יום שלישי, 26 במאי 2009

עומד ומפהק עם סנקה ליד מדף הספרים



הכיצד יסולח לאדם הקונה כונניות ספרים עשויות עץ יקר,ולאחר שמילא אותן ערמות-ערמות של יצירות משל סופרים אלמונים וחסרי ערך,עומד ומפהק בינות אלפי מגילותיו?יודע הוא את שמותיהן,את עטיפותיהם,ומלבד זה- מאומה.דווקא בבתי הבטלים באנשים שם תמצא את הגדולות בספריות-שורות שורות של ספרים,עד התקרה.כי בימנו נחוצה ספרייה לבית כפי שנחוץ בו חדר הרחצה.הדבר היה נסלח אילו נעשה להגדיל תורה ולהאדירה.אולם ספריות אלה,ובהן רוב ספרים של יראת שמים ורוממות רוח,לא קובצו אלא לקשור כתרים לכותלו של בית.


סנקה,מצוטט בתוך "הספרים על מדף הספרים",הנרי פטרוסקי,עם עובד,1995 ע"מ 31)

יום שישי, 22 במאי 2009

מעשים שקרו באמת-פרוייקטים שפועלים עם מודלים חינמיים

מעבר להרצאות של אנדרסון שאר הכנס נשא אופי סדנאי,מנהלי חברות אמיתיות שמקיימות מודלים שונים סביב חינם הציגו את המודלים שלהם ובעיות שהם מתחבטים בהם,משתתפי הכנס התחלקו לקבוצות קטנות. כל קבוצה טיפלה בפרוייקט אחד והציעה פתרונות לבעיות שהוצגו.כאשר חזרנו למליאה היה מעניין לראות שכמעט בכל הפרויקטים בלי קשר לתוכן שלהם עלתה לפחות נקודה אחת בתחום של בהירות ממשק המשתמש,בכל הפרויקטים כמעט מנהלי הפרוייקט נזקקו לעין החיצונית של חברי הקבוצה כדי לגלות שממשק המשתמש שלהם מורכב ומקשה על הגדלת מספר המשתמשים. נקודה מעניינת שגם חזרה בכמה פרויקטים היא החשד שהחינם מעורר-בכמה מהמקרים למנהלי הפרויקטים תחושה שהעובדה שהמוצר שלהם חינמי יוצרת לו אופי מפוקפק ולא רציני כי על דברים רציניים משלמים,הפתרונות שהוצעו בהקשר הזה היו לנסות להסביר בבהירות למה השירות המסויים ניתן בחינם. לא אסקור את כל הפרויקטים,אבל בכל זאת כמה מהם ראויים לאיזכור:
מודל חינמי כטפיל על גבי המודלים בתשלום
אומה היא חברה המציעה מכשיר טלפון בעלות חד פעמית של 250 דולר.התשלום על המכשיר מזכה את הרוכש בשיחות טלפון חינמיות ללא תשלום חודשי על בסיס VoIP . ההכנסות מגיעות מעלות המכשיר וכן משירותי פרימיום נלווים כמו מכשיר דו קווי. ריצ' בוכנן מנהל השיווק הצבעוני של החברה הקדיש חצי מהפרזנטציה שלו להצגת בני משפחתו וחיות המחמד שלו ואת המחצית השנייה לליבוי השנאה לחברות הטלפון מפקיעות המחירים. החלק הזה של איתור עצב רגיש בדעת הקהל הוא חלק חשוב בסיפור. נקודת המוצא של הפרוייקט הזה היא עולם בו: משלמים מעט על מכשירי הקצה,משלמים הרבה על השירות עצמו ומשלמים עוד קצת על מוצרים נלווים. האטרקטיביות של אומה היא בנטרול הרכיב היקר בסיפור-התשלום החודשי,משתמשי אומה אמנם משלמים הרבה יותר על מכשיר הקצה אבל בשורה התחתונה באמת משלמים פחות, באופן שבו המודל של אומה עדיין מאפשר לה רווח נאה וגידול מתמיד בהכנסות(לפחות לדברי נציג החברה).חשוב לשים לב שהיסוד החתרני הוא חלק חשוב במודל-גם המעבר מתשלום על שירות לתשלום על מכשיר,וגם הפניה לאמוציות השליליות כלפי חברות הטלפון-אם לא הייתה מציאות בה חברות הטלפון שולטות בשוק לא היה גם מקום למודל של אומה.שווה להעיף מבט בדף הבית של החברה שמבוסס על הבנה מדויקת מאוד של המוטיבציות והחששות של הלקוחות הפוטנציאליים.
לפעמים זול יותר לתת בחינם
