשאול אם כן היא מה הדבר שמביא משתמשים לשהות מול המשחק זמן ממושך כל כך ולא קיים בחויית העיתון הדיגיטלי. כדי להשיב על השאלה אדוארדס גייס את פירמידת הצרכים של מסלו המדרגת את הצרכים האנושיים בפירמידה המתחילה בצרכים הבסיסיים ביותר כמו אכילה ושתיה ומטפסת לצרכים בסיסיים פחות כמו השתייכות חברתית.הפירמידה היא מודל המסביר מה מניע אותנו.לפי מסלו כאשר שלב מסויים בפירמידה מגיע לידי מימוש,הוא מפסיק להניע אותנו והדבר שמניע אותנו עובר להיות השלב הבא בפירמידה. למשל כאשר הצורך שלנו בבטחון ממומש הוא מפסיק להיות גורם מניע שלנו,אבל הצורך בהשתייכות הופך להיות גורם כזה. בראש הפירמידה של מסלו ניצב הצורך במימוש עצמי.צורך זה המביא לידי ביטוי את הרצון שלנו לממש את הפוטנציאל הייחודי והאינדיבידואלי שלנו הוא לדעת אדוארדס הצורך הרלוונטי שמניע אותנו לשחק ב world of warcraftsשכן המשחק מאפשר לנו לדמות את עצמנו כמו שהיינו (חלקנו לפחות) רוצים להיות. בדומה ל "מראה של ינפתא" מהארי פוטר' בה המתבונן משתקף כשאיפות הכמוסות והחזקות ביותר שלו , המשחק מאפשר לנו להשתקף כחזקים,כל יכולים ולנצח דרקונים אימתניים ומפלצות אחרות.
כיצד כתב עת יכול לתת מענה לצורך כזה? השאלה הזו פחות או יותר צריכה להיות לדעת אדוארדס השאלה שכל מו"ל צריך לשאול את עצמו והיא השאלה שאדוארדס וקברניטי האקונומיסט הציבו לעצמם,ובהתייחס אליה הם יצרו את אסטרטגיית הפיתוח שלהם.היומרה עצמה היא כמובן לא טריוויאלית ,כדי שמוצר כמו מגזין יוכל להתמודד על הדברים המניעים ברמה של המימוש העצמי הוא חייב לעבור שינוי דרמתי,ולכלול הרים דמיון,חנופה,יכולת להציב בפנים את האני וכן הלאה. אדוארדס סיפק כמה ההצצות למה שהם עושים כדי להגיע לאזורים האלה.הם למשל עובדים על דף אישי,מעין פרופיל של המשתמש,הכולל ביטוי של המשתמש טעמו ואישיותו,דרך תוכן של האקונומיסט,(מתוך הנחה שיש פוטנציאל לביטוי אישי בתכנים האלה),דף כזה הוא גם דרך לביטוי עצמי אבל כנראה גם דרך לומר-אני חבר פעיל במועדון הנחשב הזה.הם גם משקיעים במנעד רחב של פעולות ההופכות את הגולש לשותף ביצירת התוכן.ולשותף במותג.מעגלי ההזדהות מתחלקים בין תרומה פעילה של תוכן, לתרומה מתונה הבאה לידי ביטוי בהצבעה ובהזדהות. אחד המדורים שעוצבו הוא מדור של ויכוח-עימות,בין שני כותבים כאשר הגולשים צריכים לציין במי הם מצדדים,ובאתר כל הזמן מונה המציין את הניקוד של כל אחד מהצדדים.
מה בין דפדוף במגזין לגלישה ברשת?
ביורן ג'פרי מבונייר השבדית הציע ניתוח היוצא מנקודת מוצא אחרת-לא הזמן בו הגולש מבלה מול המסך אלא סוג ההתנסות האנושית שדפדוף במגזין מודפס מספק ולא קיים במגזין דיגיטלי. האופן שבו הוא הגדיר את האתגר המוטל בפני המו"לים הוא יצירה מחודשת של ההתנסות,החוויה של הקריאה ולא רק של התוכן. המגזין המודפס נותן כמה דברים שאינם מצויים במגזין הדיגיטלי: חווית המגזין המודפס היא חוויה של רגיעה,של פסיביות שאינה דורשת דבר מהקורא. ברשת לעומת זאת, יש לנו נטיה להפעיל את הקורא-לדרוש ממנו להקליק בכל מיני מקומות ואף לצפות שייקח חלק בייצור תוכן .תכונה נוספת של מגזין היא היכולת לקבל מידע רב בסקירה אחת בלי הצורך לגלול ולקרוא כל מילה בטקסט.ולבסוף –קריאה במגזין מודפס היא חוויה של ניווט לינארי במרחב עם התחלה,אמצע וסוף בעוד שהשיטוט במגזין אינטרנטי היא פעולה חסרת גבולות.לאדם על פי ג'פרי יש צורך להשלים משימות,לא רק במרחב של המשימות אלא גם במרחב של הפנאי-אנחנו שותים כוס קפה ומסיימים אותה ומסמנים V דמיוני על המשימה של שתיית קפה,אנחנו עוברים על עיתון ומגיעים לסופו ומסמניםV על הפעולה של קריאת העיתון. בקריאה האינטרנטית אין לנו את תחושת הסוף הזה הקיימת בספר/מגזין/עיתון המודפסים והמשימה העומדת בפני המו"ל ברשת היא להמציא מחדש את הסוף ולתחום את הפעילות הזו כפעילות מובחנת.
יין חדש בקנקן חדש - מכשירי קצה, מו"לות ופעילות חברתית
רוב המשתתפים והדוברים בכנס נראו לי דומים זה לזה ודומים להפליא לתמונות המחסלים של מבחוח המפורסמות בעיתונים בשבועות האחרונים(ייתכן שעליתי על משהו?),ומשלב מסויים נוצר אצלי קושי לזכור מה שמעתי ממי ,כך שאיני יכול לזכור מי מהדוברים הציג את ההבחנה הפשוטה אך מאירת העיניים בין המחשב ומכשיר הסלולר בהקשר החברתי.
המחשב האישי התחיל את דרכו כמכונת חישוב אישית,שסיגלה לעצמה עם הזמן יכולות שונות כמו עיבוד תמלילים למשל ורק בשלב די מתקדם של האבולוציה שלה הפכה גם לכלי לאינטראקציה חברתית. לעומת המחשב מכשיר הסלולר התחיל כמכשיר לתקשורת ורק מאוחר יותר סיגל גם תכונות אחרות של כלי אישי.משום כך,החיבור של תרבות הרשתות החברתיות לסלולר טבעי ומתבקש יותר מהחיבור לעולם המחשבים.
החיבור בין הכלי החברתי הנייד לתוכן התקופתי של המגזינים נראה כשילוב מנצח. עם זאת הבשורה הזו הנשמעת כבר כמה שנים עדיין לא מתממשת בעוצמות המצופות בעולם המערבי.המו"לים המערביים הציגו פעולות שונות הנעשות במרחב הסלולרי כמו למשל פיתוח אפליקציות לאייפון אך לא הציגו נתונים ברורים על מידת הרווחיות של הפעולות האלה,ואלה שכן הציגו נתונים עסקיים הציגו הכנסות באחוזים נמוכים בהשוואה לתחומים אחרים. נראה כי הפוטנציאל העסקי של התוכן בסלולר במערב ובמיוחד באירופה רחוק ממיצוי.מצד שני נראה כי יש סיבות טובות לראות את שוק הסלולר כזירה המשמעותית לפיתוח תוכן דיגיטלי. הסלולר הוא הזירה המתבקשת בראש ובראשונה כי כבר היום לחצי מאוכלוסיית העולם יש מכשירים סלולריים והתחזיות שהוצגו בכנס מדברות על תהליך מהיר בו אפשר יהיה להניח שלכל אדם בעולם יש מכשיר סלולרי אחד לפחות. בנוסף,שוק הסלולר הוא כרגע הסביבה העיקרית בו השווקים המערביים יכולים לצמוח. קהל משתמשי האינטרנט מגיע לרוויה -קצב הגידול חדירת האינטרנט בעולם המערבי הולך ומתקרב לקצב הגידול באוכלוסיה,במילים אחרות פוטנציאל המשתמשים לא גדל עוד משמעותית,והמאמץ צריך להיות ממוקד בגרימה למשתמשים הקיימים להגביר את השימוש שלהם במוצרים השונים.מול המספרים הנמוכים שהוצגו בצד האירופי והאמריקאי ניצב ההיצג של מרקו קודר מcybermedia מיפן שהציג שגשוג גדול בשוק היפני בתחום הסלולרי. ביפן מספר מנויי הסלולר גדול פי 4 ממנויי האינטרנט( ישראל כנראה מצויה כנראה באמצע בין שני הקטבים האלה). לקודר היו נתונים מעניינים מאוד על דפוסי השימוש היפניים בסלולר. ראשית כמה נתונים:
70% ההכנסות מהסלולר מגיעות מפעילות שאינה שיחות-התכנים המובילים הם משחקים,רשתות חברתיות,ומוצרים וירטואליים. המוצרים מתומחרים במספרים נמוכים יחסית בין דולר לשניים,מעבר ל3 $ יש רגישות למחיר,מתחת לסכום הזה המוצרים הוירטואליים מתנהגים בדומה למוצרים המחכים לנו ליד הקופות בסופר מרקט,מוצרים המנסים להצטייר בעיינו כבעלי עלות זניחה. תכנים של מ"ולים מעורבים באינטנסיביות בתוכן גולשים.מ"ולים מרווחים לא רק מתכנים שהם מוציאים אלא גם מתוכן גולשים הנוצר במיוחד עבור הסלולר.קודר הציג כמה דוגמאות למוצרים שעשו את התהליך ההפוך לאינטואיציה –הם פורסמו כתוכן גולשים בסלולר ולאחר מכן עברו למדיות המסורתיות –פורסמו כספרים,או הופקו כתוכניות טלוויזיה.
