יום שישי, 13 בנובמבר 2009

אוריינות יהודית ואוריינות חדשה


ב  ג'י איי הצגתי במסגרת מושב שעסק בעמיות יהודית מזווית פרקטית. את המושב הובילה אוולין קנווין שמובילה את נושא העמיות בפדרציה של ניו יורק ד"ר שלומי רביד דיבר על כח המשימה לעמיות (שגם אני חבר בו) שהוא מוביל,רעיה שטראוס שעומדת בראש השותפויות דיברה על התהליך שעברה כישראלית בפרוייקט,את המושב חתם פרופ יואב שוהם מסטנפורד שעובד על פרוייקט הערכה היוצר אינדקס לעמיות לפני יואב אני דיברתי. המושב כולו זכה להרבה משתתפים להערכתי בין 150 ל200 והנושא שאני הצגתי עורר סקרנות רבה ומטח של שאלות והערות עם תום המושב. אני דיברתי על אינטרנט ועמיות. הדברים שלי התמקדו במושג של אוריינות יהודית. אוריינות יהודית היוא ביטוי רווח בקרב אנשי העמיות. בספר של מישה גלפרין ואריקה בראון הם מציבים את המושג כנדבך מרכזי של העמיות.

 אוריינות יהודית נשענת על שלשה אלמנטים:


א. הטקסט הקאנוני-טקסט המצוי במרכז ומהווה בסיס לשיח,וגם מעין מפה שעל גביה אנחנו מגדירים את עצמנו בין אם אנחנו מסכימים עם הטקסט ובין אם מתנגדים לו

ב. מיומנוות- שורה של כלים המאפשרים לנו להתמודד עם הטקסט

ג. פעילות- האוריינות היהודית אינה ממוקדת רק בתוצאה-ברכישה של מידע או בהישגים של ידיעה אלא קודם כל בפעילות-הצו הקדמון קורא לנו לשנן לבנינו,ולא רק לכך שבנינו ידעו.

אפשר לדמות את הטקסט הקאנוני ואת האוריינות היהודית לאורגניזם חי שעל מנת לשרוד בברירה הטבעית צריך להשתנות ולהתאים את עצמו לשינויים בתנאים הסביבתיים.בדרך כלל האמירה הזו נאמרת בהקשרים של התאמת התוכן והמסרים לתמורות שמביא איתם הזמן,אני מתמקד דווקא בשינויים טכנולוגיים .לאורך ההיסטוריה שלנו אפשר להצביע על כמה שינויים כאלה שלכאורה הם שינויים טכנולוגיים אך למעשה הם שינויים אבולוציוניים הישרדתויים שהשפיעו לא רק על הפן הטכנולוגי אלא גם על הצד התכני.

המעבר מתרבות שבעל פה לתרבות כתובה- קשה לדמיין את הספרות המדרשית מתפתחת ללא תרבות בה אנשים יודעים בעל פה את הטקסטים הקאנוניים ומשום כך יוצרים קשרים אסוציאטיביים ביניהם על בסיס של דמיון בצליל,וכדומה.המעבר לטקסט כתוב צמצם את הצד הזה של ניתוח הטקסטים והגביר את ההבטים ההקשריים.

המעבר ממגילות לקודקסים(מצחף) –מעבר שאיפשר פרשנות בצד הדפים של הטקסט וטלטול נוח יותר של הספרים ממקום למקום וכתוצאה מכך קירב מאוד את הספרים אל ההמון.

המעבר מכתבי יד לספרים מודפסים- מעבר שהגדיל דרמתית את תפוצת הספרים,הרחיב את הידעות של יהודי המזרח על ספרות אשכנז ולהפך,וקיבע טקסטים שנשאו עד אז אופי דינמי.

מהפכת המידע -כניסת המאגרים האלקטרוניים מפרוייקטים השו"ת ועד מאגרים אינטרנטיים וצמצמה את היתרום היחסי של הבקיאות.


המהפכה הבאה-האוריינות החדשה
המהפכה בה אנו מצויים עכשיו מביאה איתה מכלול של תכונות חדשות והיבטים של אוריינות חדשה:

מות ההקשר- אנחנו נתקלים בפיסות מידע קצרות שמגיעות אלינו דרך גוגל ,לא תמיד ברור מה מקור המידע הזה,לאן מתקשרת פיסת המידע הזו בטקסט הכולל וכדומה.

חזרה לויזואליות ואיקוניות- השפה שלנו שופעת סמלילים וחיווים גראפיים.

כלי ביטוי חדשים(תלת מימד,וידאו)- הביטוי אינו רק מבוסס טקסט ערוצים נוספים תופסים מקום בולט.

אסוציאטיביות- אנחנו מקפצים מטקסט לטקסט דרך רשת אסוציאציות

טשטוש הגבולות בין החובבני למקצועי- אנו פוגשים בכפיפה אחת ערך בויקיפדיה וערך בבריטניקה,סרטון חובבים ביוטיוב וסרט מקצועי

אקטיביות- לא מדובר עוד בקריאה פאסיבית,אנחנו פעילים בדליית המידע,בהגדרה של מה אנחנו מחפשים,בהבעת דעה בדירוג וביצירה של הטקסטים

שיתוף קהילתי(הכח של הקשרים החלשים)- מקור מרכזי שלנו בהשגת המידע היא הקהילה המורכבת מקשרים חלשים אך אפקטיביים

טקסטים קצרים- אנחנו קוראים טקסטים קצרים וכותבים טקסטים קצרים,140 התווים של טוויטר הם המדגם שמסמל את התהליך הזה

יצירתיות –המגוון שלצורות הביטוי האלה והמפגש שלו עם התרבות הקהיתית יוצר תמהיל המעודד גישה יצירתית לטקסטים

כל השינויים האלה משפיעים דרמתית על האוריינות היהודית: ראשית בהתפוררות של של הקאנון- כפי שהראה הלברטל בספרו על הקאנון היהודי,הקאנו היהודי הולך ומאבד מהמרכזיות שלו כעוגן לפרנות והגות,האוריינות החדשה מאיצה מאוד את תהליך ההתפוררות הזה.בצד ההתפוררות של הקאנון העוגן היציב של האוריינות היהודית,יש האצה בהיבטים הדינמיים של האוריינות הזו :שינוי דרמתי במיומנויות וגידול במעורבות ובהזדהות. השינויים האלה אולי נראים שינויים הנוגעים לתחום צר של האוריינות היהודית אך למעשה הם מקיפים את רובה,ככל שהזמן חולף הרשת הופכת לזירה המרכזית של כל אוריינות ומשום כך טקסטים לא ישרדו אם לא יתאימו את עצמם לצורת הקיום החדשה הזו. כמובן שטקסטים יתקיימו פיסית בספריות,וגם דינמית בחוגים דתייים מסויימים אבל השדרה המרכזית של הקיום החי של הטקסטים עוברת לרשת ותשרוד בה רק אם תתאים את עצמה.אפשר לאהוב את ההתפתחויות האלה או להסתייג מהן אי אפשר להתכחש אליהן או למנוע אותן. האתגר טמון במעבר מודע מכוון שמאפשר להפעיל שיקולי דעת במעבר ממדיה ישנה למדיה חדשה.

במצגת שלהלן הצגתי פחות או יותר את הטענות האלה וגם קשרתי אותן לפרוייקט פסוקים המהווה ניסיון להתמודדות עם האתגר.



מיומנו של עסקן


בכניסה למלון בו נערך הכנס הוצבו שערים מגנטיים וסוללה של מאבטחים.סוכן נוסע שהביא קטלוגים למלון שאל אותי מה קורה פה ? איפאק? ג'י סטריט? כל הקיצורים היהודיים האלה מבלבלים.יש הרבה ציניות כלפי הכנס גם מקרב ישראלים עימם דיברתי ומצויים בתחום וגם בקרב אמריקאים שאינם חלק מהקלחת העסקנית. המדגם הלא מייצג של קרובי המשפחה של אשתי שפגשתי לא ידעו שהכנוס מתקיים והמילה "פדרציה" לא העלתה בהם קונוטציות חיוביות. הציניות מובנת-מדובר בכינוס של עסקנים מסדר שני,חלקם הגדול קשור לפעילות ממשית באופן עקיף,הרבה מאכערים שרוקמים מזימת בפרוטה,מגייסי משאבים מיוזעים שמחפשים מימון לארגונים שלהם וישראלים פרובינציאליים שנהנים מהביקור בעולם הגדול ומההזדמנות להפגין יהירות בורות וגסות בנשימה אחת.בכל זאת מצאתי עצמי פחות ופחות ציני במהלך הכנס,ראשית כי כנראה שגם אני כנראה סוג של עסקן כזה וזה לא ראוי להתנשא על בני מינך,ושנית כי מתחת לשכבות האיפור הכבדות של ההפקה ההוליבודית העצומה,יש מרבץ מרשים מאוד של יהודים שמפגינים מחויבות ונאמנות יוצאי דופן זה לזה,ולאחיהם שברחבי העולם. ומוכנים להשקיע מהונם וממרצם כדי לסייע לאנשים שהם לא מכירים וכנראה גם לא יכירו,רק מתוך ערבות משפחתית עתיקת יומין של יהודים זה לזה.הגן העתיק הזה של הערבות ההדדית היהודית,הפך להיות גן רדום אצלנו הישראלים,ואצל אלה שבקרבם הוא מתעורר,הוא מתעורר עם מוטציה שהופכת את ההדדיות לתנועה חד כיוונית מהתפוצות לישראל.

הכנס בנוי מסדרה של מושבים שמתחילים ב8:00 בבוקר ומסתיימים בלילה,בכל יום מליאה משותפת לאלפי המשתתפים שכוללת הרצאות ודברי ברכה של דמויות בולטות,ובין לבין הרבה פגישות ומיני ארוחות ערב (תרגום קלוקל לדינר).לא ברור עד כמה האינטנסיביות הזו פוריה,הפגישות חשובות,ויצאתי עם ערימה של כרטיסי ביקור שאת חלקם אני מתקשה לשייך לפנים.ברוב המושבים לא למדתי הרבה דברים חדשים,אבל כל מושב שאליו הגעתי זימן מפגשים מעניינים.

במליאה הרחבה הופיעו הרבה מנהיגים מקומיים וכמה דמויות בולטות יותר. ביום הראשון הופיע שגריר ישראל בארצות הברית מייקל אורן שאני חייב להודות שלא ידעתי על קיומו לפני הכינוס הזה .אורן השמיע ברהיטות את מיטב הלהיטים: קצת שואה,קצת פיגועים,מנה של תיקון עולם, קורטוב של אלברט אינשטיין בשביל האוניברסאליות ולקינוח מנה גדושה של אחמדיניגאד וגולדסטון.אחמדיניג'ד וגולדסטון מתגלגלים על הלשון כמו צמד ותיק,מעין גילברט וסליבן שמספקים פס קול מרגיע לבאי הכנס. אם היתה נערכת הצבעה לבחירת יקיר הכנס הזה אין ספק שאחמדיניג'ד היה זוכה.לא ברור איך יהודים הגדירו את זהותם לפני שהוא צץ אבל האיום האיראני נראה כמו אחד מסלעי קיומו של העם היהודי,אחריו בהפרש קטן השואה ובסוף בשביל הגיוון פרוייקט תגלית ויהודים בארצות נדחות,רצוי באפריקה. אם הג'י איי היה מדינה הנשיא היה מן הסתם טייס יהודי אתיופי בוגר תגלית דור שני לשואה שמועמד להפציץ את הכור באיראן.האיום האיראני עלה כנושא גם בכמה מהמושבים.הוא יצר הצדקה להופעה בכנס של כמה גנרלים ישראלים בדימוס.דומה ששרפתי את הפוטנציאל לשיתופי פעולה עם אחד מהם: כשעליתי למטוס לוושינגטון הפנים שלו נפגשו בזווית לא מוצלחת עם התיק שלי,התיק שלי יצא ללא פגע מההתנגשות הזו, וגם הוא הגיב באופן בוגר(בכל זאת גנרל) אבל יחסנו נשארו קורקטיים. (אני נמנע מלציין את שמו כי הוא היה קודם לכן ראש אמ"ן ועלול לצוטט לבלוג שלי). הנטיה לברוח לאיומים חיצוניים כדרך לבסס את הזהות היהודית היא נטיה עתיקה וכנראה גם טקטיקה פוריה בטווח הקצר,לא ברור אם תשרוד את העידן השבע שלנו.זווית אחרת לנושא הזה באה מאחד הדוברים המעניינים בכנס - סנטור יהודי בשם קנטור ,שהשווה את תגובת הקהילה היהודית לאיום האיראני כסוג של ניסיון להמנע מחזרה על על התנהלות ההנהגה היהודית אמריקאית בתקופת השואה. השאלה שהוא הציב הייתה מאיזו נקודת זמן ההתערבות הזו תהפוך להתערבות מאוחרת מדי.