לא כל הפרויקטים מגיעים למודל החינמי רק מסיבות שיווקיות.שירות משלוח הקבצים הכבדים yousendit המחזיק כ9 מליון משתמשים רשומים פועל בחינם גם מסיבות של חדירה ושיווק אבל בעיקר משום שמנהלי הפרוייקט הגיעו למסקנה הפרדוקסלית לכאורה שעלויות התפעול של חינם זולות יותר. לדברי רנג'יט קומארן אחד המייסדים שהציג את הפרוייקט בכנס אם הם היו רוצים להפוך את השירות לשירות בתשלום היה עליהם להשקיע סכומי עתק בבניית back office שייתן תמיכה וסליקה לכמות משתמשים גדולה ומערך שיווק יקר, שספק אם הכנסות החברה היו מכסות בקלות. הפרוייקט חי מעט מפרסומות אבל בעיקר ממוצרי הפרימיום שלו,מתוך כ9 מליון משתמשים יש כ100,000 משתמשים רשומים המניבים את רוב הכנסות החברה.
עם פרסומות ובלעדיהן
לפני שנעבור לדוגמאות למוצרים שעובדים ומצליחים להניב הכנסות בסביבת חינם כדאי לומר שתי מילים על מה שפחות עובד.לכמה מהחברות שהציגו יש פרסומות באתר כאשר אחד ממוצרי הפרימיום הוא האפשרות לקבל את האתר נקי מפרסומות-הייתה תמימות דעים שלמוצר הזה אין קונים,גולשים מעדיפים לא לשלם ולקבל את הפרסומות בפנים,כנראה מפני שהם לא רואים אותן.לגבי הפרסומות עצמן,הם מהוות מרכיב בכל הפרויקטים שהוצגו-איש מהם לא מתעשר מהן,אבל בפרויקטים בעלי התנועה הבאמת גדולה מדובר בהכנסה לא זניחה.אחד המשתתפים המפעיל בלוג מוסיקה גדול יחסית סיפר שהוציא את הפרסומות הישירות מהאתר מפני שהם פוגעות בחווית המשתמש,והוא מצליח להניב הכנסות משמעותיות יותר מחסויות וקידום מוצרים סמוי(כמו למשל אלבומים חדשים שיוצאים לאור).
מה מוכרים כשמוכרים פרימיום בצד התוכן החינמי?
רוברט ראולי מ practicefusion חברה שמספקת שירות לתיוק מסמכים רפואיים ,סיפר שבצד המודלים השגורים יותר כמו פרסומות ומכירת מוצרים רלוונטיים(למשל סורקים) יש להם הכנסות רבות ממכירה של נתונים מהאתר לצרכי מחקר. החברה למעשה סוחרת בנתונים הרפואיים של לקוחותיה,זה קורה כמובן באופן אנונימי וסטטיסטי,וקרוב לוודאי שבתהליך ההרשמה מסתתר איזה שהוא צ'קבוקס (באותיות טיפה יותר קטנות מאלה של של התנך שהאפיפיור קיבל בירושלים) שמכסה את העניין הזה חוקית.
מודל דומה מצוי בפרוייקט isleptthroughclass.com .הפרוייקט מציע פלטפורמה לתלמידי מכללות בארצות הברית שלתוכה הם מעלים מעלים פתקיות,כותבים בלוגים ומסייעים זה לזה בשיעורי הבית. הפלטפורמה היא מעין רשת חברתית מהווה גם מעין כרטיס ביקור של התלמידים.כדי לעודד את הסטודנטים להעלות תוכן הם בנו מודל שבו הסטודנט מתוגמל בנקודות על כל פריט שהוא מעלה,הנקודות מצטברות לשוברי מתנה לרכישת ספרים באמזון.המודל בדומה לחברת התיקים הרפואיים בנוי בחלקו על מכירת הנתונים-שוב באופן אנונימי, לחברות שמעוניינות בהרגלים ותחומי עניין של תלמידי מכללות כולל מפרסמים היכולים לפרסם באתר בהתאם לתוצאות הנבירה הזו בנתוני הסטודנטים (נתונים המצויים בחצי הדרך בין סוג הדברים שעושה הפרסום בגוגל לסוג הדברים שעושה הפרסום בפייסבוק).הפרוייקט משרת 1000 מכללות וכפי שמעידים התמריצים מצוי במאבק מתמיד על כך שהסטדנטים יתמידו בשימוש באתר. הניתוח שלהם מעלה שבסופו של דבר הרכיב האטרקטיבי ביותר הוא תוכן רלוונטי ואיכותי,והם מקדישים את המאמצים שלהם לרכישה של תוכן כזה.בין ההצעות שקיבל מהקהל היו להשקיע יותר בכריית נתונים למכירה,ליצור שותפויות כלכליות עם הסטודנטים,ולמצוא דרך לתגמל את המכללות עצמן בכסף או ביוקרה על ההשתתפות הפעילה באתר.
הסרטון הבא מציג את כלכלת הנקודות של הפרוייקט וגם מחדד את הבעייתיות של כל העניין,וגם על הדרך מהווה מופת לאיך לא לעשות סרטון שיווקי(חוק מס 1 לא לבקש מסימה מהנהלת חשבונות לקריין את הסרטון השיווקי שלכם)