קוראים אלקטרוניים
בצד האזכורים הרבים של הסלולר גם הקוראים הדיגיטליים זכו להתייחסות רבה,כפלטפורמות אליהם ההוצאות לאור צריכות להיות ערוכות. וליצור מנגנון יעיל שיאפשר הפצה נוחה למגוון העצום של המכשירים.על פי תחזיות שהוצגו בכנס ב2010 עתידים להמכר למעלה מ8 מליון מכשירים כאלה ובחמש השנים הבאות הנתון הזה צפוי לגדול במאות אחוזים. למרות שהיו כמה אזכורים לקינדל ודומיו נראה כי העיניים של המ"ולות בתחום המגזינים נשואות בעיקר למכשירים דמויי האיי פד המאפשרים חווית שימוש צבעונית,הכוללת ודיאו ולא רק טקסט בשחור לבן. אחת התופעות המאלפות בעיני בהקשר הזה היא השיחה הערה המתנהלת על האייפד למרות שהמכשיר עוד לא יצא לשוק למכירה,איש מהדוברים כנראה לא אחז במכשיר כזה עד כה,וכל המידע על המכשיר נובע מהפרזנטציות מרשימות של אפל ומכמה סרטונים המופצים ביו טיוב. אחת ההנחות שעברה כחוט השני בין רוב מי שהתבטאו בתחום זה היא שהמעבר ממכשיר קצה אחד לאחר,אינה רק "יין ישן בקנקן חדש" אלא דורש הבניה מחודשת של התוכן בהתאם למכשירולהקשרי השימוש הרלוונטיים לו. משום כך כנראה חלק מהמול"ים לא נרתעים מטבילת רגליהם במים המסוכנים של ייצור מכשירי הקצה.נציג הרסט למשל סיפר על שותפות אסטרטגית שיצר עם המכשיר המדובר של skiff. ואילו נציג בונייר השבדי הציג אב טיפוס קונספטואלי למכשיר דמוי אייפד למגזינים. הסרטון שבהמשך מציג את אב הטיפוס הזה-וגם את החשיבה התכנונית המרשימה שהושקעה באב הטיפוס הזה.
המחשב האישי התחיל את דרכו כמכונת חישוב אישית,שסיגלה לעצמה עם הזמן יכולות שונות כמו עיבוד תמלילים למשל ורק בשלב די מתקדם של האבולוציה שלה הפכה גם לכלי לאינטראקציה חברתית. לעומת המחשב מכשיר הסלולר התחיל כמכשיר לתקשורת ורק מאוחר יותר סיגל גם תכונות אחרות של כלי אישי.משום כך,החיבור של תרבות הרשתות החברתיות לסלולר טבעי ומתבקש יותר מהחיבור לעולם המחשבים.
החיבור בין הכלי החברתי הנייד לתוכן התקופתי של המגזינים נראה כשילוב מנצח. עם זאת הבשורה הזו הנשמעת כבר כמה שנים עדיין לא מתממשת בעוצמות המצופות בעולם המערבי.המו"לים המערביים הציגו פעולות שונות הנעשות במרחב הסלולרי כמו למשל פיתוח אפליקציות לאייפון אך לא הציגו נתונים ברורים על מידת הרווחיות של הפעולות האלה,ואלה שכן הציגו נתונים עסקיים הציגו הכנסות באחוזים נמוכים בהשוואה לתחומים אחרים. נראה כי הפוטנציאל העסקי של התוכן בסלולר במערב ובמיוחד באירופה רחוק ממיצוי.מצד שני נראה כי יש סיבות טובות לראות את שוק הסלולר כזירה המשמעותית לפיתוח תוכן דיגיטלי. הסלולר הוא הזירה המתבקשת בראש ובראשונה כי כבר היום לחצי מאוכלוסיית העולם יש מכשירים סלולריים והתחזיות שהוצגו בכנס מדברות על תהליך מהיר בו אפשר יהיה להניח שלכל אדם בעולם יש מכשיר סלולרי אחד לפחות. בנוסף,שוק הסלולר הוא כרגע הסביבה העיקרית בו השווקים המערביים יכולים לצמוח. קהל משתמשי האינטרנט מגיע לרוויה -קצב הגידול חדירת האינטרנט בעולם המערבי הולך ומתקרב לקצב הגידול באוכלוסיה,במילים אחרות פוטנציאל המשתמשים לא גדל עוד משמעותית,והמאמץ צריך להיות ממוקד בגרימה למשתמשים הקיימים להגביר את השימוש שלהם במוצרים השונים.מול המספרים הנמוכים שהוצגו בצד האירופי והאמריקאי ניצב ההיצג של מרקו קודר מcybermedia מיפן שהציג שגשוג גדול בשוק היפני בתחום הסלולרי. ביפן מספר מנויי הסלולר גדול פי 4 ממנויי האינטרנט( ישראל כנראה מצויה כנראה באמצע בין שני הקטבים האלה). לקודר היו נתונים מעניינים מאוד על דפוסי השימוש היפניים בסלולר. ראשית כמה נתונים:
- ביפן 108 מליון משתמשי סלולר מתוך אוכלוסיה של כ128 מליון איש.
- רוב הפעילות האינטרנטית ביפן מתרחשת דרך מכשירי סלולר.
- מבין היישומים בהם משתמשים היפנים היישום הרביעי בתפוצתו הוא רשתות חברתיות.
- ביפן 55 מליון משתמשי רשתות חברתיות. הרשתות המובילות הם רשתות מקומיות,למעט טוויטר שתופס תאוצה רבה ביפן-כיום מחצית מהציוצים בטוויטר הם ציוצים יפניים.
- בניגוד למיתוס הרווח השימוש הנרחב בסלולר ביפן לא קשור כנראה לזמן הממושך בו היפנים נמצאים בדרכים. 70% מהפעילות הסלולרית של היפנים מתבצעת במקומות נייחים. המקום בו נעשית הפעילות הרבה ביותר הוא הבית,המקום שני הוא העבודה ורק במקום הששי מצויה פעילות בדרך.
70% ההכנסות מהסלולר מגיעות מפעילות שאינה שיחות-התכנים המובילים הם משחקים,רשתות חברתיות,ומוצרים וירטואליים. המוצרים מתומחרים במספרים נמוכים יחסית בין דולר לשניים,מעבר ל3 $ יש רגישות למחיר,מתחת לסכום הזה המוצרים הוירטואליים מתנהגים בדומה למוצרים המחכים לנו ליד הקופות בסופר מרקט,מוצרים המנסים להצטייר בעיינו כבעלי עלות זניחה. תכנים של מ"ולים מעורבים באינטנסיביות בתוכן גולשים.מ"ולים מרווחים לא רק מתכנים שהם מוציאים אלא גם מתוכן גולשים הנוצר במיוחד עבור הסלולר.קודר הציג כמה דוגמאות למוצרים שעשו את התהליך ההפוך לאינטואיציה –הם פורסמו כתוכן גולשים בסלולר ולאחר מכן עברו למדיות המסורתיות –פורסמו כספרים,או הופקו כתוכניות טלוויזיה.