מקרב הדוברים במליאה בלטו במיוחד נבזלין ורם עמנואל. ליאוניד נבזלין שגם הוגדר כנשיא הבינלאומי של הכנס,הציג את נתניהו והצליח לשדר ציונות כנות,ופשטות שכבשו את הקהל,ורם עמנואל שהחליף את אובמה,התגלה כדובר חכם,שופע בטחון עצמי מול קהל שלא כולו אוהד,ובעל חוש הומור משובח,שונה דרמתית מכל דובר אחר ששמענו בכנס ובכלל.

אפילו ההמור משובח של עמנואל לא הצליח לסדוק את הנימה הפטריוטית הרצינית כל כך שעלתה מקרב רוב הדוברים ויצרה תמונות לא שגורות לעיניים ישראליות כמו בוגרת כוכב נולד האמריקאי שרה בהתרגשות בזה אחר זה את ההמנונים האמריקאי,הקנדי והישראלי, טקס הכנסת ספר תורה לצלילי "אלוהים ברך את אמריקה" ורב צבאי שנושא בעיניים לחות דרשה בסגנון אוונגליסטי לזכר חללי המערכה בעיראק. לא יודע אם יש דוגמה בהיסטוריה לנאמנות כפולה מפורשת כל כך כמו של הציבור הזה,נאמנות כפולה שמוצגת כדבר הטבעי ביותר בעולם.האילוסטרציה החדה למוזרות של העניינים באופן כללי היתה בארוחת ערב בה השתתפתי. אובאמה כאמור לא הופיע בכנס בגלל המתקפה בפורטהוד אבל ערך קבלת פנים למנהיגים בכירים של הפדרציות בארוחת הערב כמה מהם עמדו בזה אחר זה וסיפרו על כל תנועה וכל מצמוץ שאירעו בעת קבלת הפנים הזו,תוך הצגת הוכחות חותכות על גבי האייפונים שלהם.בזמן ההצגה הזו ישבתי ליד ברנש עדין ושתקן,שסיפר לי סיפורים שנשמעו מופרכים לחלוטין אך אחרי הצלבות עם מקורות אחרים כנראה נכונים לגמרי. האיש הוא יועץ אסטרטגי של נתניהו ושל בכירי הליכוד הוא שוהה בארץ למעלה מחצי שנה בכל פעם,הוא לא שוהה יותר כי הוא לא יכול לסבול את הנימוסים של הישראלים,והוא אחראי כנראה לתמרון שזיכה את נתניהו בשלשה מנדטים שיצרו את ההכרעה מול ציפי לבני. מה שמפליא בכל זה הוא שהאיש עושה את עבודתו בהתנדבות ושזו הפעם הראשונה שהוא עוסק בכך,את הונו הוא עשה בתחום הנדל"ן,ולפני המשבר הכלכלי הוא הריח שמה לא טוב הולך לקרות ופרש מעסקים פעילים.וכן שהאיש העדין והאריסטוקטי שולט בכל פסיק במה שמתרחש בתעלות הביבים של הפוליטיקה הישראלית כולל מעורבות עמוקה בקהילות ספציפיות כמו למשל הקהילה האתיופית.

קינדל ובני מינו


בנסיעה הקודמת שלי לפני כחצי שנה הייתי פחות או יותר האדם היחיד שראיתי ברכבת התחתית שקרא מתוך קינדל. הפעם קינדל נישא בפי כל רואים הרבה מכשירים,בעיקר קינדל אבל גם סוני.וגם בחנויות האלקטרוניקה יש נוכחות חזקה למכשירים של סוני. אפילו בג'איי אחד הדוכנים הציב קינדל כפרס למי שמשתתף בהגרלה שיווקית כל שהיא. בחנויות של ברנס אנד נובל תחמו אזור די גדול לטובת המכשיר שהם עומדים להשיק -הנוק,כרגע באיזורים האלה יש איש מכירות,לפעמים שניים שעומדים ליד דלפק ארוך מוקפים בדגמי פלסטיק של המכשירים ובערימה של חומרי תעמולה שונים לקראת ההשקה. המכשיר דומה מאוד לקינדל אבל כולל בתחתית המסך מסך קטן נוסף שהוא מסך מגע רגיל המאפשר דפדוף בין כותרים וכדומה.פגשתי כמה מוציאים לאור,לכולם נוספו לאחרונה חטיבות מדיה,עם אנשים שמתנהלים את הקשרים מול ספריות של ספרים דיגיטליים וכן את הנראות שלהם בבלוגים וברשתות. בקרב אנשי מולות שפגשתי שורר קונצנזוס שימיו של הקינדל ספורים וכי אמזון תאבד את היתרון היחסי שלה לנוכח ריבוי המכשירים המתחרים בשוק-מדברים על כ270 מכשירים שונים לא בטוח שהם צודקים לאמזון יש מוניטין של מי שחושבים קדימה וסביר להניח שנראה את ההפתעה הבאה שלהם ברבעון הקרוב-אם בדמות הורדה דרסטית של המחירים,ואם בדגם חדש יותר .אגב הקינדל בו אני משתמש מראה סימני עייפות,האותיות פחות ברורות,ודפדוף מותיר שובל ארוך יחסית של חתימה,כנראה תהליך שנוגע לדיו האלקטרונית.

יום רביעי, 7 באוקטובר 2009

החבר מאו והחברים בפייסבוק ובטויטר

סיימתי לאחרונה את קריאת הביוגרפיה עבת הכרס והשנויה במחלוקת של מאו שפירסמו צ'ונג צ'אנג וג'ון האלידי ב2005. הביוגרפיה מספרת בין השאר על תקופת השהות של מאו בינאן,עיר בה שהה עם קבוצה גדולה של נאמנים ובה למעשה ביצר את שלטונו על חברי המפלגה והכשיר את הדרך לתפיסת השלטון. מאו שהה בינאן החל מ1934, שנים אלה היו מעין קדימון לכמה מגילויי הטרור השלטוני שהפעיל כשהפך למנהיג סין. מאו הניע את אנשיו בעזרת פחד ובנה מערך משוכלל של אשמה -רדיפות,גינויים,טיהורים והענשות פומביות שהיוו את התשתית לאווירה הזו. בין השאר הוא בנה מנגנון שאילץ את חברי המפלגה להודות בטעויות בפומבי ויצר מגוון דגמים של וידויים.



מאו תרם לאפקטיביות הרבה של מנגנון הווידויים בכך שניצל שילוב של תמימות,קנאות וצייתנות של אנשיו והביא אותם למצב בו כל אחד חשש שמא בכל רגע הוא עלול למעוד לאיזו שהיא מחשבה קפיטליסטית. כל אחד עלול לטעות ולכן נוצר נוהל מחמיר של בקרה שבו חברי המפלגה מיפו בפירוט את מערך הקשרים החברתיים שלהם –מי האנשים שעימם הם בקשר,באילו נסיבות הכירו אותם,מה הם יודעים עליהם וכדומה. כמו כן החברים תיעדו בכל יום את השיחות שהם ערכו במהלך היום עם חברים אחרים,כך שיוכלו לבחון לבד או בעזרת חברים אחרים שמא מעדו ונכשלו באמירות "רוויזיוניסטיות". כל המידע הזה –מערך הקשרים החברתיים ותיעוד השיחות הופקד בידי פקידי המפלגה,ובבוא היום שימש חומר גלם למקרה שפקידי המפלגה רצו לתפור תיק לאחד החברים. אם מתנתקים לרגע מההקשר מאו בנה בעצם דגם לואוטקי של פייסבוק וטויטר -תיעוד של רשת הקשרים החברתיים ושל שיחות המתנהלות בין חברי הקהילה. ההקשר כמובן הפוך לחלוטין,וטויטר מזוהה אצלנו עם עולם דימויים הפוך לגמרי,של חרויות הפרט ,אבל משהו בשימוש של מאו בכלים האלה מעורר מחשבה גם לגבי הרשתות בנות ימנו.טוויטר בין השאר אוצרת בתוכה כמות עצומה של שיחות,לא היררכיה וללא סינון,פתוחים לחיפוש וניווט,פייסבוק אוצרת מארג משוכלל של חיבורים בין אישיים כולל מידע רב לגבי סוגי הזיקה בין החברים. מאו צבר עוצמה רבה מכך ששלל מחברי הקהילה את האזור האינטימי של חייהם-את רשות היחיד-אדם שכל קשריו מתועדים(וגם אם הוא לא תיעד את כולם יש חשש שחבריו השלימו את החסר) ושכל שיחה שלו נרשמת משול לאסיר שתאו מצולם 24 שעות ביממה.אין לו פינה אחת בנקודות ההשקה שלו עם אנשים אחרים הנשמרת בצל,באינטימיות. עד כמה רחוק מזה מצבו של משתמש כבד בכלים החברתיים כמו רוברט סקובל למשל שמשגר טויטים בכל כמה שניות ומחבר לחשבון הפייסבוק שלו כל אדם שהוא פוגש? יכול להיות שהמרחק קטן יותר מכפי שהוא נראה.סקובל תיאורטית יכול לנהל בצד חייו ברשת חיים בעולם האמיתי שאינם חופפים להם,אך בפועל אם אתה מחוייב למסגרת עם תדירות תגובה מסויימת,עם קהל שיש לו ציפיה לקבל מידע בתדירות גבוהה ועם תחומי עניין שמרוכזים כמעט כולם באיזורים של תחומי העניין של החברים שלך ברשת,הרשת הופכת להיות ערוץ הביטוי הכמעט יחיד שלך,ולוא רק ממגבלות זמן. סקובל ומשתמשים כבדים מסוגו הם אנשים שנתח גדול של חייהם מתנהל ברשת במידה כזו שהיא הופכת למעין איבר נוסף,לעוד מניפסטציה של האישיות כמו הגוף,השם,וכדומה. סקובל הוא דוגמה קיצונית בה המניפסטציה הזו היא ערוץ הביטוי המרכזי שלו אך הכלים החברתיים עדיין רחוקים משימוש מאסיבי של כלל האוכלוסיה. אם נדמיין מצב לא מופרך שבו כולם כולל כולם(גם התקשורת עם הדודה,וגם עם המוכר במכולת) חברים ברשתות האלה,הרשתות הם דרך התקשורת המרכזית המחליפה אימיילים מסרונים ושיחות טלפון והרשתות זמינות מכל מכשיר כמעט, אפשר לראות איך הרבה יותר אנשים מתנהגים כמו סקובל. בעולם כזה אפשר להגיע די בקלות למצב שבו אין רשות יחיד,עולם שיש בו מעט מאוד סודות ומעט מאוד אינטימיות. באופן פרדוקסלי הכלים שמגבירים את יכולת הביטוי של היחיד ואת השקיפות הם גם הכלים שעלולים לסלול את  הדרך לדיכוי ולשלילת פן חשוב של החירות –רשות היחיד.
ההבדל החשוב בין שני המקרים הוא שמאו בנה מנגנון דיכוי מודע אכזרי ומכוון,ואילו השימוש בכלים החברתייים הוא וולונטרי לחלוטין,אין גורם מדכא שמושך בחוטים ובכל זאת גם האמירה הזו לא לגמרי מדוייקת,השימוש בטכנולוגיה ובכלים לתקשורת מובלת על ידי "דיקטטורה ללא דיקטטור"  ברגע שרוב האנשים מתקשרים בכלים האלה,השימוש בהם כמעט ונכפה.זה עוד לא המצב ברשתות החברתיות אבל אפשר להשוות את הדינמיקה הזו להתפשטות הטלפונים הסלולריים,ככל שהם חדרו באופן המוני יותר ויותר הם הפכו לסטנדרט וכך גם אחרוני המעוזים של סרבני סלולר מצאו את עצמם חמושים במכשיר והיום נמצא סרבנים בודדים ונראה בהם עופות מוזרים.

יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

ממגילה למצחף,מספר מודפס לספר אלקטרוני

(שוב ממחזר,הפעם דברים שהתפרסמו בפתשגן הכתב,עלון מקראנט )

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא אֱכוֹל

אֱכוֹל אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת וְלֵךְ דַּבֵּר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל:

וָאֶפְתַּח אֶת פִּי וַיַּאֲכִלֵנִי אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת:

וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ

וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק: (יחזקאל ג 1-3)

הבשורה על פי קינדל

הופעת הספרים האלקטרוניים דוגמת קינדל בנוף הצפוף של המכשירים האלקטרוניים המקיפים אותנו היא התפתחות שקל לתאר במונחים טכנולוגיים וכלכליים אבל לא פשוט להנהיר במושגים תרבותיים. מה הבשורה שמביאה איתה התפתחות זו והאם בכלל יש כאן בשורה חדשה או אולי רק כלי קיבול חדש לתוכן ישן? כדי לנסות להשיב על שאלה זו ננסה להקביל את ההתפתחות הזו למהפכה אחרת שאירעה לפני קרוב ל2000 שנה- המעבר ממגילות למצחף(קודקס) - ספרים כרוכים במתכונת המוכרת לנו כיום.