אם בתחילת היום הזה אנדרסון ניסה לשחרר את מושג הfree מהקונוטציות החירותיות שלו,נראה שבסוף היום הזה אחרי שהתפלשנו בכמה מהמודלים החינמיים האלה,המכירה הפשוטה בתשלום נראית פתאום הרבה יותר משוחררת ובריאה.

יום חמישי, 21 במאי 2009

עתידות



פוסט מעניין על חשיבה על העתיד והייצוג החזותי שלה





וסרטון מסוף שנות ההשישים על פני האינטרנט


יום שלישי, 19 במאי 2009

אגדות אנדרסון (חלק ב)



ההרצאה השנייה של אנדרסון נכנסת טיפה יותר לפרטים.החינם מגיע אלינו לאו דווקא כתוצאה של תכנון כלכלי מדוקדק אלא יותר כתוצאה של הגרוויטציה-הצבת תוכן באינטרנט זולה יחסית ונהיית זולה כל הזמן,ומהרגע שיש קצת חינם ברשת הגרוויטיציה גורמת לכך שיהיה הרבה יותר,ושהכל כמעט זמין בחינם.בעולם חינמי המוצר מפסיק להיות הדבר שבו סוחרים,בכלכלה שהולכת ומתפתחת ברשת הסחורה שעליה מתחרים היא תשומת הלב והמוניטין והסוכנים הגדולים בכלכלת המוניטין הזו הם גוגל,פייסבוק וטוויטר.
נכון יותר להסתכל על החינם כאסטרטגיה שיווקית וכמו כל דבר בצבא גם החינם מתחלק לשלוש:
חינם כטכניקת פיתוי(הצבת מוצרי קצה בתשלום בקצה החינם)
חינם כפלטפורמה לפרסום(למשל כמו גוגל אד סנס)
חינם כפלטפורמה למוצר פרימיום (למשל כמו נינג)
דוגמה מעניינת לפרימיום הוא עולם האפליקציות של אייפון שהמודל שלהם לא היה ברור בהתחלה והיום הוא מתגלה כמודל של פרימיום(בפ' רפויה-freemium ). הדוגמה החזקה ביותר לפרימיום מצויה בתעשיית המשחקים ההולכת ומשגשגת ברשת.בשנים האחרונות אנו עדים להתמוטטות של כל מה שקנינו בעבר על גבי תקליטור-המוסיקה,הdvd והתוכנה.כל המוצרים האלה עוברים טלטלה שגורמת כמעט להיעלמות למעט המשחקים. הסוד של המשחקים טמון במודל פרימיום חזק. על מה לקוחות מוכנים לשלם בעולם המשחקים?
1. חסכון בזמן(למשל לעבור מהר יותר שלבים מסויימים)
2. הקטנת סיכון(למשל רכישת אדמה בעולם וירטואלי שיוצרת רציפות במשחק)
3. יכולת לקבל יותר ממה שאוהבים (כניסה לאיזורים נוספים בפינגווין קלאב)
4. סטטוס(אטריבוטים כמו דרגה,פרטי לבוש,תסרוקות לאווטרים )
5. הבטחה לעולמות חדשים(למשל ארצות לא נודעות בעולמות וירטואליים)
רוב האלמנטים האלה ואולי כולם פועלים גם בעולם האמיתי:
חסכון בזמן :אנשים מוכנים לשלם ברשת על חסכון בזמן-למשל על תחקרי כלכלי המזקק מידע המפוזר גם כך ברשת החינמית.
הקטנת סיכון-מנויי נינג מוכנים לשלם כדי לקבל דומיין השייך להם ולא מבוסס על הדומיין הארוך של נינג.
יכולת לקבל יותר ממה שאוהבים-תשלום נוסף על פס רחב המאפשר להעביר "יותר".
סטטוס-למשל תשלום לגרסאות פרו ברשתות כמו לינקדאין,תשלום לקידום אתרים וכדומה