קוראים אלקטרוניים
בצד האזכורים הרבים של הסלולר גם הקוראים הדיגיטליים זכו להתייחסות רבה,כפלטפורמות אליהם ההוצאות לאור צריכות להיות ערוכות. וליצור מנגנון יעיל שיאפשר הפצה נוחה למגוון העצום של המכשירים.על פי תחזיות שהוצגו בכנס ב2010 עתידים להמכר למעלה מ8 מליון מכשירים כאלה ובחמש השנים הבאות הנתון הזה צפוי לגדול במאות אחוזים. למרות שהיו כמה אזכורים לקינדל ודומיו נראה כי העיניים של המ"ולות בתחום המגזינים נשואות בעיקר למכשירים דמויי האיי פד המאפשרים חווית שימוש צבעונית,הכוללת ודיאו ולא רק טקסט בשחור לבן. אחת התופעות המאלפות בעיני בהקשר הזה היא השיחה הערה המתנהלת על האייפד למרות שהמכשיר עוד לא יצא לשוק למכירה,איש מהדוברים כנראה לא אחז במכשיר כזה עד כה,וכל המידע על המכשיר נובע מהפרזנטציות מרשימות של אפל ומכמה סרטונים המופצים ביו טיוב. אחת ההנחות שעברה כחוט השני בין רוב מי שהתבטאו בתחום זה היא שהמעבר ממכשיר קצה אחד לאחר,אינה רק "יין ישן בקנקן חדש" אלא דורש הבניה מחודשת של התוכן בהתאם למכשירולהקשרי השימוש הרלוונטיים לו. משום כך כנראה חלק מהמול"ים לא נרתעים מטבילת רגליהם במים המסוכנים של ייצור מכשירי הקצה.נציג הרסט למשל סיפר על שותפות אסטרטגית שיצר עם המכשיר המדובר של skiff. ואילו נציג בונייר השבדי הציג אב טיפוס קונספטואלי למכשיר דמוי אייפד למגזינים. הסרטון שבהמשך מציג את אב הטיפוס הזה-וגם את החשיבה התכנונית המרשימה שהושקעה באב הטיפוס הזה.
יום חמישי, 4 במרץ 2010
בין פיתוח מכוון תוכן לפיתוח מכוון משתמשים
(עוד מהכנס)
מדוע קשה יותר להגיע להכנסות משמעותיות מפרסום במדיה הדיגיטלית? מתיאוס קורוויג מסוכנות המדיה ניאו מציע הסבר המתבסס על היעדר ציר ברור בפעילות ברשת. בעולם המודפס חווית הקריאה היא לינארית ואנו יכולים להניח שהקורא עובר מסלול ישיר פחות או יותר ויודעים להעריך לאיזה תוכן פרסומי הוא נחשף במסלול הזה. במדיה הדיגיטלית הקורא מקפץ ממקום למקום ואין ציר ברור לסדר ולהיקף שבו ייחשף לתוכן. התמונה במדיה הדיגיטלית מורכבת עוד יותר כי גם התוכן הפרסומי עצמו מפוזר ואינו מסודר על ציר לינארי ברור. אפשר לדמות את העולם המודפס למוזיאון שבו מוצגת תערוכה ובה כמה נתיבים אפשריים,בכל נתיב בו המשתמש בוחר הוא עובר מסלול שבו אנחנו יכולים לתלות תוכן פרסומי ולהניח שהקורא נחשף אליו. לעומת זאת המרחב הדיגיטלי הוא מעין ים סוער שבו המשתמש יכול לשחות לאין סוף כיוונים ובאין סוף נתיבים,התוכן וגם החומר הפרסומי הם מעין שברים אקראיים של ספינה טרופה שבהם הוא נתקל תוך כדי השחיה,אין לנו דרך לנבא באיזה תוכן ייתקל ולאילו פיסות של חומר פרסומי ייחשף.ההבחנה הזו מובילה להבחנה פוריה נוספת. לעולם התוכן המודפס התאימה צורת פיתוח שבמרכזה מצוי התוכן ואיכותו,ואילו מול השחייה בעולם הדיגיטלי מתאים פיתוח המתמקד שאדם השוחה ולא בשברי התוכן שהוא פוגש.
במילים אחרות, בדגמי הפיתוח המסורתיים העורך מוביל את פעילות הפיתוח כאשר הגורם הדומיננטי הוא התוכן-הוא מקבל תוכן (לעיתים לפי הזמנה ולעיתים לא) מהכותב,בוחן אותו על פי אמות מידה של איכות וכמות,פוסל,מאמץ משפר ומתקן ומוציא לאור. בתהליך כזה יש חשיבות רבה כמובן להערכות של העורך לגבי יחס המשתמשים לתוכן,חלק ממה שנכנה "איכות" בתהליך כזה היא השאלה עד כמה התוכן הזה פוגש קהל שבע רצון,אולם הסיטואציה נותרת סיטואציה שבה העורך מעצב את חלל התערוכה ומגדיר את הנתיבים האפשריים לתנועה בתוכה. מול הדגם הזה הציג קורוויג דגם אחר בו במרכז מצויים נתונים על הגולש,ההיסטוריה שמלמדות אותנו הקוקיז שפיזר,הדברים שהוא מספר על עצמו ברשתות החברתיות,הדברים שרכש בעבר וכן הלאה. מול הנתונים האלה המשתמש יפגוש בדיוק את שברי התוכן והפרסום המתאימים לו. לפי המודל הזה העורך לא מגדיר את הנתיבים אלא יודע להתחקות אחרי הנתיבים של הגולש ולהציע לו את התוכן הרצוי לו וגם את החומר הפרסומי הרלוונטי. לפי הדגם הזה המשתמש לא מגיב לתוכן שהוא פוגש אלא התוכן מגיב למשתמש.
תרגום המטפורות לשפת המעשה
איך המטפורות האלה מתורגמות לשפה אופרטיבית? אחד התרגומים הם אפליקציות למכשירים ניידים דוגמת האייפון שיודעות לספק תוכן רלוונטי למסלול של המשתמש בעולם האמיתי-הסבר למוצג שהוא רואה כרגע במוזיאון,הצעות למסעדות באיזור בו הוא נמצא או מידע על האדם אליו הוא מפנה את המכשיר.תרגום מעשי אחר לרוח הזו של תוכן מבוסס משתמשים הציג סטיב סמלסברגר מdemand media מ"ול המדורג במקום ה17 בדירוג האתרים הנצפים בארצות הברית של קומסקור,ומחזיק שורה של כתבי עת שמגיעים יחד לכ101 מליון ביקורים ול608 מליון דפים נצפים בחודש. הבולט בכתבי העת של החברה הוא ehow כתב עת התפור לפי מידתם של המשתמשים ומגיע ל50 מליון מבקרים בחודש.כל כתבי העת שלהם מבוססים על מודל פיתוח שיטתי ומתוחכם המכוון באופן קיצוני על ידי משתמשים.סמלסברג מציג את המודל שלהם כמאמץ לשלב בין מדע האינטרנט לאמנות המדיה. נקודת המוצא של פיתוח תוכן ב demand media היא שיש שלשה קריטריונים להערכה של תוכן:
- התאמת התוכן לקהל
- התאמת התוכן למפרסמים(תוכן מעניין עבור הקהל עדיין אינו בהכרח תוכן המתאים למפרסמים-למשל תוכן חינוכי לא יכול להתאים לפרסום קזינו)
- יכולת התוכן ליצור תנועת גולשים(תוכן פרובוקטיבי למשל ימשוך תנועת גולשים אך לא מתאים לכל קהל יעד)
שלשת הקריטריונים האלה מנחים את האלגוריתם שפותח בחברה.האלגוריתם מתבסס על מגוון נתונים הנאגרים על כל פיסת תוכן-היקף צפיות,זמן שהיה,העברות,לחיצות,תשלומים,וכן על תוכן חברתי נלווה-בקשות מפורשות של הגולשים וכדומה. על סמך הנתונים האלה האלגוריתם יודע להגדיר את סוג התוכן האופטימלי שיש לפתח. את המלצת האלגוריתם בוחן עורך תוכן שבמהותו הוא יותר מאמן ומנהל קהילה מאשר עורך במובן המסורתי והוא שמפנה את המשימה לכותבים.
כדי ליצור מאגר מגוון של כותבים שיוכלו להגיב באופן אופטימלי לצרכי המשתמשים (וגם מן הסתם מסיבות כלכליות) החברה לא מעסיקה כותבים שכירים אלא מאגר של פרילאנסרים. אולם בשונה ממאגרי פרילאנסרים אחרים אופן העבודה ב demand media עוצב כך שימשוך כותבים מוכשרים ויביא אותם למחוייבות ולהזדהות קהילתית גבוהה.