הניסיון להקביל תהליכים בהווה לתהליכים שאירעו בהיסטוריה, עתיק כמעט כמו ההיסטוריה עצמה,וריתק הוגים מניטשה ועד מילן קונדרה. ההנחה שיש הקבלה מחזורית בין תהליכים שקרו בעבר לתהליכים חדשים שימשה גם כמתודה פרשנית , מצד אחד את פרשני המקרא הנוצריים(פרה פיגוראציו) ומצד אחר את הרמב"ן (מעשה אבות סימן לבנים). הם השתמשו במתודה הזו ככלי פרשני לפרש את הטקסט המקראי אבל גם את המציאות ההיסטורית בה פעלו,ואת פני העתיד.קשה להתייחס לערך האמת של מהלכים כאלה,שכן הוא נעוץ בהקשר רחב פילוסופי ודתי,אולם גם במנותק מהקשר כזה מהלכים מעין אלה הם תרגיל טוב בחשיבה על תהליכים ובהתבוננות במגמות. כתרגיל כזה,וללא כובד ראש נבואי הייתי רוצה להציע להתבונן במהפכת הספרים האלקטרוניים המתרחשת לנגד עיננו ממש בימים אלה בהשוואה להתפתחות המצחף.

ממגילת פפירוס למצחף קלף

הכתיבה על גבי מגילות משלה בכיפה במשך מאות שנים,בדרך כלל המגילות נכתבו על גבי פפירוס,ולא על גבי קלף.(אם כי בישראל למשל היו גם מגילות על גבי קלף) כמו כל סיפור אפשר להתחיל את סיפור המעבר ממגילה למצחף במיתוס,המיתוס מסמן את נקודת המעבר במאבק בין תלמי ממצרים לאאומנס מלך פרגמון. על פי פליניוס הזקן תלמי פילדלפוס מנע העברה של סודות ייצור הפפירוס,כדי לשמור על הבכורה של ספרייתו הגדולה.כדי להתמודד עם גזרה זו נאלץ אאומנס שהקים גם הוא ספריה גדולה, לפתח טכנולוגיה חדשה - ספר הכתוב על גבי קלף וכרוך באופן שאפשר לדפדף בו. היסטורית הסיפור הזה מפוקפק בערך כמו המקבילה היהודית שלו המצויה באגרת אריסטיאס לפיה אנשי אלכסנדריה התפעלו משימוש היהודים בקלף כחומר לכתיבה.אולם קיומם של המיתוסים האלה כמו גם מילים רבות שנותרו עד היום בשפה (בביליה,קודקס,ווליום,פרגמנט ועוד) הקשורים להתפתחויות אלה מלמדות על מרכזיות המהפכה הזו.

כמו במקרה של טכנולוגית הדיו האלקטרונית שבבסיס הספר האלקטרוני נראה שמה שהביא לפריצת מהפכת המצחף אינה התקדמות טכנולוגית אלא הבשלה של התפתחות תרבותית- כלכלית. נהוג לסמן את המעבר ממגילה למצחף בסביבות המאה הרביעית לספירה אך למעשה הטכנולוגיה של מצחף נוצרה מאות שנים קודם לכן.מממצאים ארכיאולוגיים עולה שבמסופוטמיה השתמשו בלוחות חרס שהיו כרוכים בדומה לספרים שלנו(הספרניות באותן הימים היו עשויות כנראה מחומרים אחרים),מממצאים אחרים נראה כי גובי מיסים השתמשו במעין פנקסים כרוכים שהיו עשויים מלוחות עץ או שנהב ומשוחים בשעווה,פורמט שהקל עליהם לסמן בפנקס, בעודם רכובים על סוסים או חמורים.

בפועל נראה שאת המעבר הממשי ממגילה הכתובה בדרך כלל על גבי פפירוס, למצחף הכתוב בדרך כלל על גבי קלף מסמנים ראשוני הכנסיה הנוצרית שבחרו במאה הרביעית לעצב את כתבי הקודש שלהם במתכונת של מצחף(קודקס) ולא כמגילה. יש הסבורים שהם העדיפו את המצחף כדי לבדל את כתבי הקודש הנוצריים מכתבי הקודש היהודיים.מאה שנה לאחר מכן המגילות נזנחו כמעט לחלוטין וכמעט כולם (חוץ מהיהודים) עברו להשתמש במצחף,היהודים נזקקו לעוד כ400 שנים כדי להשתכנע שיש משהו בטרנד הזה ולעבור גם למצחף,אם כי בהקשרים דתיים הפורמט של המגילה השתמר עד היום.

יתרונות המצחף

מדוע חל המהפך הזה? מה יש במצחף שחסר במגילה?

נראה שהיתרון של המצחף בא לידי ביטוי בארבעה מישורים:

  • קיבולת טקסט גדולה יותר
  • יכולת ניווט טובה יותר בתוך הטקסט
  • אפשרות נוחה יותר למעורבות הקורא
  • עמידות גבוהה יותר

הטבלה הבאה מציגה את ההשוואה בין שתי הטכנולוגיות

תכונות

מגילת פפירוס

קודקס מקלף

קיבולת

כתיבה בדרך כלל מצד אחד של המגילה(על פי המדרש כתיבה משני צדדים הוא מנהג הדיוטות)

אפשרות נוחה לכתיבה משני צדי הדף-(ניצול מקום)

מוגבלות לאורך מסויים של מגילה(האליאדה מתפרסת על פני 24 מגילות על פני 90 מטר רץ)

אפשרות לדחיסת יצירות ארוכות יותר

ניידות

אחסון שתופס מקום רב בדרך כלל בעמידה .

איחסון נוח

טלטול מסורבל

קומפקטי

ניווט

עריכה על פי מגבלות המגילה

עריכה על פי תוכן הספר ולא על פי מגבלות הפורמט

שטח הטקסט הנחשף במגילה מוגבל

אפשרות דילוג נוחה במצחף-הטקסט כל הזמן לנגד העיניים

ניווט מכוון תוכן

ניווט גם ללא התבססות על התוכן,על פי מספרי עמודים

מעורבות הקורא

שוליים מוגבלים בדרך כלל בשני צדדים

שוליים עם ארבעה צדדים שמאפשרים להעיר הערות

ספר הומוגני

אפשרות להפרדה קלה של הספר לכרכים.

עמידות

פפירוס נהרס בלחות ונסדק בקלות

קלף עמיד בפגעי מזג האוויר

פפירוס קשה להפקה

טכניקות פשוטות יחסית לעיבוד עורות


יתרונות הספר האלקטרוני

הספרים האלקטרוניים מצויים בשוק כבר למעלה מעשור אבל רק עם יציאת הדגם הראשון של קינדל לשוק בנובמבר 2007 הם פרצו לתודעה הציבורית וגם החלו להימכר בהיקפים מסחריים. מבין המותגים השונים קינדל נותר הבולט, ומאז הדגם הראשון יצאו שני דגמים חדשים,במקביל יצאו מכשירים חברות נוספות כמו סוני,סמסונג ואחרים. בין הדגמים השונים והמותגים השונים מנעד רחב של הבדלים אך עדיין יש כמה תכונות משותפות לרוב קוראי הספרים:

  • דיו אלקטרונית - הם מבוססים על טכנולוגיה של דיו אלקטרונית, המאפשרת תצוגת מסך נעימה לעין כמעט כמו הדף המודפס, וחשוב יותר: היא חסכונית ביותר.
  • מבחר ענק- ניתן לטעון ספרים במכשיר מתוך מאגר של מאות אלפי ספרים ברשת.
  • קיבולת גדולה- בזמן נתון מכשיר יכול להכיל למעלה מ1000 כותרים.
  • אינטראקציה- המכשיר לאפשר לסמן לכתוב הערות ולשמור קטעים מהספר.
  • זמן סוללה ארוך –סוללה יכולה לפעול זמן רב ללא טעינה בחלק מהמכשירים נדרשת טעינה אחת בת שעתיים לסוללה שתפעל שבועיים.
  • נגישות לרשת- רוב המכשירים נגישים לרשת סלולרית או אינטרנטית.


כשמתבוננים ברשימת התכונות הזו בהשוואה לספר המודפס ולספר המוצג על גבי מחשב אישי מתקבלת תמונה דומה מאוד לתמונה שהתקבלה מהשוואת המצחף למגילה:

תכונות

ספר רגיל

מחשב

ספר אלקטרוני

קיבולת

כותר בודד

כותרים רבים

כותרים רבים

נוחות קריאה

קריאה נוחה

קריאה לא נוחה

קריאה נוחה מאוד

ניווט

לינאריות

אפשרות חיפוש

לינאריות+חיפוש

ניידות

בינונית

בינונית

גבוהה מאוד

מעורבות קורא

קטנה

גבוהה

גבוהה


כבוד ואינטימיות

יש בידנו אם כן מערך דומה של תכונות העומדות בבסיס שתי המהפכות. כדי לנסות ולהגיע להכללה מרשימת התכונות האלה כדאי להתבונן בספר כחלק ממערכת יחסים משולשת בה חברים הכותב,הספר והקורא.כבמערכות יחסים אחרות יש תסריטים שונים להתפתחות הקשר בין החברים במערכת,לפעמים כל חלקי המערכת קשורים מאוד זה לזה לעיתים יש נתק בין חוליות מסויימות במערכת ולעיתים ההבחנה בין מרכיבי המערכת לא תחומה היטב . כך למשל אם,ספר כתוב בשפת סתרים לא נגישה הקורא יתקשה להתחבר אליו, אם כל אחד יוכל לשנות את הספר (כמו בויקיפדיה למשל) לא יהיה מחבר שמזוהה איתו.

אם נחפש את המשותף לרשימת התכונות של המצחף והספר האלקטרוני במושגים של מערכת היחסים הזו דומה שנמצא שתי מילות מפתח האחת היא "כבוד" והשניה "אינטימיות":

מהפכת הספר האלקטורני (וגם המצחף) נותנת כבוד לספר כישות העומדת בפני עצמה ,בשונה מתרבות האינטרנט בה אנו דוהרים אחרי פרגמנטים של מידע ומתעלמים תכופות מהמסגרת בה מופיע המידע הזה,בעולם הספר האלקטורני הספר כישות מתוחמת שומר על מעמדו. יש לו התחלה אמצע וסוף והוא מציע מגוון של כלים המאפשרים להתייחס אליו כאל יחידה שלמה. לא פחות מעניין ממה שיש במכשירים אלה הם הדברים שלא מצויים בהם-יצרני קוראי הספרים גברו על יצרם ונמנעו מליצור מכשירים עתירי פעלולים ויכולות,אי אפשר לצפות בסרטי וידאו במכשירים,הם לא משמשים כטלפונים,הם לא מתיימרים להיות גם מחשבון/יומן/מכונת קפה ,הם פשוט קוראי ספרים(שגם יודעים להשמיע מוסיקה) מי שמשתוקק להפעיל יותר ערוצים וחושים בו זמנית יכול להוריד אפליקציה שתאפשר לו לקרוא ספרים באייפון,אך קוראי הספרים עצמם הם מוצרים נבדלים ושונים.

בצד הכבוד לספר כישות, הספר האלקטרוני (וגם המצחף) מגביר את האינטימיות שבין הקורא לספר. הקורא יכול לקחת איתו את הספרים החשובים לו לכל מקום אליו הוא הולך,הוא קורא אותם ביתר נוחות,מנווט בהם ביתר קלות,ויכול להיות שותף במובנים מסוימים לכתיבת הספר בעצמו.

עתידות

מה אפשר ללמוד משני המאפיינים שחילצנו מהשוואה זו? ראשית אם הניתוח שהוצע כאן נכון ייתכן שהתבוננות בשתי נקודות המפתח האלה-הכבוד לספר כישות העומדת בפני עצמה והגברת האינטימיות שבין הקורא לספר עשויה להיות המפתח לניבוי של הצעדים הבאים במהפכת הספר האלקטרוניים. מעבר לעסקי נבואה שהם מטיבם תמיד קצת רעועים,התיאור שהובא כאן מציג ציר התפתחותי של תרבות המידע השונה מהותית מזה שהיינו מזהים אילו היינו מנתחים את כיווני ההתקדמות של מה שנהוג לכנות ה"אוריינות החדשה". אותה אוריינות ההולכת ומתהווה ככל שהאינטרנט מוטמע בהרגלי הקריאה שלנו. ציר התקדמות של האוריינות החדשה כולל תחנות כמו "מות המחבר",היעלמות ההקשר,מעבר לטקסטים קצרים יותר ויותר,היעלמות הסמכות והתיקוף וכדומה. הכבוד לספר והגברת האינטימיות שבין הקורא לספר מייצגים כיווניות הפוכה לכיווניות הזו.העובדה ששתי ההתפתחויות מתרחשות במקביל מלמדת אותנו לא להיחפז בשרטוט צירי התקדמות בעלי כיווניות לינארית אחת.