חלק מהמוטיבציות האלה הם גם המנוע המאפשר למוצרים בתשלום להתחרות במוצרים חינמיים. בניגוד לאמונה הרווחת שאי אפשר להתחרות במוצר חינמי אנדרסון מציג כמה דוגמאות נגדיות מעניינות.למשל המאבק של מיקרוסופט בתוכנות של הקוד הפתוח. באופן ברור חברות גדולות מעדיפות לעבוד עם תוכנות של מיקרוסופט ולא עם תוכנות מבוססות קוד פתוח ואילו חברות קטנות מתבססות יותר על מערכות מבוססות קוד פתוח. ההסבר של אנדרסון לכך הוא הרצון להקטין סיכונים. חברה גדולה זקוקה לסוג הביטחון שמיקרוסופט יכולה להציע ומוכנה לשם כך לוותר על היתרונות של עולם הקוד הפתוח. חברות קטנות מסוגלות להרשות לעצמם את ההתעסקות הנדרשת במקרה שמשהו משתבש בעולם הקוד הפתוח ולכן יכולות להרשות להתבסס על שימוש במוצרי קוד פתוח. מיקרוסופט התחרתה בהצלחה עם מוצרים חינמיים כמו למשל נט סקייפ,מנוחתה עדן.הדרך שלה להתחרות עשתה שימוש מתוחכם בחינם-אם בהצעה לזמן מסויים מוצרים בחינם כדי להציף בהם את השוק,ולהפוך לסטנדרט ואם באמצעות מסירה בחינם של מוצרים ישנים בהנחה שבכך הם מגבירים את עוצמתם כפלטפורמה סטנדרטית,ומגבירים את המוטיבציה לשדרוג. מעניינת במיוחד הטקטיקה שמיקרוסופט נקטה אליבא דאנדרסון במלחמה בהעתקות הפיראטיות של המוצרים שלהם בסין.לדברי אנדרסון מיקרוסופט נלחמה בתופעה רק למראית עין ולמעשה כמעט עודדה אותה מתוך הנחה שאם מילארד סינים יחזיקו עותקים מזוייפים של מערכות הפעלה של מיקרוסופט,הם יפתחו תלות במערכות האלה ובעתיד יימצאו גם כמה מילונים שירכשו בעתיד מוצרים שרצים על הפלטפורמות האלה בכסף.(אם לא היה מדובר במיקרוסופט הייתי מתייחס לסיפור הזה בפחות חשדנות,אבל גם כחכמה שבדיעבד זה נשמע בסדר).הספר החדש ל אנדרסון ששמו free עתיד לצאת לאור ביולי,ואנדרסון לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים והספר יופץ בגרסה הדיגיטלית שלו בחינם ברשת-ההכנסות יגיעו ממכירת עותקים מודפסים ומהרצאות סביב הספר,ומוצרים נוספים.באופן כללי רוב הדברים שהוא עושה שייכים למודל הfreemium –יש לו חברה לפיתוח בקוד פתוח,הוא עורך של הוואירד המופץ ברשת בחינם,יש לו מיזם בתחום הספרים book tour,שמבוסס על יצירת מפגשים והרצאות לסופרים,הוא כותב שני בלוגים באופן סדיר (חוץ מזה הוא משמש חוקר באיזה שהוא מכון מחקר,עשה מסטר במכניקת קוונטים,עוסק בבנית דאונים ומגדל ילדים,מזל שהוא לא ישראלי כי אז הוא בטח היה גם בוגר ישיבה שיצא לתרבות רעה וסגן אלוף בצנחנים במיל )

אגדות אנדרסון(חלק א)