כדי ליצור מאגר מגוון של כותבים שיוכלו להגיב באופן אופטימלי לצרכי המשתמשים (וגם מן הסתם מסיבות כלכליות) החברה לא מעסיקה כותבים שכירים אלא מאגר של פרילאנסרים. אולם בשונה ממאגרי פרילאנסרים אחרים אופן העבודה ב demand media עוצב כך שימשוך כותבים מוכשרים ויביא אותם למחוייבות ולהזדהות קהילתית גבוהה.
העבודה עם כותבי החוץ התבססה על מחקר שערכה החברה ובו הסתבר לה שכותב פרילאנסר חושש משני דברים-שלא ישלמו לו בזמן,ושלא תהיה לו מספיק עבודה. המודל של החברה מנסה לתת מענה לשתי הנקודות האלה-התשלום לכותבים מועבר פעמיים בשבוע,ול7000 הכותבים הפעילים בחברה ממתינות כ150,000 משימות כתיבה פתוחות. המשימות עצמן מתומחרות גם הן לפי הקריטריונים המנחים של האלגוריתם.ככל שהמשימה עם פוטנציאל גבוה יותר למשיכת קהל,מפרסמים ותנועה וכן לזמן מדף ארוך, היא גם מתומחרת גבוה יותר. הכתבות בדרך כלל עומדות על כ 400 מילים ומחירן נע בין 20-50 דולר. הכותבים לדבריו של סמלסברגר מגיעים בחלקם מגופים מובילים כמו ניו יורק טיימס,וול סטריט ג'ורנל וכן מגופי שידור כמו סי אנ אן. המודל המופעל סביב טקסטים פועל גם בכתבות וידאו,והכותבים מתוגמלים גם מחלוקת הכנסות עם המו"ל.
הגישה הזו מרשימה מאוד בנועזוות הארגונית שלה,וגם ביצירתיות השיווקית שלה אך מעוררת ספקות בהיבטים התרבותיים. גם גישה כזו היוצאת מתוך הבנה של הפיזור והמגוון ברשת(ובעולם),בסופו של דבר מובילה לאותה הבעייתיות התרבותית של הגישה ההפוכה המנסה ליצור להיטים הפונים למכנה המשותף הרחב ביותר-בשני המקרים מדובר במערכות שמנסות לנחש מה הלקוח רוצה ולא מנסות לאתגר אותו,קשה לדמיין מצב שצומחת בהם הפתעה תרבותית,משהו שהקורא לא יכול היה לדמיין אבל כובש אותו ופותח לו אופקים חדשים. איפה יצמחו השוליים בעולם שכולו מתיימר להיות שוליים? השאלה הזו לא כל כך דחופה מנקודת המבט של המגזינים,אך משמעותית כשחושבים על תרגום המודל והמגמה לתחומים אחרים.
בסרטון איש מכירות ותיק מאתגר לקוח באסטרטגיה הפוגשת את הלקוח בנתיב שהוא עצמו מגדיר
בסרטון איש מכירות ותיק מאתגר לקוח באסטרטגיה הפוגשת את הלקוח בנתיב שהוא עצמו מגדיר
כשהקנרית מתחילה להשתעל
במאה ה-19 עובדי המכרות נהגו לבדוק אם מכרה חדש מכיל גזים רעילים בעזרת ציפורים קנריות. הקנריות רגישות יותר מבני אדם לגזים רעילים,ושחרורן במכרה היווה אינדיקציה טובה ליכולת לעבוד בו. בוב קריגן מנכ"ל IDG שהיה הדובר שנעל את כנס DIS בברלין השתמש ב"קנרית במכרה" כמטפורה קולעת למקומה של תעשית המגזינים בשוק הדיגיטלי.שוק המגזינים הוא שוק בעל יכולת לנבא את הגורל הצפוי לשוק המו"לות בכלל עם התגברות המעבר לפורמטים דיגיטליים. תעשיית המגזינים רחוקה מלמות ובכל זאת המעבר לדיגטל הוא מעבר טראומטי מסוג המעברים שלא בוחרים לעשות באופן וולנטרי. הכנס התגלה כמעניין עבורנו לא רק בגלל כושר הניבוי של שוק המגזינים אלא גם בגלל דמיון מסויים הקיים בין שוק ספרי הלימוד לשוק זה. בשני המקרים מדובר במוצרים מודפסים שמבחינת המעמד התרבותי שלהם נמצאים נמוך יותר בשרשרת מספר,ובוודאי מספר עיון.בשני המקרים מדובר במוצרים זולים יחסית לספר רגיל,מוצרים שלא היינו מציגים לראווה בספריה ובכל זאת מוצרים עתירי תוכן וברוב המקרים גם עתירי השקעה בכל מה שקשור לעיצוב הגראפי.ובשני המקרים מדובר במוצרים המהווים חלק מסל הצריכה התקופתי-מוצרים שצורכים ואחר כך נפרדים מהם.
בתמונה-רוב הנציגים הישראלים בכנס-משמאל כפיר פרבדה(שהביא אותנו לשם) דריה שועלי(שהציגה מיזם אפנה חדשני) עדי שמש סמנכ"ל הכספים של מטח(והמבוגר האחראי) ואני בבכורה עולמית בעניבה(מר בין יכול היה לקבל כמה רעיונות מהתמודדות שלי עם הנושא)
הכנס (כ400 איש מ34 מדינות) התמקד במודלים כלכליים למ"ולות ברשת. רוב הדוברים בכנס היו נציגים של עולם המולו"ת כמה מהם נציגים של גופי ענק כמו הרסט,גרדיאן שפרינגר ואחרים המחזיקות כל אחת בעשרות מגזינים,מודפסים ומקוונים ומיזמים אינטרנטיים שונים.בצד המו"לים היו גם דוברים מעולם הפרסום והמדיה החברתית וחברות טכנולוגיות שונות המציעות פתרונות לתיווך בין יצרני התוכן,המפרסמים וגופי הפרסום-סליקה,תיווך הפצה וכו'. המרחב שבין יצרני התוכן לפעולות הפרסומיות נתפס כנראה כמרחב המזמן הזדמנויות עסקיות רבות,וגופים רבים ממציאים חיתוכים יצירתיים של חוליות התיווך האלה.
קשה לומר שהכנס הציג פתרונות שלא פגשנו קודם,בסך הכל הייתה חזרה רבה על אמירות שמנסרות כבר בחלל העולם כבר כמה שנים בצורות כאלה ואחרות כמו למשל האמירה שיש חשיבות רבה לשכבה החברתית המלווה את התוכן או האמירה ששוק הסלולר הוא המהפכה הגדולה באמת ובכל זאת לשמוע אותם מפי המולים הגדולים ובמיוחד האירופיים הייתה הזדמנות מרתקת. דווקא השמרנות, הקלישאות ("אנחנו צריכים להקשיב למשתמשים") ואפילו הפיגור(באנרים! באנרים?) שהציגו חלק מהמו"לים,הייתה מבחינתנו מרעננת שכן היא נתנה נופך יציב מאוד לדברים שנאמרו-זה לא היה כנס של גיקים בחוף המערבי שמנופפים ידיים במודלים כלכליים יצירתיים שאיש לא ניסה,אלא כנס של מו"לים מיושבים בדעתם,שמרנים,שמגיעים למליוני משתמשים בחודש ויודעים לגבות את האמירות וגם את הקלישאות במספרים.
מגמות מרכזיות
ירידה בהכנסות : המגמה המשמעותית ביותר היא כמובן הירידה התלולה במכירות של מגזינים מודפסים והקושי לייצר הכנסות ממגזינים דיגיטליים. למרות שזו המגמה המרכזית, הכנס לא התנהל באווירת נכאים,אלא להפך. חייזר שהיה נקלע למקום(ואני לצורך העניין היצור הקרוב ביותר להגדרה שנכח בסביבה) היה חושב שנקלע לכנס של תעשיה משגשגת,הרבה גרפים שמראים גידול בהכנסות,הרבה ביטויים של חדשנות ומעט דברים כנים ומפורשים של חרדה. לא צריך לייחס משמעות רבה מדי לאווירה החגיגית הזו,היא כנראה חלק ממה שיש לצפות מכנס כזה בלי קשר לתוכן שלו,אוירת משבר היא הקשר פורה לאסיפת חברים בקיבוץ אבל לא לכנס בינלאומי שמכיל ריכוז כזה של אנשי פרסום למטר מרובע.