לכניסת המצחף לפני כ2000 שנים היה תפקיד חשוב בהרחבת מעגל אנשי הספר,ויחד עם גורמים נוספים ל"הפרטה" של עולם הספר והפיכתו לחפץ אישי. איך תיראה מערכת היחסים מחבר-ספר-קורא בעוד 20 שנה? האם הספר כישות עצמאית יהנה מאותו המעמד שיש לו היום? האם המרחק מחבר-קורא יצטמצם כפי שקורה כבר עכשיו בעולם העיתונות? האם הספר האלקטרוני יהפוך למוצר המרכזי בתעשיית הספרים ויחליף את הספר המודפס,או אולי יצטרף לפנתיאון מכובד של מכשירים שזרחו לרגע ודעכו כמו הווקמן ומכשיר הוידאו? קשה לדעת אבל סביר להניח שהפרק הנוכחי של הופעת הספרים האלקטרוניים הוא פרק חשוב בהיסטוריה הארוכה של הספר.

לקריאה נוספת:

  • מ הרן מלאכת הסופר בתקופת המקרא,תרביץ נ,תשמא 65-87
  • מ הרן ,מגילות הספרים בתחילת ימי בית שני-המעבר מפפירוסים לעורות ,ארץ ישראל ט"ו ,תשמ"ב 86-92
  • א מנגל, תולדות הקריאה 135-159,זמורה-ביתן 2001
  • ה פטרוסקי ,הספרים על מדף הספרים 28-40,עם עובד 1999

מ בר אילן,המעבר ממגילה למצחף (קודקס) ורישומו בקריאת התורה

יום שלישי, 8 בספטמבר 2009

ספרי לימוד מטרזן ועד שוורצנגר


(תרומתי הצנועה לתעשיית המיחזור-טקסט שהתפרסם לפני כמה ימים בחדשות מטח בשינויים קלים)
תחת מכבש הדפוס של אבי מהפכת הדפוס, יוהן גוטנברג, יצאו כנראה - לצד "תנ"ך גוטנברג" המפורסם - גם ספרי הלימוד המודפסים הראשונים. גוטנברג, שפעל במאה ה-15, הדפיס את ספר הדקדוק הלטיני שחיבר במאה הרביעית אליוס דונאטוס. קשה שלא להפליג בחשיבותה של פריצת דרך זו, שסייעה להפיץ לא רק את הדעת אלא גם את הקניית הדעת.
אחת התמונות שנכנסו לקלאסיקה של ספרות הילדים היא הסצנה שבה טרזן, שהקופים גידלוהו, מגלה ספר ללימוד אנגלית - ספר שבאמצעותו הוא לומד לדבֵּר ולקרוא וגם מגבש ואת זהותו כבן אנוש. לדאבוננו לא נותרו בידינו עותקים של ספר הלימוד המשובח הזה, ואולם תמונה זו לוכדת בנאיביות רבה את תמצית הציפיות שיש לנו מספר הלימוד. ספר הלימוד צופן בחובו את ההבטחה, שמי שיהיה חרוץ וישתמש בו, יוכל לדלג מעל למכשולים חברתיים וכלכליים ולדעת את כל מה שהוא צריך.
העולם החינוכי גמא מרחקים מאז הדפיס גוטנברג את ספר הדקדוק של דונאטוס, אך מקומו של ספר הלימוד נותר מרכזי בתחום ההוראה ובעולמם של תלמידים ומורים ברוב מדינות העולם. בניגוד לצפיות של רבים, ספר הלימוד לא נעלם עם הופעת הטלוויזיה וגם לא עם הופעת האינטרנט. הספר הוא עדיין פורמט הטומן בחובו יתרונות שהוכיחו את עצמם במשך שנים רבות. עם זאת, נראה כי השנים האחרונות מסמנות מִפנה ששיאו קרֵב אלינו בצעדי ענק. המִפנה המסתמן אינו זניחה של ספר הלימוד המודפס לטובת מדיום חדש לגמרי, אלא היווצרות של ישות היברידית, המשלבת את יתרונותיו של הספר המודפס עם היתרונות של הכלים האינטרנטיים, ומגלמת את שניהם בספר הלימוד הדיגיטאלי:
א. הספר הדיגיטאלי משמר את יתרונות הספר המודפס
הספר הדיגיטאלי משמר את הלינֵאריוּת של הספר המודפס, אך משלב בה נגישות לנתיבי ניווט מגוּונים.
הספר הדיגיטאלי משמר את מקומו של הספר כעוגן לנקודות ציון ברורות המאפשרות תקשורת מורה-תלמיד חלָקה.
הספר הדיגיטאלי מותאם להרגלים של המורים ומהווה נתיב גישה נינוח ללמידה אינטרנטית.
ב. הספר הדיגיטאלי פורץ את גבולות הספר המודפס
הספר הדיגיטאלי מביא אתו יעילוּת חיפוש ודְלִייַת מידע מתוך הספר ברמה גבוהה.
הספר הדיגיטאלי מאפשר חיבור למדיה עשירה.
הספר הדיגיטאלי מציע נגישות רבה יותר לבעלי צרכים מיוחדים.
ג. הספר הדיגיטאלי מקדם את השיח בלמידה
הספר הדיגיטאלי משפר את היכולת לנהל למידה שיתופית ולמידה דיפרנציאלית.
הספר הדיגיטאלי מאפשר ליצור שכבה של תוכן גולשים המתווכת בין השדה לבין המפתחים בזמן אמת.
הספר הדיגיטאלי מחבר את ספר הלימוד למידע מרחיב, בלי "ללכת לאיבוד" בים של לינקים.
הספר הדיגיטאלי מאפשר לעדכן את תכניו בזמן אמת.
מה מביא לפריצת הרעיון של ספר הלימוד הדיגיטאלי?
המפנה בתחום ספרי הלימוד, כמו מהפכים רבים אחרים, צובר תאוצה בעקבות התפתחויות שחלו במקביל בזירות שונות ומגוּונות: זה כעשור מתבצע מהלך מואץ של דיגיטציית ספרים והעלאתם לרשת, מהלך שהביא כמות עצומה של ספרים לנגישות גבוהה. במישור הכלכלי-חברתי ההתמרמרות כנגד המוציאים לאור הגדולים של ספרי הלימוד בארצות הברית הולידה יוזמות המנסות לצמצם את הנטל הכלכלי ואת הקיפאון הפדגוגי שתוֹלים במו"לים אלו. במישור הטכנולוגי חלו כמה פריצות דרך בתחום הדיו האלקטרונית, ואלה הפכו את חוויית הקריאה מתוך הספר האלקטרוני לנוחה יותר.
מכשירי הקצֶה
בתחום מכשירי הקצה, המותג הבולט ביותר הוא "קינדל" של "אמזון". בפברואר השנה הושק "קינדל 2", והשקתו לוּותה ברעש תקשורתי רב ובמובילי דעת קהל, שסייעו בשיווק המכשיר לכמיליון משתמשים תוך זמן קצר. המכשיר, כמו הדגם הקודם לו, מבוסס על טכנולוגיה של דיו אלקטרונית, המאפשרת תצוגת מסך נעימה לעין כמעט כמו הדף המודפס, וחשוב יותר: היא חסכונית ביותר. רשימת הכותרים הַזמינה כוללת כ-200 אלף ספרים, השמורים באתר אמזון בפורמט הייחודי של קינדל. מי שמעוניין בכותר שאינו מצוי ברשימה, יכול לבקש להמיר כותרים נוספים דרך אתר החברה. המכשיר יכול להכיל כ-1,500 ספרים ללא הרחבת זיכרון. בצד הספר, קינדל מגיע עם כמה כלים שימושיים לסימון ולהוספת פתקיות על גבי הספרים, ועם מנגנון אוטומטי להקראת הספרים (מנגנון שלעת עתה מושעה בעקבות התנגדות גילדת הסופרים). ביוני השנה השיקה חברת אמזון דגם חדש, DX, התומך גם בקבצים שאינם בפורמט הייחודי של אמזון (כמו PDF, למשל). הדגם החדש גם שיפר את חוויית הגלישה ברשת, שבדגם הישן הייתה מוגבלת מאוד, והוא כולל מסך גדול יותר, המתאים לקריאת עיתונים וספרי לימוד.
המותג השני בעוצמתו הוא קורא הספרים האלקטרוניים של "סוני", שיצא עד כה בשני דגמים. הדגם החדש שיצא ברבעון הראשון של השנה כולל מסך מגע, המאפשר ניווט קל בתוך קורא הספרים; ממשק נוח להורדה של הספרים או קובצי המוזיקה מהאינטרנט באמצעות המחשב האישי; ותאורה אחורית, המאפשרת קריאה באזורים חשוכים (פונקציה החסרה בדגם קינדל). חברת סוני חתמה עם גוגל על הסכם המאפשר להוריד בקלות ספרים ממאגר הספרים של גוגל לתוך קורא הספרים של סוני. לקורא הספרים של סוני יש גם ספרייה גדולה לרכישה של כותרים, רובם יקרים יותר מההיצע של הספרים המותאמים לקינדל. קורא הספרים של סוני אמין יותר טכנית מהקינדל, אך סובל מחסרונות עיצוביים ומיתוגיים (כמו מבנה מגושם ממתכת ומסך זכוכית כבד), המקשים עליו להתחרות בקינדל האלגנטי והקליל.
המכשיר הבא בליגת העל של מכשירי הקצה הוא המכשיר של "פלסטיק לוג'יק", שהאבטיפוס שלו הוצג בחודש האחרון. מכשיר זה מבוסס גם הוא על טכנולוגיה דומה של דיו אלקטרונית: המסך גדול יחסית, הוא מתאים לקריאת עיתונים וספרי לימוד וקל מאוד לנשיאה. המכשיר של פלסטיק לוג'יק ניחן ביכולות מתקדמות יותר בתחום הסימון והמניפולציות המתבצעות על גבי הטקסט, וכן ביכולת ניווט מתקדמת, הכוללת גם עבודה בכמה מסמכים במקביל. מכשיר זה, בניגוד לקינדל, אינו נגיש לרשת. החברה (שמתעכבת בהשקת המכשיר) היא תוצר של שיתוף פעולה בין כמה גופים באנגליה, בגרמניה ובארצות הברית. החברה חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם רשת חנויות הספרים "ברנס אנד נובל", שיפיצו ספרים שיצאו לאור בהוצאתה. לצד שלושת המותגים הגדולים פועלים בשוק כמה מותגים קטנים, כולם מבוססי טכנולוגיה של דיו אלקטרונית, רובם מן המזרח הרחוק ומיעוטם מאירופה (צרפת והולנד).
מגבלות הספר האלקטרוני
ההתבססות על הדיו האלקטרונית פתרה בעיה קשה של אורך חיי הסוללה ושל חוויית הקריאה, וייתכן מאוד שהיא האחראית לפריצת הדרך שבקליטת הספרים האלקטרוניים לשוק. לטכנולוגיה זו גם כמה חסרונות: מכשירים אלה מציגים תכנים רק בשחור-לבן (למעט המכשיר היקר יותר של פוג'סטו שיצא ביפן); הם אינם מאפשרים הצגה של קטעי וידאו; וחלקם מציעים גם גלישה באינטרנט, אך היא מוגבלת. לגבי הוספת צבע למכשירים התבטא לאחרונה ג'ף בזוס, מייסד חברת אמזון, וקבע נחרצות שיחלפו עוד שנים עד ש יהיה אפשר להציג קינדל צבעוני.
באופן פרדוקסאלי, פריצת הספרים האלקטרוניים השנה מביאה גם לשגשוג של פלטפורמות מתחרות. ככל שהספר האלקטרוני מתייצב כמכשיר שהוא בעיקר קורא ספרים, ובעיקר ספרי שחור-לבן, עולה האטרקטיביות של מכשירי קצה המסוגלים לקרוא ספרים והם אינם ספר אלקטרוני. מחשבים קטנים ומנוּונים - הנֶטבּוּק - המחשב של נגרופונטה והדגמים הקטנים של אסוס מצויים בטווח המחירים של הספרים האלקטרוניים, והם אף זולים יותר ומאפשרים הצגה של ספרים באמצעות אתרי אינטרנט. למחשבים מעין אלה יש כמה יתרונות על פני הספר האלקטרוני:
חיבור נגיש לאינטרנט.
יכולת להציג קטעי וידאו.
יכולת להציג ספרים שאינם מצויים באופן קבוע במכשיר.
ליתרון אחרון זה - חשיבות רבה, שכן הופעת הספרים האלקטרוניים הביאה לעלייה תלולה בהיקף "גנבת הספרים". גם הפורמט של קינדל פוצח במהירות רבה, וקובצי ספרים שהורדו לקינדל הפכו למוצר פופולרי ברשתות שיתוף הקבצים. מוצר נוסף, הנהנה מפריחת הספרים האלקטרוניים, הוא ה"אייפון". לאייפון אפליקציה להצגת ספרים של קינדל המאפשרת לו לתפקד כקורא ספרים. גודל המסך קטן יחסית לכל קוראי הספרים, אך האיכות הגבוהה של התצוגה, כמו גם ההרגל של השימוש בו, מגבירים את הפופולאריות שלו גם כקורא ספרים.
הקינדל וקורא הספרים של סוני תומכים, כאמור, בקובציPDF , ומשום כך אפשר לקרוא בעזרתם מסמכים בעברית השמורים בפורמט זה, אולם בגלל מגבלות של זכויות היוצרים הם אסורים לשיווק בישראל.
פלטפורמות וֵוביות