כנס החינם (שגם היה בעצמו בחינם) נפתח בהרצאה של כריס אנדרסון שחזר והרצה שוב בהמשך. שלא כדרכי הגעתי כמה דקות לפני הזמן,קשה היה לפספס את הקרחת המפורסמת של אנדרסון שהתיישב לידי ,סיפרתי לו שאני קורא את הבלוג שלו בקביעות ושהספר שלו השפיע עלינו עמוקות. הוא חייך בביישנות,אחר כך הכנס נפתח והבנתי די מהר שאני לא באולם הנכון אלא נקלעתי לכנס אחר על פס רחב,וכן הקרח שלידי הוא כנראה קרח אחר לחלוטין,ולא אנדרסון. זחלתי משם בבושת פנים לאולם הנכון ושם שוב התיישב לידי אנדרסון האיש והזנב ,הפעם מטעמי זהירות המעטתי בשיחה,אבל הוא התגלה כאנדרסון הנכון וגם כאדם נעים צנוע ובעיקר כמרצה מצוין. את הכנס פתח מייק מזניק מייסד Techdirt שגם מארגן את הכנס.מזניק ציין שאחת ההחמצות בשיח על תרבות החינם היא האמונה שחינם פירושו היעדר מודל עסקי.אנדרסון שעלה לאחריו מסמן את תחילת השיח הרציני בנושא לקווין קלי.המונח free באנגלית בשונה מרוב השפות האחרות נושא דו משמעות שיוצר הטיה לא מודעת מצד אחד חירות (בלטינית liber ) ומצד שני ללא תשלום( בלטינית gratis),הקונוטציה של החירות אחראית לחלק מאי ההבנות הכרוכות בניתוח התופעה. תרבות החינם הייתה כאן מאז ומתמיד,למעשה רוב תהליכי התנועה של חפצים ושל מאמצים שאנחנו מחליפים זה עם זה היא תנועה של חינם- אנחנו נותנים ומקבלים מחברים,בני משפחה וגם בני שיח בתחום העבודה דברים חינמיים.המאה ה21 מביאה איתה בכל זאת מפנה שחורג מכבר לכלכלת מתנות פשוטה.בעוד שכלכלת המאה ה20 הייתה כלכלה של עצמים פיסיים כלכלת המאה ה21 היא כלכלה של ביטים אלקטרוניים.מוצר פיסי לא יכול להיות חינמי,יש מאחוריו תמיד עלויות וככל שערך החפצים עולה נוצרת אינפלאציה.בכלכלת הביטים קורה תהליך הפוך העליות הולכות ופוחתות ומתכנסות לאזור לא רחוק מהאפס.חשוב לומר שמה שהוזל על פי הבנתי הוא לא הדבר שאנחנו מוכרים אלא הביטוי המוחשי שלו בחלל ובזמן. כשנגר בונה שולחן הוא משקיע תכנון ועבודה וכן עץ שבו הוא משתמש,בכלכלת הביטים נשארים האלמנטים של הידע והעבודה אבל נעלם הגורם הפיסי שהוא מרכיב חשוב בתהליך שאינו תלוי בנגר.ככל שהמרכיב של הסחורה פוחתות גם הסיבות לאינפלציה.
ההוזלה של כלכלת הבטים מתרחשת בעקבות שלוש מהפכות קודמות של הוזלה:
א.מהפכת הטרנזיסטורים- מהרגע שעולם העיבוד והמיחשוב נהיה זול וקומפקטי יותר, הוא יצא במידה רבה מידיהם של אנשי הטכנולוגיה ועבר לידיים של קהל רחב יותר. לדברי אנדרסון זה היה מהפך קריטי כי אנשי הטכנולוגיה לא יודעים מהם היישומים האפשריים של הטכנולוגיה הזו בעולם האמיתי. כשמתבוננים בחזונות של אנשי טכנולגיה משנות ה60 לגבי המחשבים בעתיד בולט מאוד שהם לא זיהו את הפוטנציאל של המכונה שיצרו,הפוטנציאל הזה נחשף רק ברגע שהמוצר נהיה זול מספיק כדי להגיע לידי השוק החופשי ולידי חכמת ההמונים.
ב. שטח האיחסון- המהפכה הבאה היא המהפכה של שטחי האיחסון- שטחי האיחסון שעומדים לרשותנו גדלו באופן מדהים כקוריוז הוא מספר שבווירד כתב העת שהוא מנהל הוא מקבל התראות כל הזמן שהוא חורג מגבולות שטח האיחסון ונדרש כל העת למחוק קבצים (נשמע מוכר?) לאחר שבדק הסתבר לו שעומד לרשות הוואירד נפח של חמישה גיגה בייט,נתון מדהים בהתחשב בכך שרכישת טרה בייט עולה כ100 דולר ,הסיבה שלילדיו של אנדרסון יש מחשב בן טרה בייט ושהוא נאנק עם שטח אחסון של 5 גיגה היא פשוט שאנשי הit בארגון לא הפנימו את המהפכה המהירה שכבר קרתה בשטח האיחסון ודבקים במשמעת הישנה לפיה שימוש בשטח רחב יותר הוא בזבוז.
ג. רוחב הפס-רוחב הפס הוא המהפכה הבאה,(בהמשך הכנס יעסקו הרבה בסוגיה הזו ומצבה הכאוב בארצות הברית),רוחב הפס מאפשר להעביר לכל אחד את מה שהוא רוצה לראות על פי טעמו בזמן שהוא רוצה לראות.. בעולם הברודקאסט כולם רואים את אותו הדבר באותו הזמן וכך לא ייתכן שבאמת כולם " אוהבים את ריימונד",כולם מחבבים אותו כנראה אבל אי אפשר לקלוע לתוכן שיהיה אהוב על כולם.
העולם החדש והזול הזה מאפשר לנו קודם כל לבזבז. הבזבוז גם הוא נושא קונוטציות שליליות של החמצה,של השחתה,של המתת אסון אבל כשמתבוננים בעולם החי רואים שהבזבוז הוא אחד הכלים של הביולוגיה לסייע למינים שונים בהישרדות,הרבה מאוד יורד לטמיון כדי שפרט אחד מתוך להקה של דגים יצליח לעבור לצד השני של שפך הנהר,אנחנו מבזבזים כוח מחשוב,שטח איחסון ורוחב פס כדי לחקור מה אנחנו רוצים,כד להבין איך כל אחד יקבל בדיוק את הדבר שבו הוא מעוניין. מלך הבזבוז הזה הוא יוטיוב שעושה שימוש בכל שלשת המרכיבים,ומהווה מחקר קולקטיבי של טעם (או טעמי ) הקהל שמנגנון אחר לא היה יכול להניב. הסיבה שהבזבוז של יו טיוב אינו טרגדיה כמו הבזבוז בעולם החי היא אנחנו מבזבזים מוצר זול ולכן זהו בזבוז ללא כאבים.(המשך בהמשך)