בלבול: מגמה נוספת שריחפה באוויר היא התזזיתיות והבלבול שיוצרים אין סוף האפשרויות בתחום מכשירי הקצה ונהרות המידע שזורמים מהרשתות החברתיות. מערכת התהודה הפרסומית, (ספקים,מפרסמים ,תקציבים וכו')לא בשלה עדיין להתמודדות מושכלת עם הפוטנציאל הגדול וגם עם הרעש העצום שנוצר בעזרת הכלים האלה. הכלים האלה מזמנים מצד אחד אפשרויות זולות וממוקדות להגיע ללקוחות ומצד שני כאוס וחוסר יציבות.כולם נמצאים ועושים שימוש ברשתות,בחלק מהמקרים מדובר בקישוט או בדרך לשדר עדכניות,אבל במקרים אחרים כלי עבודה יעיל וממוקד.כמה מהגופים הגדולים שהופיעו בכנס סיפרו על הקמתו של Next issue media - מאגד של גופי מו"לות גדולים שישתפו פעולה יחד בהתנהלותם במו"לות הדיגיטלית מתוך הנחה שהתאגדות כזו היא מפתח חשוב ליכולת ההישרדות שלהם בכאוס הזה.
הזנב הארוך כאיום: הזנב הארוך שמאפשר מגע עם נישות הוא סיפור (שנוי במחלוקת) של רווחיות במקומות שבאופן מסורתי נחשבו לא כלכליים,אך מנקודת המבט של גופי תוכן גדולים המספקים להיטים להמונים הוא גם פוטנציאל להפסד.כמה מהדוברים הציגו את הזנב הארוך כסוג של איום שהדרך החידה להתמודד איתו היא לחבור אליו. נקודה שהייתה מוסכמת כמעט מקיר לקיר היא שחלפו הימים בהם יצאה חבילת תוכן אחת שהופצה באמצעי אחד לאוכלוסיות עצומות. אנחנו בעידן של קהלים מפולחים המקבלים חליפות תפורות לפי מידה במכשירים,מותגים,פורמטים וערוצי שידור שונים. גוף תוכן גדול אינו גוף שמוצר אחד שלו נמכר בעותקים רבים,אלא גוף המחזיק מנגנון יעיל היודע להפיץ מתוך פלטפורמה מרכזית אחת הרבה מאוד מוצרים ומותגים שונים מבלי שהוא באמת מייצר מוצרים לגמרי חדשים.
פרימיום(בפה רפויה)- הנתונים שהציגו כמה מהדוברים הראו שתחום המנויים מכסה היקף קטן יחסית ממשתמשי האתרים השונים-נציג האקונומי סט דיבר על כ10% מההכנסות המגיעות ממנויים,בוול סטריט ג'ורנל מדברים על כ 3% מההכנסות המגיעות ממנויים,ומצד שני על הכנסות ממקורות אחרים כמו אפליקציות,פרסומות,אירועים ומכירת מוצרים מודפסים. בפריסה כזו של ההכנסות המודל המתבקש הוא פרימיום המשלב בין תוכן חינמי רב המוביל לשירות איכותי בתשלום, ברוח free ספרו האחרון של כריס אנדרסון שצוטט לרוב בכנס.
מה המולים רוצים וממה הם מפחדים? -כנהוג באירועים מסוג זה חלק מהמציגים הציגו בכמה נקודות את מה שצריך לעשות לנוכח "המצב",הנקודות שהציגו דוברים אלה היו דומות להפליא וכללו בוואריאציות שונות את הנקודות הבאות:
בתמונה-רוב הנציגים הישראלים בכנס-משמאל כפיר פרבדה(שהביא אותנו לשם) דריה שועלי(שהציגה מיזם אפנה חדשני) עדי שמש סמנכ"ל הכספים של מטח(והמבוגר האחראי) ואני בבכורה עולמית בעניבה(מר בין יכול היה לקבל כמה רעיונות מהתמודדות שלי עם הנושא)הכנס (כ400 איש מ34 מדינות) התמקד במודלים כלכליים למ"ולות ברשת. רוב הדוברים בכנס היו נציגים של עולם המולו"ת כמה מהם נציגים של גופי ענק כמו הרסט,גרדיאן שפרינגר ואחרים המחזיקות כל אחת בעשרות מגזינים,מודפסים ומקוונים ומיזמים אינטרנטיים שונים.בצד המו"לים היו גם דוברים מעולם הפרסום והמדיה החברתית וחברות טכנולוגיות שונות המציעות פתרונות לתיווך בין יצרני התוכן,המפרסמים וגופי הפרסום-סליקה,תיווך הפצה וכו'. המרחב שבין יצרני התוכן לפעולות הפרסומיות נתפס כנראה כמרחב המזמן הזדמנויות עסקיות רבות,וגופים רבים ממציאים חיתוכים יצירתיים של חוליות התיווך האלה.
קשה לומר שהכנס הציג פתרונות שלא פגשנו קודם,בסך הכל הייתה חזרה רבה על אמירות שמנסרות כבר בחלל העולם כבר כמה שנים בצורות כאלה ואחרות כמו למשל האמירה שיש חשיבות רבה לשכבה החברתית המלווה את התוכן או האמירה ששוק הסלולר הוא המהפכה הגדולה באמת ובכל זאת לשמוע אותם מפי המולים הגדולים ובמיוחד האירופיים הייתה הזדמנות מרתקת. דווקא השמרנות, הקלישאות ("אנחנו צריכים להקשיב למשתמשים") ואפילו הפיגור(באנרים! באנרים?) שהציגו חלק מהמו"לים,הייתה מבחינתנו מרעננת שכן היא נתנה נופך יציב מאוד לדברים שנאמרו-זה לא היה כנס של גיקים בחוף המערבי שמנופפים ידיים במודלים כלכליים יצירתיים שאיש לא ניסה,אלא כנס של מו"לים מיושבים בדעתם,שמרנים,שמגיעים למליוני משתמשים בחודש ויודעים לגבות את האמירות וגם את הקלישאות במספרים.
מגמות מרכזיות
ירידה בהכנסות : המגמה המשמעותית ביותר היא כמובן הירידה התלולה במכירות של מגזינים מודפסים והקושי לייצר הכנסות ממגזינים דיגיטליים. למרות שזו המגמה המרכזית, הכנס לא התנהל באווירת נכאים,אלא להפך. חייזר שהיה נקלע למקום(ואני לצורך העניין היצור הקרוב ביותר להגדרה שנכח בסביבה) היה חושב שנקלע לכנס של תעשיה משגשגת,הרבה גרפים שמראים גידול בהכנסות,הרבה ביטויים של חדשנות ומעט דברים כנים ומפורשים של חרדה. לא צריך לייחס משמעות רבה מדי לאווירה החגיגית הזו,היא כנראה חלק ממה שיש לצפות מכנס כזה בלי קשר לתוכן שלו,אוירת משבר היא הקשר פורה לאסיפת חברים בקיבוץ אבל לא לכנס בינלאומי שמכיל ריכוז כזה של אנשי פרסום למטר מרובע.
בלבול: מגמה נוספת שריחפה באוויר היא התזזיתיות והבלבול שיוצרים אין סוף האפשרויות בתחום מכשירי הקצה ונהרות המידע שזורמים מהרשתות החברתיות. מערכת התהודה הפרסומית, (ספקים,מפרסמים ,תקציבים וכו')לא בשלה עדיין להתמודדות מושכלת עם הפוטנציאל הגדול וגם עם הרעש העצום שנוצר בעזרת הכלים האלה. הכלים האלה מזמנים מצד אחד אפשרויות זולות וממוקדות להגיע ללקוחות ומצד שני כאוס וחוסר יציבות.כולם נמצאים ועושים שימוש ברשתות,בחלק מהמקרים מדובר בקישוט או בדרך לשדר עדכניות,אבל במקרים אחרים כלי עבודה יעיל וממוקד.כמה מהגופים הגדולים שהופיעו בכנס סיפרו על הקמתו של Next issue media - מאגד של גופי מו"לות גדולים שישתפו פעולה יחד בהתנהלותם במו"לות הדיגיטלית מתוך הנחה שהתאגדות כזו היא מפתח חשוב ליכולת ההישרדות שלהם בכאוס הזה.