בצד הפריחה של מכשירי הקצה חלה בחודשים האחרונים התקדמות ניכרת גם בסביבות הוֵוביות המציגות ספרים ברשת. "אמזון" מרחיבה כל הזמן את היכולת של האתר גם כסביבת עבודה לספרים. החברה השיקה מערכת המאפשרת לסופרים להוציא לאור ספרים בפורמט אלקטרוני, ואלה יוצעו כספרים לקינדל. גוגל הכריזה על מסלול חדש, שבמסגרתו תציע למכירה עותקים אלקטרוניים של ספרים שסרקה. בשנים האחרונות סרקה גוגל מיליוני ספרים - גם במסגרת סריקת הספריות וגם במסגרת שותפויות עם המו"לים. במסגרת השותפויות גוגל מציגה כ-20% מן הספר, אך היא מחזיקה בעותק המלא של הספר - שאותו תוכל להציע למכירה בהסכמת המו"ל. הצעד של גוגל עורר תרעומת רבה בגלל החלטתה של החברה למכור גם ספרים "יתומים", כלומר ספרים שאיש אינו תובע בעלות עליהם. ספרים אלו הם רוב הספרים בעולם, וההחלטה של גוגל יוצרת הכנסה גדולה מנכס שאינו שלה.
ההתפתחויות המסחריות האלה של פרוייקט הספרים של גוגל פוגשות שיפורים טכנולוגיים שהחברה מכניסה כל העת לאתר הספרים שלה.
גם המהלכים של גוגל וגם המהלכים של אמזון מעוררים חששות בקרב המו"לים. החששות מתורגמים לפרוייקטים החותרים תחת שני הענקים האלה. בין הפרוייקטים בתחום זה בולט "סקריב" (Scribd), השואף להפוך ל"יוטיובּ" של הספרים. סקריב הוא פלטפורמה המאפשרת לגולשים להעלות מסמכים וספרים שלמים למאגר. המאגר, שהוא מתקדם מאוד מבחינה טכנולוגית, מאפשר שיתוף והטמעה קלה של החומרים בבלוגים - וגם, למי שמעוניין בכך, גביית תשלום ממשתמשים תמורת הספרים או המסמכים. המחבר בוחר באיזה סכום לחייב את המשתמש, והפרוייקט נהנה מאחוז מסוים של ההכנסות. כחלק מן המאמץ לבלום את אמזון הצטרף לפרוייקט לפני שבועות ספורים המו"ל "סיימון אנד שוסטר", שספריו מוצעים כעת למכירה באתר במסגרת הסדר זה; והפרוייקט כולו, שעד לפני זמן קצר הצטייר כפרוייקט קטן וחביב, מוצג כתחרות ממשית לאמזון.
שוק ספרי הלימוד

השחקנים הגדולים בשוק לוטשים את עיניהם לשוק ספרי הלימוד בבתי הספר ובמכללות. בארצות הברית שוק זה מגלגל סכומי עתק ונתפס כמונופול דורסני. קינדל DX, כמו גם פלסטיק לוג'יק, מכוונים את עצמם במידה רבה לשוק זה. במקביל גוברים הקולות המצדיקים את קיומם של הספרים האלקטרוניים היכולים להתעדכן ולהתחדש. לאחרונה עורר הדים בתחום זה הוגה הרשת, סת' גוֹדין, שהחל להטיף לספרי לימוד ברשת הנכתבים ומתעדכנים על ידי המרצים באוניברסיטאות. חברת "הספר הפתוח", שהושקה לפני חודשים ספורים, כבר מציעה ספרי לימוד למכללות בנגישות חופשית מלאה ברשת. החברה גובה תשלום על גרסאות מוקלטות ומודפסות של הספר. ההד התקשורתי החזק ביותר התעורר בעקבות ההכרזות של ארנולד שוורצנֵגר, מושל קליפורניה, שהכריז על מעבָר לספרים אלקטרוניים בבתי הספר במדינה. המעבר אמור לחסוך מאות מיליוני דולרים לקופת המדינה. בפועל כבר עלו לרשת כמה כותרים במסגרת עסקאות עם כמה מן המוציאים לאור, ואולם המהלך רחוק מלהיות פשוט.
מטח וספר הלימוד הדיגיטאלי

באפריל 2008 הושק פרוייקט "כותר עיון" - מאגר ספרי עיון בתחומי החברה והרוח בשיתוף המו"לים המובילים בשוק הישראלי. פרוייקט זה הביא אתו פיתוח טכנולוגי של מטח המאפשר הצגה, חיפוש וסביבת עבודה מתקדמת סביב ספרים בעברית. לקראת שנת הלימודים הקרובה סרק מטח את רוב ספרי הלימוד שלו והעלה אותם לרשת האינטרנט בפרוייקט חדש - כותר ספרי לימוד - המנסה להביא את יתרונותיו של הספר הדיגיטאלי לכל תלמיד שילמד בשנה הבאה בספרי מטח. מהלך זה אינו מובן מאליו לגבי גוף שחלק ניכר מהכנסותיו מושתת על ספרי הלימוד, ועם זאת, לנוכח המגמות המסתמנות בשוק העולמי וההזדמנויות הפדגוגיות שמביא אתו הספר הדיגיטלי, מטח אינו יכול להרשות לעצמו שלא להיות ממובילי המהפך הזה השנה הקרובה תהיה שדה נסוי מרתק בהבנת דפוסי השימוש, זיהוי הפוטנציאל הפדגוגי ובניה נכונה של המעטפת הכלכלית העתידית של מהלך כזה.

יום שישי, 7 באוגוסט 2009

קינדל בכל ילקוט

נייר לא ארוך שחיבר אחד,תומס פרידמן(לא זה מהעולם השטוח) מאירגון בשם dlc שמנסה לקדם יוזמות שונות בוושינגטון. המסמך ממליץ לממשל להמיר את ספרי הלימוד בספרים אלקטרוניים,מעבר לקונספט המספרים שבפנים מעניינים.

DLC Freedman Kindle 0709

יום חמישי, 30 ביולי 2009

פרקים בתולדות הwhatever

אנחנו מרבים לדבר על האופן שבו תרבות הרשת המתהווה מעצבת אחרת את המין האנושי יוצרת דרך אחרת להגדרת האני,להגדרת המחוייבות הקהילתית ,דרך אחרת להביע,לתקשר,ללמוד,להבין מעין אוריינות חדשה. בתחום הזה נעשית עבודה מעניינת מאוד על ידי מייקל ווש מאוניברסיטת קנזס,שעוסק בחקר הרשת עם התלמידים שלו לא רק דרך מאמרים מלומדים אלא גם דרך נבירה בסרטונים ביוטיוב,ודרך יצירה שלהם. התוצאה מעניינת קודם כל כסוג של יצירה,לא אמנות גבוהה,אבל גם לא מחקר אקדמי מנומק ודיסקורסיבי,אלא עוד זווית לרפלקטיביות על מה שמתחולל כאן ועכשיו. בסרטון שבהמשך הרצאה שווש נשא לפני שבועיים בערך,ובה הוא מדבר על כמה מהשינויים שיוטיוב מביא,במיוחד בכל מה שקשור לאוטנטיות,לקהילתיות ולחברתיות,וגם כמה תחנות בקורות הביטוי whatever, בבסיס של דבריו נדמה לי שעדיין מסתתרת תפיסה(שגויה בעיני) שיש לנו יכולת לא רק לתעד את מה שקורה אלא גם לכוון את השינויים התרבותיים,אבל הטענות שלו חשובות פחות מהדרך מעוררת המחשבה שבה הוא מציג את הדברים,דרך שבאה לידי ביטוי בסרטונים שהוא משגר לרשת מדי פעם ומהווה סוגה חדשה של ביטוי אישי.(ההרצאה אורכת בערך חצי שעה)

יום שני, 27 ביולי 2009

כריס אנדרסון הגרסה המלאה

כריס אנדרסון שהתגלה על ידי הבלוג הזה עוד כשהיה קרח אלמוני בכנס בקליפורניה,נכנס למחזור החיים של גורו רשת בהתחלה מצטטים את שמו רק יודעי ח"ן("כולנו חיים על הזנב הארוך"),אחר כך זו בושה לא להכיר אותו,בהמשך זה נהיה אופנתי להתסתייג ממנו("ספר הטיסה החביב של אנדרסון") ובסוף רק אנשים מירוחם שלא סגורים על מה שקורה בעולם הגדול מרשים לעצמם להתייחס אליו(כשהם לא צופים בהקלטות נדירות של דודו טופז או מתפללים לשלומו של אלחנן טננבאום).בכל אופן כמי שעונה על התיאור הזה הנה קישור להורדה של גרסת האודיו של free שעכשיו ברשת בחינם,ובהמשך אמבד של הספר שמשום מה נראה כאן למרות שהוצהר שלא תהיה אפשרות להצגה מחוץ לגבולות ארצות הברית.וזו גם הזדמנות להתפעל מהיכולות המרשימות מאוד של scribd


FREE (full book) by Chris Anderson (Read in Fullscreen)

יום שישי, 17 ביולי 2009

מה שוורצנגר אוכל לארוחת צהריים ואיך זה משפיע על מהפכת הדיגיטציה?