כנס בשבוע שעבר


אני מעלה על הכתב כמה מהדברים שלמדתי בשלשה ימים אינטנסיביים של שני כנסים צמודים-האחד בנושא מודלים כלכליים סביב תרבות החינם ברשת,והשני בנושא של מדיניות ותכנון טכנולוגיים.הכנסים נערכו בזה אחר זה באותו המתחם,ועם חפיפה גדולה במשתתפים. בסך הכל השתתפו כמה עשרות אנשים והאווירה היתה אינטימית ונינוחה יחסית.היום הראשון כלל בעיקר אנשי "תעשיה",היום השני הוסיף אנשי ממשל מצד אחד ולוביסטים בדרגות שונות מצד שני שהגיעו כנראה באותו האוטובוס מוושינגטון.הרבה דמויות מוכרות של עולם האינטרנט הסתובבו שם החל מכריס אנדרסון (הזנב הארוך)עליו אספר בהרחבה בהמשך,טים אוריילי (אוריילי ובניו קבלנים 2.0 ) שבלי ציניות בלט בחזון הרחב והחריג שלו נעל רקע הריכוז הקפיטליסטי בשני הימים האחרונים.,רוברט סקובל הבלוגר הבלתי נלאה שהפתיע אותי ברמת החנוניות שלו,איך שהוא ציפיתי לפגוש גיק פרוע יותר,,רייד הופמן מנכל ויו"ר של LinkedIn שנחשב לדמות צבעונית בדרך כלל אבל היה די אנמי. פגשתי גם את דן גילמור אותו אירחנו בארץ,לפני שנתיים,בניגוד להופעה המביכה אצלנו,הוא היה מעניין מאוד בכנס הזה,שוחחתי איתו מעט לאחר מכן אי אפשר לומר שהוא נפל על צווארי מרוב התרגשות,מצד שני הוא גם לא ביקש מהסדרנים להרחיק אותי מהמקום. חוץ מהם היו עוד דמויות מרכזיות בממשל החדש,בקרנות הו הסיכון ובעולם הפיתוח,רובם לא היו מוכרים לי מפאת בורותי אבל כמה מהם הרשימו אותי מאוד ועל חלקם אספר בהמשך. הגיבור הבלתי מעורער של הכנס היה טויטר,למרות שלא עלה כנושא לרגע. לפחות עשרים מהמשתתפים טוויטרו כל כמה דקות טוויטים בזמן אמת מהכנס.שזה קצת נראה כמו גלגול חדש של מקצוע הקצרנות שהולך ונעלם אבל מלווה במה שמאיר אריאל מנוחתו עדן היה מכנה " טקס בישבן".חלק מהדוברים הזמינו את הקהל לעקוב אחריהם,נרשמה גם פניה הומניטארית של אחד הפאנליסטים שנחרד לגלות שאחרי ג'רי שפירו דובר אחר בכנס, אף אחד כמעט לא עוקב בטווויטר-למחרת כבר היו לו כ200 עוקבים,עכשיו הוא צריך להתחיל לכתוב כנראה.ישראל הוזכרה די הרבה פעמים כאחד המרכזים המשמעותיים בעולם של יזמות,אני יודע שאנחנו אומרים את זה על עצמנו אבל תמיד זה היה נשמע לי מוגזם .התרשמתי שהטכניון מוכר לאנשים בקהל פחות או יותר כמו שסטנפורד מוכרת להם וכי ישראל נמצאת בדימוי הקולקטיבי(למרות ההסתייגויות שנשמעות לאחרונה) בשורה אחת עם אנגליה סין והודו.המראה הישראלי המובחן שלי הביא לכך שבכל פעם שישראל הוזכרה המבטים הופנו אלי,וגברת בריטית אחת פנתה למארגנים והציעה שאצטרף לפאנל בנושא יזמות וחדשנות בטכנולוגיה, לא היה חסר הרבה שאמצא את עצמי בנעליים של שונסי גרדינר הגנן התמהוני של יז'י קושינסקי שנהיה סגן נשיא ארצות הברית, בסופו של דבר התקרית הזו נגמרה לשביעות רצון כל הצדדים הקהל הפסיד אמנם מופע שלא היה שוכח אבל אני פתחתי בקריירה צנועה של האקר ואחרי שפיצחתי את הקוד של האינטרנט האלחוטי במלון (מתוך אמונה במודלים כלכליים חינמיים),זכיתי לזרם קבוע של לקוחות שביקשו שאחבר אותם.