הזנב הארוך כאיום: הזנב הארוך שמאפשר מגע עם נישות הוא סיפור (שנוי במחלוקת) של רווחיות במקומות שבאופן מסורתי נחשבו לא כלכליים,אך מנקודת המבט של גופי תוכן גדולים המספקים להיטים להמונים הוא גם פוטנציאל להפסד.כמה מהדוברים הציגו את הזנב הארוך כסוג של איום שהדרך החידה להתמודד איתו היא לחבור אליו. נקודה שהייתה מוסכמת כמעט מקיר לקיר היא שחלפו הימים בהם יצאה חבילת תוכן אחת שהופצה באמצעי אחד לאוכלוסיות עצומות. אנחנו בעידן של קהלים מפולחים המקבלים חליפות תפורות לפי מידה במכשירים,מותגים,פורמטים וערוצי שידור שונים. גוף תוכן גדול אינו גוף שמוצר אחד שלו נמכר בעותקים רבים,אלא גוף המחזיק מנגנון יעיל היודע להפיץ מתוך פלטפורמה מרכזית אחת הרבה מאוד מוצרים ומותגים שונים מבלי שהוא באמת מייצר מוצרים לגמרי חדשים.
פרימיום(בפה רפויה)- הנתונים שהציגו כמה מהדוברים הראו שתחום המנויים מכסה היקף קטן יחסית ממשתמשי האתרים השונים-נציג האקונומי סט דיבר על כ10% מההכנסות המגיעות ממנויים,בוול סטריט ג'ורנל מדברים על כ 3% מההכנסות המגיעות ממנויים,ומצד שני על הכנסות ממקורות אחרים כמו אפליקציות,פרסומות,אירועים ומכירת מוצרים מודפסים. בפריסה כזו של ההכנסות המודל המתבקש הוא פרימיום המשלב בין תוכן חינמי רב המוביל לשירות איכותי בתשלום, ברוח free ספרו האחרון של כריס אנדרסון שצוטט לרוב בכנס.
מה המולים רוצים וממה הם מפחדים? -כנהוג באירועים מסוג זה חלק מהמציגים הציגו בכמה נקודות את מה שצריך לעשות לנוכח "המצב",הנקודות שהציגו דוברים אלה היו דומות להפליא וכללו בוואריאציות שונות את הנקודות הבאות:
- חלוקה הוגנת של ההכנסות (דרישה ברורה לנוכח הסחף שנוצר סביב הקינדל)
- גישה למשתמש הקצה(החולה שמדברת עם הלקוחות יושבת בעורק החיים של הפעילות )
- סטנדרטיזציה(ניסיון להקטין את העלויות הגבוהות של הפעילות הטכנולוגית,ואת הכאוס של מגוון מכשירי הקצה)
יום שישי, 8 בינואר 2010
ספרים אבודים
מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום.
ואם אינו יודע לקרות גוללן כל שלשים יום.
ולעולם לא ילמוד בהן לכתחילה.
ולא יקרא פרשה וישנה.
ולא יקרא פרשה ויתרגם.
ולא יפתח בו יתר משלשה דפין.
ולא יהיו שנים קורין בשני עניינין שמא ימשוך זה וימשוך זה ויבלה הספר,אבל קורין הן בענין אחד.
ולא יקראו שלשה בספר אחד ואפילו בענין אחד.
(רמב"ם,משנה תורה,הלכות גזילה ואבידה פרק י"ג הלכה י"ג)
ואם אינו יודע לקרות גוללן כל שלשים יום.
ולעולם לא ילמוד בהן לכתחילה.
ולא יקרא פרשה וישנה.
ולא יקרא פרשה ויתרגם.
ולא יפתח בו יתר משלשה דפין.
ולא יהיו שנים קורין בשני עניינין שמא ימשוך זה וימשוך זה ויבלה הספר,אבל קורין הן בענין אחד.
ולא יקראו שלשה בספר אחד ואפילו בענין אחד.
(רמב"ם,משנה תורה,הלכות גזילה ואבידה פרק י"ג הלכה י"ג)
יום שישי, 1 בינואר 2010
אתרים ישנים,אתרים חדשים
ברשימות הסיכום שיצא לי לראות, העיצוב מחדש של פשיטא לא מופיע בין האירועים ששינו את פני האינטרנט בעשור האחרון,אבל אותי ואת שני הגולשים האחרים הוא בהחלט מעניין,ועיצוב מחדש הוא תמיד הזדמנות לחוש גם את השינויים המהירים בציפיות שלנו מאתר תוכן.
נקודת המוצא הייתה ניסיון להתחבר לדימיון שבין השיח התלמודי לשיח האינטרנטי,דימיון שהפך כמעט לקלישאה. דף הבית הראשון נסה להדמות למבנה הדף התלמודי,ולשמור עליו כמוטיב עיצובי.
במשך הזמן הכיוון הלך והתרחק מהדימוי של הדף התלמודי וככל שהצטבר תוכן באתר הרגישות לנדל"ן מבוזבז גדלה,והנטיה לפונקציונליות גדלה על חשבון ההצטעצעות הקישוטית.
המעבר לרקע לבן היה נקודת מפנה,וגרר בהתחלה תגובות שטענו שהאתר נראה כמו מסך word
ככל שהיקף התוכן באתר גדל,גדל גם הצורף למקד מה מרכז ומה פריפריה באתר,וכן לתת במה מכובדת מספיק לגופים השותפים.
אבל מעבר לכל זה יש עיצובים שעברו לפני שלוש שנים ולא עוברים היום,ולהפך. אתרים חדשים לא יבזבזו נדל"ן חשוב כמו זה של העמודה הימנית של האתר בעיצובו הראשון,וקשה היה לפני כמה שנים להסכים למקם במרכז האתר מצגת או סרטון, להתבסס על עמוד נגלל ארוך,או להשתמש בלבן או בשחור כצבעים מובילים, כפי שאפשר לראות היום באתרים רבים. טרנדים עיצוביים הם לכאורה נושא אזוטרי המיועד למעצבי ובוני אתרים ולכת הקטנה שסובבת אותם,אבל למעשה כולם רגישים לטרנדים עיצוביים גם מי שלא מודע להם. כולנו מזהים עיצוב חדיש או עיצוב מיושן אפשר להמחיש את הטענה הזו דרך משחק (אינפנטילי אך מהנה) עם האתר המאפשר לגולשים למקם את עצמם בתמונות מחזור ישנות :
מה הופך את מסגרת המשקפיים החדישה לחדישה ואת המיושנת למיושנת? ואת התסרוקת המיושנת לכזו? האם מעצב לפני חמש שנים לא היה מסוגל להעלות בדעתו מכונית עם קווי מתאר מעוגלים או מחודדים? האם הגננת שמסבירה מהו משולש ומהו מרובע מדגימה גם "חדיש" ו"מיושן",סביר להניח שלא, וכנראה שהתשובה לא מתמצה באוסף אחר של פרטים שאפשר לבודד . מעבר לפרטים יש משהו חזק ורחב יותר – מעין מוסכמה רחבת היקף שגורמת לנו לנקודת מבט חברתית. כשבאים להדגים את נקודת המבט הזו מצטטים בדרך כלל את הסיפור על המבקר שביקר בתערוכת האימפרסיוניסטים בפריז ב1874 ולא הצליח להבין מה הוא רואה.או את הסיפור על הילידים האפריקאים שזיהו אנטילופה בציור קיר נוסח האדם הקדמון אבל לא בצילום. גם אם הסיפורים האלה הם הגזמה של מורים נואשים לאסטתיקה,הם ממחישים יפה טענות של הוגים דוגמת נלסון גודמן שיש רכיב חברתי חזק המכונן את מה שאנחנו רואים,והאופן שבו שאנחנו מפענחים אובייקטים במציאות. הראיה אינה רק התרחשות שבין העין,המוח והעצם הנצפה- למוסכמות החברתיות תפקיד מכריע הדומה לזה שיש להם בשפה.הזיהוי של החדיש והמיושן הם כנראה חלק מהמארג הזה,וכשמדובר בעיצוב של אתרי אינטרנט הפער שבין המיושן לעדכני יכול להיווצר במרחקי זמן קצרים בהרבה מאשר במרחבים אחרים.
נקודת המוצא הייתה ניסיון להתחבר לדימיון שבין השיח התלמודי לשיח האינטרנטי,דימיון שהפך כמעט לקלישאה. דף הבית הראשון נסה להדמות למבנה הדף התלמודי,ולשמור עליו כמוטיב עיצובי.
במשך הזמן הכיוון הלך והתרחק מהדימוי של הדף התלמודי וככל שהצטבר תוכן באתר הרגישות לנדל"ן מבוזבז גדלה,והנטיה לפונקציונליות גדלה על חשבון ההצטעצעות הקישוטית.