התחלתי לעקוב אחרי שוורצנגר בטוויטר, זה קרה לא בגלל חיבה לסרטי קונאן הברברי אלא מפני שהקיץ השקנו את כותר ספרי לימוד,אתר המרכז את רוב ספרי הלימוד של מטח ברשת,מלווים בסביבת עבודה ומגוון של כלים.שורצנגר מוביל מהלך של דיגיטציה בקליפורניה,עד כה מהטוויטר שלו למדתי בעיקר על מאמציו לייצב את התקציב ועל הקשיים שלו לאכול תוך כדי ("היום נאלצנו להזמין המבורגרים למשרד"). כשמתבוננים בתקדימים לפרויקטים כאלה בעולם קשה לקבל תמונה ברורה- יש כמה פרויקטים הנכנסים לשוק ספרי הלימוד אבל קשה עדיין ללמוד מהם על המשמעויות הפדגוגיות והעסקיות של מהלך כזה. האנלוגיה לארצות הברית אינה פשוטה שכן ספרי הלימוד לבתי הספר נרכשים בדרך כלל על ידי המדינה ולא על ידי ההורים. ספרי הלימוד למכללות נרכשים על ידי הסטודנטים או הוריהם אבל גם כאן המקבילה הישראלית לא מלאה שכן הסטודנט הישראלי הממוצע לא רוכש את כל ספרי הלימוד בהם הוא משתמש. תחת ההסייתגות הזו, עדיין מעניין לעקוב אחרי המתרחש בתחום ברצות הברית. השחקנים הגדולים בשוק לוטשים את עיניהם לשוק ספרי הלימוד בבתי הספר ובמכללות.שוק זה מגלגל סכומי עתק בארצות הברית(כ16 מיליארד דולר בארה"ב וקנדה בשנה) ונתפס כמונופול דורסני.קינדל dx כמו גם פלסטיק לוג'יק מכוונים את עצמם במידה רבה לשוק זה. במקביל מתגברים הקולות המצדיקים את קיומם של ספרים אלקטרוניים היכולים להתעדכן ולהתחדש. לאחרונה עורר הדים בתחום הזה גורו הרשת סת' גודין שהחל להטיף לספרי לימוד ברשת הנכתבים ומתעדכנים על ידי המרצים באוניברסיטאות. חברת הספר הפתוח שהושקה לפני חודשים ספורים כבר מציעה ספרי לימוד למכללות בנגישות חופשית מלאה ברשת. החברה גובה תשלום על גרסאות מוקלטות ומודפסות של הספר.
שוורצנגר מכה שנית
עם כל הכבוד לגורואים כמו גודין, ההד התקשורתי החזק ביותר התעורר בעקבות ההכרזות של ארנולד שוורצנגר מושל קליפורניה על מעבר לספרים אלקטרוניים בבתי הספר במדינה. המעבר אמור לחסוך מאות מיליוני דולרים לקופת המדינה.בפועל כבר כמה כותרים עלו לרשת במסגרת עסקאות עם כמה מהמוציאים לאור אולם המהלך רחוק מלהיות פשוט. מניית פירסון אחד המולים הגדולים המעורב במהלך זה ירדה מיידית עם ההכרזה של שוורצנגר ולא ברור אם מדינת קליפורניה המצויה במצב כלכלי קשה ביותר (ואולי אף תגיע לפשיטת רגל בקרוב),תוכל להעמיד את המשאבים הדרושים בתחום התשתיות וההסכמים עם המולים. בזירה האמריקאית המהלך הזה מצטייר כמאבק בין הטובים מבשרי הספרים הדיגיטליים ובין הרעים –המוציאים לאור הגדולים שמגלגלים סכומי עתק ולא מאפשרים לשוק להתפתח.
מסרים מתוחכמים יותר ופחות
למאבקים האלה זווית מעניינת בתחום הקמפיינים שכל אחד מהצדדים מנהל. התאחדות המולים של ספרי הלימוד בארצות הברית שהיא למעשה קואליציה של המולים הגדולים והחזקים בשוק,שמתחילים להבין שהקרקע בוערת מתחת לרגליהם משקיעה משאבים בניסיון לשכנע את הציבור שהספר המודפס חשוב גם בעידן הדיגיטלי.הקו של הקמפיין שלהם הוא להציג את ספרי הלימוד כחלק ממארג שלם יחד עם האינטרנט,ולא כמשהו שסותר. במסגרת זו הקימו גם אתר שמכנה את עצמו "עובדות על ספרי לימוד" ומנסה להיראות כמו אתר אקטיביסטי כולל לוגו הדומה באופן חשוד ללוגו של חברת הספר הפתוח.כדרכם של אתרים שמרניים המנסים להיראות אנרכיסטים סביר להניח שהאתר הזה לא משכנע אפילו את מי שעיצב אותו אבל יכול לשמש ברומטר אמין למידת ההיסטריה של המולים ולכך שהם עדיין חושבים שקצת קוסמטיקה תשכנע את הגולשים להמשיך ולשלשל לכיסם את כל אותם המיליארדים . קשה להאשים אותם במתן קרדיט נמוך לאינטליגנציה של הגולשים,כשרואים כמה מהדברים שעושה הצד השני כדי לשכנע להפסיק לרכוש ספרים מודפסים:


עלילת הסרטון הזה הותירה אותי עם כמה סימני שאלה, איך לאם הייתה גישה למחשב הנייד של הבן? האם יש לה הרשאה של אדמינסטרטור מעבר לזכות החתימה על צ'קים ?האם הבחור באמת הראה לחבריו למכללה את התעודה המעידה שתרם עץ לקרן הקיימת האמריקאית? האם הוא הפך לפופולרי יותר בקרב חבריו בעקבות הצגת התעודה? הקמפיין הזה אמנם קצת מנמיך את הציפיות מהגולש אבל מעביר מסר ברור-הספר הדיגיטלי זול יותר מהמודפס,וזהו המסר העיקרי שעולה מרוב הפעולות המתבצעות מהצד הזה של המאבק. לשם איזון הנה דוגמה לסרטון מוצלח יותר ,של חברה אחרת שמנסה להבליט יתרונות נוספים,הסרטון הוא חלק מסדרת סרטוני פרסומת היוצרת האנשה חיננית לפער שבין המודפס לדיגיטלי:



התנאים הטכנולוגיים למעבר לספרים דיגיטליים מצויים כאן מזמן,ההרגלים התרבותיים –חברתיים הופכים את הכיוון הזה לסביר מאוד ונראה ששתי המגמות האלה מחלחלות גם לזירה הכלכלית-ב2008 הייתה על פי הערכות, ירידה של 12-18% במכירת ספרי לימוד למכללות בארצות הברית. לא ברור מה ניתן ללמוד מזה על השוק הישראלי של ספרי הלימוד לבתי ספר,עבור מטח שהוא בו זמנית שני הצדדים במערבון הזה –גם מוציא לאור וגם מוביל מגמה של דיגטציה של ספרי הלימוד,השאלה הזו מעניינת במיוחד.

יום שני, 13 ביולי 2009

קינדל וסוני סיכום ביניים סובייקטיבי


אחרי שימוש של שלשה חודשים בקינדל 2 ועוד כמה שבועות בקורא הספרים של סוני סיכום ביניים קצר. בסך הכל סוני מציע "מכונה" הרבה יותר אמינה,ההתנהגות של המערכת חלקה,דפדוף,מרקור,סימון כל אלה מתנהגים למופת בעוד שבקינדל נרשמו פלונטרים במצבים בהם שתי פונקציות באו במגע(למשל הוספת פיתקית וקריינות)ולא פעם המסך נתקע.יתרון נוסף של הסוני הוא האפשרות להדליק תאורה אחורית -פונקציה שימושית לקוראים בחושך.הקינדל מציע גם גלישה באינטרנט בעזרת רשת סלולרית ייעודית(שאמזון חוכרת מספרינט כך למדתי היום),הגלישה הזו מצויינת כל עוד מדובר באתר אמזון אבל מג'עג'עת ונראית רע באתרים אחרים. חסרון בולט של אמזון (שמתוקן חלקית בDX שיצא ביוני)הוא הפורמט הייחודי של אמזון שדורש תנועה ערה בין המכשיר למחשב או לאתר אמזון לצורך המרת הקבצים לפורמט הייחודי.סוני תומך בפורמטים סטנדרטיים כמו pdf ומדבר עם פרוייקט הספרים של גוגל איתו הם הגיעו לשיתוף פעולה. למרות כל זאת אם הייתי צריך לבחור הייתי בוחר בקינדל,שהוא פשוט מכשיר חינני ואטרקקטיבי שקשה לעמוד מול קסמו. החינניות הזו מתבטאת קודם כל בעיצוב המוצר-המוצר של סוני עשוי מתכת וזכוכית ונראה כמו מונה של פקחי חניה בעיירת כורים באלבניה,אופי שעליו גם מסך המגע לא מפצה,לעומתו הקינדל עשוי מפלסטיק קליל ולבן שנראה כמו מוצר אפלי שהתגלגל בטעות לאמזון. מעבר לעיצוב לרשות משתמשי קינדל עומדת רשימה של 200,000 ספרים שהם אמנם הרבה פחות מ7 מליון שגוגל-סוני יודעות להציע,אבל בניגוד אליהם אלה 200,000 הספרים הנכונים-הנדרשים,העדכניים והמוכרים. הנימוקים האלה נשמעים במבט ראשון שטחיים והם אכן כאלה גם במבט שני,אבל נראה שיש משקל גדול יותר מכפי שהיינו(כלומר הייתי) רוצים להניח ל"אופי" שלהמוצר,משקל שיכול לבוא אפילו על חשבון חלק מהפונקציונליות.

יום שישי, 26 ביוני 2009

לגנוב דיסק מטאאור רקורדס חלק ב

חוקי זכויות היוצרים שהחלו לצוץ במאות ה19 וה20 יצרו ישות היברידית לא טבעית- "קניין רוחני" וניסו בכך ליצור מצב המבטל את הצורך לקבל החלטה בדילמה הזו,היוצר יכול להיות להפיץ את יצירתו וגם לקבל עליה תגמול כי היא ממשיכה להיות קניין למרות שהיא לא מגולמת באובייקט פיסי ספציפי.

מאז חלו הרבה התפתחויות רלוונטיות לסיפור הזה:
א. מנגנוני ההפצה והשכפול של היצירה השתכללו באופן שהרחיק אותה מאוד מהקוטב של הקניין והאיץ בסדרי גודל את ה"רוחניות"
ב. מנגונני האכיפה התקדמו מאוד גם הם,היכולת לעקוב ממרחק אחרי פעולות של רכישה/ניצול/שימוש היא כמעט אין סופית ובמשטרים שחשים נוח עם כך (וגם בכאלה שלא ) נעשה שימוש נרחב באפשרויות אלה
ג. גם העצמים הפיסיים עברו שחיקה מסויימת בהיבטים הקנייניים שלהם,יש לנו יותר ויותר מוצרים שהערך שלהם שואף מתקרב לאפס או מצוי בו(למשל שקית הניילון בסופר מרקט ) ויותר ויותר מוצרים שהאינדיבידואליות שלהם פחות רלוונטית-שולחן בעידן איקיאה לא יוכל לגבש זהות אינדיבידואלית שהייתה לשולחן לפני 50 שנה.

כתוצאה מההתפתחויות האלה מצד אחד השאלות שנוגעות ליכולת להתייחס ליצירה נטולת פיסיות החריפו ונולדו הרבה שאלות חדשות שקשה היה לשאול בעבר

האם התקליטור הוא דרך נכונה לארגן מוסיקה? או רק דרך להפוך מוצר "רוחני" ל"קניין"?

מי יגן על חברות התקליטים? בעולם הישן הרדיו ניגן שירים והעביר תגמול עבור כל השמעה ליוצר(או לגופי המאגדים יוצרים כמו אקו"ם),חברות התקליטים לא תוגמלו כי ההשמעה ברדיו הביאה למכירה של תקליטים רבים יותר והיה להן אינטרס לקבל השמעות רבות ככל האפשר. בעולם החדש הרדיו החדש הוא קבצי mp3 והם לא מגבירים רכישה של תקליטים,להפך.היוצר יכול להרוויח חשיפה ממצב כזה,חברות התקליטים רק מפסידות.

מי צריך חברות תקליטים? בעולם הישן ,עולם של עלויות הפקה גבוהות לחברות ההפקה תפקיד מכריע,בעולם החדש עולם של עליות הפקה נמוכות לא ברור מהו תפקיד חברות ההפקה.

האם יש ליוצר אינטרס למנוע גנבות? בעולם הישן ליוצר הייתה בעלות על תוכן,וככל שהוא מימש את הבעלות הזו ביעילות הוא הפסיד פחות,בעולם החדש יוצר שלא משחרר את היצירה שלו ומאפשר גישה נוחה אליה לא יזכה לחשיפה שתאפשר לו להתפרנס

אייך נותנים קרדיט בעולם של יצירה קולקטיבית?לפני שלשה ימים התפרסמו טענות קשות נגד כריס אנדרסון (ידידנו מהפוסטים הקודמים) על כך ששאל פסקאות שלמות מספרו החדש free מויקפדיה-אנדרסון בתגובה טוען שלא ידע איך לתת קרדיט להשאלות האלה,אפשר לראות בזה תירוץ חלש,אבל מעבר לבעיה של אנדרסון תופעות כאלה הם סימפטום נוסף לכך שמתחולל שינוי בכל מושגי התשתית של הבעלות.

שימוש משני: הרשת מזמנת אפשרות לשימושים משניים בתוכן,רימיקסים,קולאז'ים תרבותיים,הפצה ויראלית של תוכן שאיש לא זוכר מהיכן הגיע. למי שייכות הזכויות ליצירה מסונתזת כזו? האם מישהו חושב ברצינות שאפשר להתמודד עם יצירות כמו Thru you בכלים של זכויות יוצרים נוסח העולם הישן?

בכנס המדיניות בו השתתפתי לפני כחודשיים (וממנו אני ממשיך להעלות גרה), הרוח הכללית הייתה של הסתייגות מהכיוונים של סגירות והגנה. אפילו על ידי נציגי ממשל וספקי רשת. יש יותר מקורטוב של צביעות בעמדה כזו כשהיא עולה מדמויות בולטות בתעשיה שעשו את הונם בזכות רגולציה חזקה בתחומים האלה-בין אם הם עיתונאים בכירים ובין אם הם יזמים מובילים.הטעונים המעניינים מול גישת המנעולים היו הטיעונים שהצליחו להדגים כיצד גישת המנעולים משקפת תשתית של עולם שכבר לא קיים דה פקטו והצליחו לספק הצצה לפרדיגמה חדשה שמצויה בפתח שתגדיר מחדש את מערכת היחסים שבין היוצרים והמשתמשים. וכדרכן של פרדיגמות חדשות קשה יהיה לכוון אותה,ולדבר עליה בכנסים לפני שתקרה בפועל.

.

יום שלישי, 9 ביוני 2009

האם מוסרי לגנוב תקליטור מטאואר רקורדס?