כמה תובנות רחבות מעבר לנושאים שנדונו בכנס:

מתח מתמיד שעלה במישורים שונים הוא המתח בין קוטב אחד של מדיניות ריכוזית ממשלתית,מעורבות ממשלתית פעילה בשוק,רגולציה חריפה ושאיפה לבלעדיות אמריקאית,לקוטב שני של ביזור,כלכלת שוק,רשת שנבנת על ידי המשתמשים,שקיפות ובינלאומיות.

:הכנס לווה בתחושה של עידןן של תמורות,מצד אחד תחושה חריפה שארצות הברית מתחילה לפגר אחרי המתחרות,שהמשבר הכלכלי יחד עם הכבדות של המנגנונים הממשלתיים יכולים להטביע אותה,ומצד שני תקוות משיחיות כמעט סביב אובאמה,טכנולוגיות בתחום האנרגיה החלופית והפס הרחב .התחושה היא שהשילוש הקדוש הזה יכול להביא את הישועה.

כמתבונן מבחוץ קשה שלא להזדעזע מהסיפורים המייאשים שהם מספרים על התחרות הסינית,על ההידרדרות ברמת החינוך והאקדמיה ,ועל הבזבזנות והסרבול של הממשל. זה היה יכול להיות תיאור של אימפריה בקריסה לולא שני קלפים מנצחים שהם מחזיקים –העובדה שהם רב תרבותיים ופתוחים לכל איש פיתוח בעולם והשילוב של הפתיחות הזו עם חזון של שחרור ורווחה אישית קיצוניים מה שאפשר לכנות "קפיטליזם חזירי". בכנס היה רוב מוחלט למיעוטים,הרבה יהודים אבל הרבה יותר אסיתיים ורוסים בני דור ראשון או שני בארצות הברית וכולם אמריקאים לכל דבר ויכולים להשמיע משפטים כמו "אבותינו בנו את הארץ הזו בעמל וביזע" ובמשפט הבא לספר שהגיעו לכאן לפני 6 שנים. כמי שגר בירוחם לא מעט שנים ועדיין נחשב תושב חוץ זה נראה לי מרשים מאוד