המעבר לרקע לבן היה נקודת מפנה,וגרר בהתחלה תגובות שטענו שהאתר נראה כמו מסך word
ככל שהיקף התוכן באתר גדל,גדל גם הצורף למקד מה מרכז ומה פריפריה באתר,וכן לתת במה מכובדת מספיק לגופים השותפים.
אבל מעבר לכל זה יש עיצובים שעברו לפני שלוש שנים ולא עוברים היום,ולהפך. אתרים חדשים לא יבזבזו נדל"ן חשוב כמו זה של העמודה הימנית של האתר בעיצובו הראשון,וקשה היה לפני כמה שנים להסכים למקם במרכז האתר מצגת או סרטון, להתבסס על עמוד נגלל ארוך,או להשתמש בלבן או בשחור כצבעים מובילים, כפי שאפשר לראות היום באתרים רבים. טרנדים עיצוביים הם לכאורה נושא אזוטרי המיועד למעצבי ובוני אתרים ולכת הקטנה שסובבת אותם,אבל למעשה כולם רגישים לטרנדים עיצוביים גם מי שלא מודע להם. כולנו מזהים עיצוב חדיש או עיצוב מיושן אפשר להמחיש את הטענה הזו דרך משחק (אינפנטילי אך מהנה) עם האתר המאפשר לגולשים למקם את עצמם בתמונות מחזור ישנות :
מה הופך את מסגרת המשקפיים החדישה לחדישה ואת המיושנת למיושנת? ואת התסרוקת המיושנת לכזו? האם מעצב לפני חמש שנים לא היה מסוגל להעלות בדעתו מכונית עם קווי מתאר מעוגלים או מחודדים? האם הגננת שמסבירה מהו משולש ומהו מרובע מדגימה גם "חדיש" ו"מיושן",סביר להניח שלא, וכנראה שהתשובה לא מתמצה באוסף אחר של פרטים שאפשר לבודד . מעבר לפרטים יש משהו חזק ורחב יותר – מעין מוסכמה רחבת היקף שגורמת לנו לנקודת מבט חברתית. כשבאים להדגים את נקודת המבט הזו מצטטים בדרך כלל את הסיפור על המבקר שביקר בתערוכת האימפרסיוניסטים בפריז ב1874 ולא הצליח להבין מה הוא רואה.או את הסיפור על הילידים האפריקאים שזיהו אנטילופה בציור קיר נוסח האדם הקדמון אבל לא בצילום. גם אם הסיפורים האלה הם הגזמה של מורים נואשים לאסטתיקה,הם ממחישים יפה טענות של הוגים דוגמת נלסון גודמן שיש רכיב חברתי חזק המכונן את מה שאנחנו רואים,והאופן שבו שאנחנו מפענחים אובייקטים במציאות. הראיה אינה רק התרחשות שבין העין,המוח והעצם הנצפה- למוסכמות החברתיות תפקיד מכריע הדומה לזה שיש להם בשפה.הזיהוי של החדיש והמיושן הם כנראה חלק מהמארג הזה,וכשמדובר בעיצוב של אתרי אינטרנט הפער שבין המיושן לעדכני יכול להיווצר במרחקי זמן קצרים בהרבה מאשר במרחבים אחרים.
יום שישי, 13 בנובמבר 2009
אוריינות יהודית ואוריינות חדשה
ב ג'י איי הצגתי במסגרת מושב שעסק בעמיות יהודית מזווית פרקטית. את המושב הובילה אוולין קנווין שמובילה את נושא העמיות בפדרציה של ניו יורק ד"ר שלומי רביד דיבר על כח המשימה לעמיות (שגם אני חבר בו) שהוא מוביל,רעיה שטראוס שעומדת בראש השותפויות דיברה על התהליך שעברה כישראלית בפרוייקט,את המושב חתם פרופ יואב שוהם מסטנפורד שעובד על פרוייקט הערכה היוצר אינדקס לעמיות לפני יואב אני דיברתי. המושב כולו זכה להרבה משתתפים להערכתי בין 150 ל200 והנושא שאני הצגתי עורר סקרנות רבה ומטח של שאלות והערות עם תום המושב. אני דיברתי על אינטרנט ועמיות. הדברים שלי התמקדו במושג של אוריינות יהודית. אוריינות יהודית היוא ביטוי רווח בקרב אנשי העמיות. בספר של מישה גלפרין ואריקה בראון הם מציבים את המושג כנדבך מרכזי של העמיות.
אוריינות יהודית נשענת על שלשה אלמנטים:
א. הטקסט הקאנוני-טקסט המצוי במרכז ומהווה בסיס לשיח,וגם מעין מפה שעל גביה אנחנו מגדירים את עצמנו בין אם אנחנו מסכימים עם הטקסט ובין אם מתנגדים לו
ב. מיומנוות- שורה של כלים המאפשרים לנו להתמודד עם הטקסט
ג. פעילות- האוריינות היהודית אינה ממוקדת רק בתוצאה-ברכישה של מידע או בהישגים של ידיעה אלא קודם כל בפעילות-הצו הקדמון קורא לנו לשנן לבנינו,ולא רק לכך שבנינו ידעו.
אפשר לדמות את הטקסט הקאנוני ואת האוריינות היהודית לאורגניזם חי שעל מנת לשרוד בברירה הטבעית צריך להשתנות ולהתאים את עצמו לשינויים בתנאים הסביבתיים.בדרך כלל האמירה הזו נאמרת בהקשרים של התאמת התוכן והמסרים לתמורות שמביא איתם הזמן,אני מתמקד דווקא בשינויים טכנולוגיים .לאורך ההיסטוריה שלנו אפשר להצביע על כמה שינויים כאלה שלכאורה הם שינויים טכנולוגיים אך למעשה הם שינויים אבולוציוניים הישרדתויים שהשפיעו לא רק על הפן הטכנולוגי אלא גם על הצד התכני.
המעבר מתרבות שבעל פה לתרבות כתובה- קשה לדמיין את הספרות המדרשית מתפתחת ללא תרבות בה אנשים יודעים בעל פה את הטקסטים הקאנוניים ומשום כך יוצרים קשרים אסוציאטיביים ביניהם על בסיס של דמיון בצליל,וכדומה.המעבר לטקסט כתוב צמצם את הצד הזה של ניתוח הטקסטים והגביר את ההבטים ההקשריים.
המעבר ממגילות לקודקסים(מצחף) –מעבר שאיפשר פרשנות בצד הדפים של הטקסט וטלטול נוח יותר של הספרים ממקום למקום וכתוצאה מכך קירב מאוד את הספרים אל ההמון.
המעבר מכתבי יד לספרים מודפסים- מעבר שהגדיל דרמתית את תפוצת הספרים,הרחיב את הידעות של יהודי המזרח על ספרות אשכנז ולהפך,וקיבע טקסטים שנשאו עד אז אופי דינמי.
מהפכת המידע -כניסת המאגרים האלקטרוניים מפרוייקטים השו"ת ועד מאגרים אינטרנטיים וצמצמה את היתרום היחסי של הבקיאות.
המהפכה הבאה-האוריינות החדשה
המהפכה בה אנו מצויים עכשיו מביאה איתה מכלול של תכונות חדשות והיבטים של אוריינות חדשה:
• מות ההקשר- אנחנו נתקלים בפיסות מידע קצרות שמגיעות אלינו דרך גוגל ,לא תמיד ברור מה מקור המידע הזה,לאן מתקשרת פיסת המידע הזו בטקסט הכולל וכדומה.
• חזרה לויזואליות ואיקוניות- השפה שלנו שופעת סמלילים וחיווים גראפיים.
• כלי ביטוי חדשים(תלת מימד,וידאו)- הביטוי אינו רק מבוסס טקסט ערוצים נוספים תופסים מקום בולט.