אחד הנושאים המרתקים בכנס המדיניות(שאני ממשיך לתעד דורות לאחר שהסתיים) היה נושא הקניין הרוחני על היבטיו השונים-החל משמירה על זכויות יוצרים של תוכן ברשת כמו מוסיקה למשל, וכלה ברישום פטנטים. מצד אחד עומדים אנשי "החומות והמנעולים" שלא נכחו באמת בטהרתם בכנס, אבל יוצגו פחות או יותר על ידי אנשי הממשל בפאנלים. ומהצד השני הניצנים של סדר עולמי חדש שגם לא נכח בכנס (כפי שהוא עדיין לא נוכח במקומות אחרים) אבל ההבטחות להופעתו נצנצו מכל מקום.
העתיד על פי אנשי החומות והמנעולים בנוי על שילוש של:
א. חקיקה
ב. אכיפה על ידי ספקי האינטרנט
ג. טכנולוגיה שמתמחה בחשיפה מהירה של גניבות.
בוושינגטון מסתובבות הצעות חוק רבות בכיוונים האלה,ולא פחות שתדלנים ולוביסטים . שמנסים לקדם את היוזמות האלה או להדוף אותם. אחת הדוברות הנחושות מהצד של ההודפים היא גיגי סטון,אקטיוויסטית נמצרת ורהוטה שלא הייתי רוצה לפגוש בסמטה חשוכה.גיגי המובילה ארגון בשם public knowledge מספרת שיוזמות מעין אלה היו חביבות מאוד על הממשל הקודם ומקבלות רוח גבית גם בארצות אחרות.לאחרונה סרקוזי מנסה לקדם חקיקה לפיה גולשים ינותקו מהרשת לאחר שלשה נסיונות להורדות לא חוקיות . יוזמות דומות מקדמות פילטרים אוטומטיים המזהים תוכנות לא חוקיות ומנסות לזרז הליכי רישום פטנט כך שהליכים אלה יוכלו לספק הגנה ממשית על בעלי הפטנטים. אחת הקביעות שגיגי הציגה כאקסיומה הייתה שברור שאי אפשר להתייחס להורדה של קובץ מוסיקה באופן לא חוקי כלגניבה של תקליטור בטאואר רקורדס. בעיני גיגי חוקי זכויות היוצרים דומים במעמדם לחוקי התנועה-כולם נוסעים קצת יותר מהמהירות המותרת אבל רק חסרי המזל נתפסים. הרוח הכללית שנשבה בכנס בכלל וכלפי אמירות מהסוג הזה באופן ספציפי הייתה אוהדת. אינטואיטיבית זה אכן נראה הרבה פחות חמור להוריד קובץ מאשר לגנוב תקליטור בחנות,אבל כשמנסים להצדיק את האינטואיציה הזו קשה לנמק מדוע.גם מאחורי הקובץ ברשת מצויה השקעה של משאבים,עבודה ולעיתים גם מקוריות שבהקשרים אחרים מתוגמלים בשוק החופשי בכסף מלא,מדוע כשזה מגיע להורדת הקובץ האינטואיציה הרווחת מושכת לכיוון שמפר את החוק?
כדי לנסות לנמק את האינטואיציה כדאי לנסות לרגע לנסות לספר סיפור טיפה רחב יותר על המושג קניין רוחני: בראשית היו מוצרים קשיחים.שולחנות כסאות פרות וסוסים.למוצרים קשיחים יש זהות אינדיבידואלית,השולחן הזה הוא לא השולחן ההוא,והסוס הזה הוא לא הסוס הזה. על הרקע הזה מובנות אמירות כמו :"אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו"..אחר כך נוצרו הדברים שהקיום הפיסי החד פעמי שלהם היה משני והיה להם קיום במרחב אחר שאינו המרחב הפיסי. לטקסט,למנגינה ולטכנולוגיה אין זהות חד פעמית. אותו הטקסט יכול לקבל ביטוי בחריטות על גבי לוח טין,בכתמי דיו,והרבה שנים אחר כך גם באותות מגנטיים או בפיקסלים.איפה נמצא הדבר הזה שהמוקד שלו אינו הייצוג הפיסי? לפילוסופים כל מיני הצעות החל מעולם האידיאות האפלטוני,דרך המוחות של האנשים שנושאים אותם וכלה בסך כל האובייקטים בהם היצירה מתגלה בעולם.למחזור ההכנסות של היוצרים אותם האנשים שיצרו את הטקסטים והמנגינות התשובות הפילוסופיות לא כל כך מועילות . בעולם העתיק הם בחרו אחת משתי אפשרויות –האפשרות האחת היתה לוותר מראש על הבעלות ביצירה עצמה,היצירה עצמה התפשטה בעולם,היוצר יכול היה להתפרנס מהופעות,וממוניטין או מחסות של פטרוני התרבות ומהזדמנויות לפרויקטי פרימיום. למשל רבי אברהם אבן עזרא נדד ברחבי אירופה וישב בכל פעם כמה חודשים בארמונות של עשירים שונים להם כתב מהדורות מיוחדות של חיבורים שלו . האפשרות האחרת הייתה לנסות להתייחס ליצירה כאל עצם חד פעמי כמו השולחן או הסוס. כדי למצב יחס כזה ליצירה מצד אחד נעשה מאמץ להפוך אותה לייחודית בעזרת אלמנטים פיסיים כמו איורים ,ומצד שני במאמץ למנוע העתקה ושכפול של היצירה על ידי פעולות כמו נעילת כתבי יד בתיבות מיוחדות שרבצו במנזרים בימי הביניים. פעולה זו כשהצליחה מנעה שיכפול של היצירה,אך בו בזמן מנעה גם את הפצתה.הדילמה שעומדת בפני היוצר או היצירה היא הדילמה בין ה"קניין" ל"רוחניות" האם לשמר את הקניין,את הבעלות על היצירה ולוותר על היכולת להפיץ אותה או להנות מפירות הכוח הייחודי של היצירה להפיץ את עצמה במהירות ולוותר על היכולת להנות מהיצירה כקניין. אם נחזור לשאלה שבה פתחנו-כנראה שקניין מזוהה אצלנו באופן חזק מאוד עם שני רכיבים:
א. נוכחות פיסית
ב. קיום אינדיבידואלי
ליצירות שחסרות את שני אלה אנו מתקשים להתייחס כאל קניין.חשוב לחדד שיש מצבים רבים בהם אנו משלמים על דברים שאינם קניין,אולם כשמדובר במוצרים שמתנהגים כמו קניין ברמת המוביליות שלהם(ולכן הם בדרך כלל ניידים ולא יקרים) אנו נוטים לזהות קניין עם שני המאפיינים האלה. הנטיה הזו אינה טיעון מוסרי וגם אינה כורח כלכלי אבל היא הרגל אנושי חזק שמעוגן היטב במארג הפרקטיקות שלנו ולכן יש לו השפעה ניכרת גם על הצד הכלכלי וגם על ההיבטים המוסריים והמשפטיים. על ההתפתחויות שחלו בעידן שלנו בתחום זה,ועל השאלות שעלו בכנס בפוסט הבא.

יום שלישי, 26 במאי 2009

עומד ומפהק עם סנקה ליד מדף הספרים



הכיצד יסולח לאדם הקונה כונניות ספרים עשויות עץ יקר,ולאחר שמילא אותן ערמות-ערמות של יצירות משל סופרים אלמונים וחסרי ערך,עומד ומפהק בינות אלפי מגילותיו?יודע הוא את שמותיהן,את עטיפותיהם,ומלבד זה- מאומה.דווקא בבתי הבטלים באנשים שם תמצא את הגדולות בספריות-שורות שורות של ספרים,עד התקרה.כי בימנו נחוצה ספרייה לבית כפי שנחוץ בו חדר הרחצה.הדבר היה נסלח אילו נעשה להגדיל תורה ולהאדירה.אולם ספריות אלה,ובהן רוב ספרים של יראת שמים ורוממות רוח,לא קובצו אלא לקשור כתרים לכותלו של בית.


סנקה,מצוטט בתוך "הספרים על מדף הספרים",הנרי פטרוסקי,עם עובד,1995 ע"מ 31)

יום שישי, 22 במאי 2009

מעשים שקרו באמת-פרוייקטים שפועלים עם מודלים חינמיים

מעבר להרצאות של אנדרסון שאר הכנס נשא אופי סדנאי,מנהלי חברות אמיתיות שמקיימות מודלים שונים סביב חינם הציגו את המודלים שלהם ובעיות שהם מתחבטים בהם,משתתפי הכנס התחלקו לקבוצות קטנות. כל קבוצה טיפלה בפרוייקט אחד והציעה פתרונות לבעיות שהוצגו.כאשר חזרנו למליאה היה מעניין לראות שכמעט בכל הפרויקטים בלי קשר לתוכן שלהם עלתה לפחות נקודה אחת בתחום של בהירות ממשק המשתמש,בכל הפרויקטים כמעט מנהלי הפרוייקט נזקקו לעין החיצונית של חברי הקבוצה כדי לגלות שממשק המשתמש שלהם מורכב ומקשה על הגדלת מספר המשתמשים. נקודה מעניינת שגם חזרה בכמה פרויקטים היא החשד שהחינם מעורר-בכמה מהמקרים למנהלי הפרויקטים תחושה שהעובדה שהמוצר שלהם חינמי יוצרת לו אופי מפוקפק ולא רציני כי על דברים רציניים משלמים,הפתרונות שהוצעו בהקשר הזה היו לנסות להסביר בבהירות למה השירות המסויים ניתן בחינם. לא אסקור את כל הפרויקטים,אבל בכל זאת כמה מהם ראויים לאיזכור:
מודל חינמי כטפיל על גבי המודלים בתשלום
אומה היא חברה המציעה מכשיר טלפון בעלות חד פעמית של 250 דולר.התשלום על המכשיר מזכה את הרוכש בשיחות טלפון חינמיות ללא תשלום חודשי על בסיס VoIP . ההכנסות מגיעות מעלות המכשיר וכן משירותי פרימיום נלווים כמו מכשיר דו קווי. ריצ' בוכנן מנהל השיווק הצבעוני של החברה הקדיש חצי מהפרזנטציה שלו להצגת בני משפחתו וחיות המחמד שלו ואת המחצית השנייה לליבוי השנאה לחברות הטלפון מפקיעות המחירים. החלק הזה של איתור עצב רגיש בדעת הקהל הוא חלק חשוב בסיפור. נקודת המוצא של הפרוייקט הזה היא עולם בו: משלמים מעט על מכשירי הקצה,משלמים הרבה על השירות עצמו ומשלמים עוד קצת על מוצרים נלווים. האטרקטיביות של אומה היא בנטרול הרכיב היקר בסיפור-התשלום החודשי,משתמשי אומה אמנם משלמים הרבה יותר על מכשיר הקצה אבל בשורה התחתונה באמת משלמים פחות, באופן שבו המודל של אומה עדיין מאפשר לה רווח נאה וגידול מתמיד בהכנסות(לפחות לדברי נציג החברה).חשוב לשים לב שהיסוד החתרני הוא חלק חשוב במודל-גם המעבר מתשלום על שירות לתשלום על מכשיר,וגם הפניה לאמוציות השליליות כלפי חברות הטלפון-אם לא הייתה מציאות בה חברות הטלפון שולטות בשוק לא היה גם מקום למודל של אומה.שווה להעיף מבט בדף הבית של החברה שמבוסס על הבנה מדויקת מאוד של המוטיבציות והחששות של הלקוחות הפוטנציאליים.
לפעמים זול יותר לתת בחינם
לא כל הפרויקטים מגיעים למודל החינמי רק מסיבות שיווקיות.שירות משלוח הקבצים הכבדים yousendit המחזיק כ9 מליון משתמשים רשומים פועל בחינם גם מסיבות של חדירה ושיווק אבל בעיקר משום שמנהלי הפרוייקט הגיעו למסקנה הפרדוקסלית לכאורה שעלויות התפעול של חינם זולות יותר. לדברי רנג'יט קומארן אחד המייסדים שהציג את הפרוייקט בכנס אם הם היו רוצים להפוך את השירות לשירות בתשלום היה עליהם להשקיע סכומי עתק בבניית back office שייתן תמיכה וסליקה לכמות משתמשים גדולה ומערך שיווק יקר, שספק אם הכנסות החברה היו מכסות בקלות. הפרוייקט חי מעט מפרסומות אבל בעיקר ממוצרי הפרימיום שלו,מתוך כ9 מליון משתמשים יש כ100,000 משתמשים רשומים המניבים את רוב הכנסות החברה.
עם פרסומות ובלעדיהן
לפני שנעבור לדוגמאות למוצרים שעובדים ומצליחים להניב הכנסות בסביבת חינם כדאי לומר שתי מילים על מה שפחות עובד.לכמה מהחברות שהציגו יש פרסומות באתר כאשר אחד ממוצרי הפרימיום הוא האפשרות לקבל את האתר נקי מפרסומות-הייתה תמימות דעים שלמוצר הזה אין קונים,גולשים מעדיפים לא לשלם ולקבל את הפרסומות בפנים,כנראה מפני שהם לא רואים אותן.לגבי הפרסומות עצמן,הם מהוות מרכיב בכל הפרויקטים שהוצגו-איש מהם לא מתעשר מהן,אבל בפרויקטים בעלי התנועה הבאמת גדולה מדובר בהכנסה לא זניחה.אחד המשתתפים המפעיל בלוג מוסיקה גדול יחסית סיפר שהוציא את הפרסומות הישירות מהאתר מפני שהם פוגעות בחווית המשתמש,והוא מצליח להניב הכנסות משמעותיות יותר מחסויות וקידום מוצרים סמוי(כמו למשל אלבומים חדשים שיוצאים לאור).
מה מוכרים כשמוכרים פרימיום בצד התוכן החינמי?
רוברט ראולי מ practicefusion חברה שמספקת שירות לתיוק מסמכים רפואיים ,סיפר שבצד המודלים השגורים יותר כמו פרסומות ומכירת מוצרים רלוונטיים(למשל סורקים) יש להם הכנסות רבות ממכירה של נתונים מהאתר לצרכי מחקר. החברה למעשה סוחרת בנתונים הרפואיים של לקוחותיה,זה קורה כמובן באופן אנונימי וסטטיסטי,וקרוב לוודאי שבתהליך ההרשמה מסתתר איזה שהוא צ'קבוקס (באותיות טיפה יותר קטנות מאלה של של התנך שהאפיפיור קיבל בירושלים) שמכסה את העניין הזה חוקית.
מודל דומה מצוי בפרוייקט isleptthroughclass.com .הפרוייקט מציע פלטפורמה לתלמידי מכללות בארצות הברית שלתוכה הם מעלים מעלים פתקיות,כותבים בלוגים ומסייעים זה לזה בשיעורי הבית. הפלטפורמה היא מעין רשת חברתית מהווה גם מעין כרטיס ביקור של התלמידים.כדי לעודד את הסטודנטים להעלות תוכן הם בנו מודל שבו הסטודנט מתוגמל בנקודות על כל פריט שהוא מעלה,הנקודות מצטברות לשוברי מתנה לרכישת ספרים באמזון.המודל בדומה לחברת התיקים הרפואיים בנוי בחלקו על מכירת הנתונים-שוב באופן אנונימי, לחברות שמעוניינות בהרגלים ותחומי עניין של תלמידי מכללות כולל מפרסמים היכולים לפרסם באתר בהתאם לתוצאות הנבירה הזו בנתוני הסטודנטים (נתונים המצויים בחצי הדרך בין סוג הדברים שעושה הפרסום בגוגל לסוג הדברים שעושה הפרסום בפייסבוק).הפרוייקט משרת 1000 מכללות וכפי שמעידים התמריצים מצוי במאבק מתמיד על כך שהסטדנטים יתמידו בשימוש באתר. הניתוח שלהם מעלה שבסופו של דבר הרכיב האטרקטיבי ביותר הוא תוכן רלוונטי ואיכותי,והם מקדישים את המאמצים שלהם לרכישה של תוכן כזה.בין ההצעות שקיבל מהקהל היו להשקיע יותר בכריית נתונים למכירה,ליצור שותפויות כלכליות עם הסטודנטים,ולמצוא דרך לתגמל את המכללות עצמן בכסף או ביוקרה על ההשתתפות הפעילה באתר.
הסרטון הבא מציג את כלכלת הנקודות של הפרוייקט וגם מחדד את הבעייתיות של כל העניין,וגם על הדרך מהווה מופת לאיך לא לעשות סרטון שיווקי(חוק מס 1 לא לבקש מסימה מהנהלת חשבונות לקריין את הסרטון השיווקי שלכם)