• אסוציאטיביות- אנחנו מקפצים מטקסט לטקסט דרך רשת אסוציאציות
• טשטוש הגבולות בין החובבני למקצועי- אנו פוגשים בכפיפה אחת ערך בויקיפדיה וערך בבריטניקה,סרטון חובבים ביוטיוב וסרט מקצועי
• אקטיביות- לא מדובר עוד בקריאה פאסיבית,אנחנו פעילים בדליית המידע,בהגדרה של מה אנחנו מחפשים,בהבעת דעה בדירוג וביצירה של הטקסטים
• שיתוף קהילתי(הכח של הקשרים החלשים)- מקור מרכזי שלנו בהשגת המידע היא הקהילה המורכבת מקשרים חלשים אך אפקטיביים
• טקסטים קצרים- אנחנו קוראים טקסטים קצרים וכותבים טקסטים קצרים,140 התווים של טוויטר הם המדגם שמסמל את התהליך הזה
• יצירתיות –המגוון שלצורות הביטוי האלה והמפגש שלו עם התרבות הקהיתית יוצר תמהיל המעודד גישה יצירתית לטקסטים
כל השינויים האלה משפיעים דרמתית על האוריינות היהודית: ראשית בהתפוררות של של הקאנון- כפי שהראה הלברטל בספרו על הקאנון היהודי,הקאנו היהודי הולך ומאבד מהמרכזיות שלו כעוגן לפרנות והגות,האוריינות החדשה מאיצה מאוד את תהליך ההתפוררות הזה.בצד ההתפוררות של הקאנון העוגן היציב של האוריינות היהודית,יש האצה בהיבטים הדינמיים של האוריינות הזו :שינוי דרמתי במיומנויות וגידול במעורבות ובהזדהות. השינויים האלה אולי נראים שינויים הנוגעים לתחום צר של האוריינות היהודית אך למעשה הם מקיפים את רובה,ככל שהזמן חולף הרשת הופכת לזירה המרכזית של כל אוריינות ומשום כך טקסטים לא ישרדו אם לא יתאימו את עצמם לצורת הקיום החדשה הזו. כמובן שטקסטים יתקיימו פיסית בספריות,וגם דינמית בחוגים דתייים מסויימים אבל השדרה המרכזית של הקיום החי של הטקסטים עוברת לרשת ותשרוד בה רק אם תתאים את עצמה.אפשר לאהוב את ההתפתחויות האלה או להסתייג מהן אי אפשר להתכחש אליהן או למנוע אותן. האתגר טמון במעבר מודע מכוון שמאפשר להפעיל שיקולי דעת במעבר ממדיה ישנה למדיה חדשה.
במצגת שלהלן הצגתי פחות או יותר את הטענות האלה וגם קשרתי אותן לפרוייקט פסוקים המהווה ניסיון להתמודדות עם האתגר.
מיומנו של עסקן
הכנס בנוי מסדרה של מושבים שמתחילים ב8:00 בבוקר ומסתיימים בלילה,בכל יום מליאה משותפת לאלפי המשתתפים שכוללת הרצאות ודברי ברכה של דמויות בולטות,ובין לבין הרבה פגישות ומיני ארוחות ערב (תרגום קלוקל לדינר).לא ברור עד כמה האינטנסיביות הזו פוריה,הפגישות חשובות,ויצאתי עם ערימה של כרטיסי ביקור שאת חלקם אני מתקשה לשייך לפנים.ברוב המושבים לא למדתי הרבה דברים חדשים,אבל כל מושב שאליו הגעתי זימן מפגשים מעניינים.
במליאה הרחבה הופיעו הרבה מנהיגים מקומיים וכמה דמויות בולטות יותר. ביום הראשון הופיע שגריר ישראל בארצות הברית מייקל אורן שאני חייב להודות שלא ידעתי על קיומו לפני הכינוס הזה .אורן השמיע ברהיטות את מיטב הלהיטים: קצת שואה,קצת פיגועים,מנה של תיקון עולם, קורטוב של אלברט אינשטיין בשביל האוניברסאליות ולקינוח מנה גדושה של אחמדיניגאד וגולדסטון.אחמדיניג'ד וגולדסטון מתגלגלים על הלשון כמו צמד ותיק,מעין גילברט וסליבן שמספקים פס קול מרגיע לבאי הכנס. אם היתה נערכת הצבעה לבחירת יקיר הכנס הזה אין ספק שאחמדיניג'ד היה זוכה.לא ברור איך יהודים הגדירו את זהותם לפני שהוא צץ אבל האיום האיראני נראה כמו אחד מסלעי קיומו של העם היהודי,אחריו בהפרש קטן השואה ובסוף בשביל הגיוון פרוייקט תגלית ויהודים בארצות נדחות,רצוי באפריקה. אם הג'י איי היה מדינה הנשיא היה מן הסתם טייס יהודי אתיופי בוגר תגלית דור שני לשואה שמועמד להפציץ את הכור באיראן.האיום האיראני עלה כנושא גם בכמה מהמושבים.הוא יצר הצדקה להופעה בכנס של כמה גנרלים ישראלים בדימוס.דומה ששרפתי את הפוטנציאל לשיתופי פעולה עם אחד מהם: כשעליתי למטוס לוושינגטון הפנים שלו נפגשו בזווית לא מוצלחת עם התיק שלי,התיק שלי יצא ללא פגע מההתנגשות הזו, וגם הוא הגיב באופן בוגר(בכל זאת גנרל) אבל יחסנו נשארו קורקטיים. (אני נמנע מלציין את שמו כי הוא היה קודם לכן ראש אמ"ן ועלול לצוטט לבלוג שלי). הנטיה לברוח לאיומים חיצוניים כדרך לבסס את הזהות היהודית היא נטיה עתיקה וכנראה גם טקטיקה פוריה בטווח הקצר,לא ברור אם תשרוד את העידן השבע שלנו.זווית אחרת לנושא הזה באה מאחד הדוברים המעניינים בכנס - סנטור יהודי בשם קנטור ,שהשווה את תגובת הקהילה היהודית לאיום האיראני כסוג של ניסיון להמנע מחזרה על על התנהלות ההנהגה היהודית אמריקאית בתקופת השואה. השאלה שהוא הציב הייתה מאיזו נקודת זמן ההתערבות הזו תהפוך להתערבות מאוחרת מדי.
מקרב הדוברים במליאה בלטו במיוחד נבזלין ורם עמנואל. ליאוניד נבזלין שגם הוגדר כנשיא הבינלאומי של הכנס,הציג את נתניהו והצליח לשדר ציונות כנות,ופשטות שכבשו את הקהל,ורם עמנואל שהחליף את אובמה,התגלה כדובר חכם,שופע בטחון עצמי מול קהל שלא כולו אוהד,ובעל חוש הומור משובח,שונה דרמתית מכל דובר אחר ששמענו בכנס ובכלל.
אפילו ההמור משובח של עמנואל לא הצליח לסדוק את הנימה הפטריוטית הרצינית כל כך שעלתה מקרב רוב הדוברים ויצרה תמונות לא שגורות לעיניים ישראליות כמו בוגרת כוכב נולד האמריקאי שרה בהתרגשות בזה אחר זה את ההמנונים האמריקאי,הקנדי והישראלי, טקס הכנסת ספר תורה לצלילי "אלוהים ברך את אמריקה" ורב צבאי שנושא בעיניים לחות דרשה בסגנון אוונגליסטי לזכר חללי המערכה בעיראק. לא יודע אם יש דוגמה בהיסטוריה לנאמנות כפולה מפורשת כל כך כמו של הציבור הזה,נאמנות כפולה שמוצגת כדבר הטבעי ביותר בעולם.האילוסטרציה החדה למוזרות של העניינים באופן כללי היתה בארוחת ערב בה השתתפתי. אובאמה כאמור לא הופיע בכנס בגלל המתקפה בפורטהוד אבל ערך קבלת פנים למנהיגים בכירים של הפדרציות בארוחת הערב כמה מהם עמדו בזה אחר זה וסיפרו על כל תנועה וכל מצמוץ שאירעו בעת קבלת הפנים הזו,תוך הצגת הוכחות חותכות על גבי האייפונים שלהם.בזמן ההצגה הזו ישבתי ליד ברנש עדין ושתקן,שסיפר לי סיפורים שנשמעו מופרכים לחלוטין אך אחרי הצלבות עם מקורות אחרים כנראה נכונים לגמרי. האיש הוא יועץ אסטרטגי של נתניהו ושל בכירי הליכוד הוא שוהה בארץ למעלה מחצי שנה בכל פעם,הוא לא שוהה יותר כי הוא לא יכול לסבול את הנימוסים של הישראלים,והוא אחראי כנראה לתמרון שזיכה את נתניהו בשלשה מנדטים שיצרו את ההכרעה מול ציפי לבני. מה שמפליא בכל זה הוא שהאיש עושה את עבודתו בהתנדבות ושזו הפעם הראשונה שהוא עוסק בכך,את הונו הוא עשה בתחום הנדל"ן,ולפני המשבר הכלכלי הוא הריח שמה לא טוב הולך לקרות ופרש מעסקים פעילים.וכן שהאיש העדין והאריסטוקטי שולט בכל פסיק במה שמתרחש בתעלות הביבים של הפוליטיקה הישראלית כולל מעורבות עמוקה בקהילות ספציפיות כמו למשל הקהילה האתיופית.
קינדל ובני מינו
הירשם ל-
רשומות (Atom)