אם בתחילת היום הזה אנדרסון ניסה לשחרר את מושג הfree מהקונוטציות החירותיות שלו,נראה שבסוף היום הזה אחרי שהתפלשנו בכמה מהמודלים החינמיים האלה,המכירה הפשוטה בתשלום נראית פתאום הרבה יותר משוחררת ובריאה.

יום חמישי, 21 במאי 2009

עתידות



פוסט מעניין על חשיבה על העתיד והייצוג החזותי שלה





וסרטון מסוף שנות ההשישים על פני האינטרנט


יום שלישי, 19 במאי 2009

אגדות אנדרסון (חלק ב)



ההרצאה השנייה של אנדרסון נכנסת טיפה יותר לפרטים.החינם מגיע אלינו לאו דווקא כתוצאה של תכנון כלכלי מדוקדק אלא יותר כתוצאה של הגרוויטציה-הצבת תוכן באינטרנט זולה יחסית ונהיית זולה כל הזמן,ומהרגע שיש קצת חינם ברשת הגרוויטיציה גורמת לכך שיהיה הרבה יותר,ושהכל כמעט זמין בחינם.בעולם חינמי המוצר מפסיק להיות הדבר שבו סוחרים,בכלכלה שהולכת ומתפתחת ברשת הסחורה שעליה מתחרים היא תשומת הלב והמוניטין והסוכנים הגדולים בכלכלת המוניטין הזו הם גוגל,פייסבוק וטוויטר.
נכון יותר להסתכל על החינם כאסטרטגיה שיווקית וכמו כל דבר בצבא גם החינם מתחלק לשלוש:
חינם כטכניקת פיתוי(הצבת מוצרי קצה בתשלום בקצה החינם)
חינם כפלטפורמה לפרסום(למשל כמו גוגל אד סנס)
חינם כפלטפורמה למוצר פרימיום (למשל כמו נינג)
דוגמה מעניינת לפרימיום הוא עולם האפליקציות של אייפון שהמודל שלהם לא היה ברור בהתחלה והיום הוא מתגלה כמודל של פרימיום(בפ' רפויה-freemium ). הדוגמה החזקה ביותר לפרימיום מצויה בתעשיית המשחקים ההולכת ומשגשגת ברשת.בשנים האחרונות אנו עדים להתמוטטות של כל מה שקנינו בעבר על גבי תקליטור-המוסיקה,הdvd והתוכנה.כל המוצרים האלה עוברים טלטלה שגורמת כמעט להיעלמות למעט המשחקים. הסוד של המשחקים טמון במודל פרימיום חזק. על מה לקוחות מוכנים לשלם בעולם המשחקים?
1. חסכון בזמן(למשל לעבור מהר יותר שלבים מסויימים)
2. הקטנת סיכון(למשל רכישת אדמה בעולם וירטואלי שיוצרת רציפות במשחק)
3. יכולת לקבל יותר ממה שאוהבים (כניסה לאיזורים נוספים בפינגווין קלאב)
4. סטטוס(אטריבוטים כמו דרגה,פרטי לבוש,תסרוקות לאווטרים )
5. הבטחה לעולמות חדשים(למשל ארצות לא נודעות בעולמות וירטואליים)
רוב האלמנטים האלה ואולי כולם פועלים גם בעולם האמיתי:
חסכון בזמן :אנשים מוכנים לשלם ברשת על חסכון בזמן-למשל על תחקרי כלכלי המזקק מידע המפוזר גם כך ברשת החינמית.
הקטנת סיכון-מנויי נינג מוכנים לשלם כדי לקבל דומיין השייך להם ולא מבוסס על הדומיין הארוך של נינג.
יכולת לקבל יותר ממה שאוהבים-תשלום נוסף על פס רחב המאפשר להעביר "יותר".
סטטוס-למשל תשלום לגרסאות פרו ברשתות כמו לינקדאין,תשלום לקידום אתרים וכדומה

חלק מהמוטיבציות האלה הם גם המנוע המאפשר למוצרים בתשלום להתחרות במוצרים חינמיים. בניגוד לאמונה הרווחת שאי אפשר להתחרות במוצר חינמי אנדרסון מציג כמה דוגמאות נגדיות מעניינות.למשל המאבק של מיקרוסופט בתוכנות של הקוד הפתוח. באופן ברור חברות גדולות מעדיפות לעבוד עם תוכנות של מיקרוסופט ולא עם תוכנות מבוססות קוד פתוח ואילו חברות קטנות מתבססות יותר על מערכות מבוססות קוד פתוח. ההסבר של אנדרסון לכך הוא הרצון להקטין סיכונים. חברה גדולה זקוקה לסוג הביטחון שמיקרוסופט יכולה להציע ומוכנה לשם כך לוותר על היתרונות של עולם הקוד הפתוח. חברות קטנות מסוגלות להרשות לעצמם את ההתעסקות הנדרשת במקרה שמשהו משתבש בעולם הקוד הפתוח ולכן יכולות להרשות להתבסס על שימוש במוצרי קוד פתוח. מיקרוסופט התחרתה בהצלחה עם מוצרים חינמיים כמו למשל נט סקייפ,מנוחתה עדן.הדרך שלה להתחרות עשתה שימוש מתוחכם בחינם-אם בהצעה לזמן מסויים מוצרים בחינם כדי להציף בהם את השוק,ולהפוך לסטנדרט ואם באמצעות מסירה בחינם של מוצרים ישנים בהנחה שבכך הם מגבירים את עוצמתם כפלטפורמה סטנדרטית,ומגבירים את המוטיבציה לשדרוג. מעניינת במיוחד הטקטיקה שמיקרוסופט נקטה אליבא דאנדרסון במלחמה בהעתקות הפיראטיות של המוצרים שלהם בסין.לדברי אנדרסון מיקרוסופט נלחמה בתופעה רק למראית עין ולמעשה כמעט עודדה אותה מתוך הנחה שאם מילארד סינים יחזיקו עותקים מזוייפים של מערכות הפעלה של מיקרוסופט,הם יפתחו תלות במערכות האלה ובעתיד יימצאו גם כמה מילונים שירכשו בעתיד מוצרים שרצים על הפלטפורמות האלה בכסף.(אם לא היה מדובר במיקרוסופט הייתי מתייחס לסיפור הזה בפחות חשדנות,אבל גם כחכמה שבדיעבד זה נשמע בסדר).הספר החדש ל אנדרסון ששמו free עתיד לצאת לאור ביולי,ואנדרסון לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים והספר יופץ בגרסה הדיגיטלית שלו בחינם ברשת-ההכנסות יגיעו ממכירת עותקים מודפסים ומהרצאות סביב הספר,ומוצרים נוספים.באופן כללי רוב הדברים שהוא עושה שייכים למודל הfreemium –יש לו חברה לפיתוח בקוד פתוח,הוא עורך של הוואירד המופץ ברשת בחינם,יש לו מיזם בתחום הספרים book tour,שמבוסס על יצירת מפגשים והרצאות לסופרים,הוא כותב שני בלוגים באופן סדיר (חוץ מזה הוא משמש חוקר באיזה שהוא מכון מחקר,עשה מסטר במכניקת קוונטים,עוסק בבנית דאונים ומגדל ילדים,מזל שהוא לא ישראלי כי אז הוא בטח היה גם בוגר ישיבה שיצא לתרבות רעה וסגן אלוף בצנחנים במיל )

אגדות אנדרסון(חלק א)


כנס החינם (שגם היה בעצמו בחינם) נפתח בהרצאה של כריס אנדרסון שחזר והרצה שוב בהמשך. שלא כדרכי הגעתי כמה דקות לפני הזמן,קשה היה לפספס את הקרחת המפורסמת של אנדרסון שהתיישב לידי ,סיפרתי לו שאני קורא את הבלוג שלו בקביעות ושהספר שלו השפיע עלינו עמוקות. הוא חייך בביישנות,אחר כך הכנס נפתח והבנתי די מהר שאני לא באולם הנכון אלא נקלעתי לכנס אחר על פס רחב,וכן הקרח שלידי הוא כנראה קרח אחר לחלוטין,ולא אנדרסון. זחלתי משם בבושת פנים לאולם הנכון ושם שוב התיישב לידי אנדרסון האיש והזנב ,הפעם מטעמי זהירות המעטתי בשיחה,אבל הוא התגלה כאנדרסון הנכון וגם כאדם נעים צנוע ובעיקר כמרצה מצוין. את הכנס פתח מייק מזניק מייסד Techdirt שגם מארגן את הכנס.מזניק ציין שאחת ההחמצות בשיח על תרבות החינם היא האמונה שחינם פירושו היעדר מודל עסקי.אנדרסון שעלה לאחריו מסמן את תחילת השיח הרציני בנושא לקווין קלי.המונח free באנגלית בשונה מרוב השפות האחרות נושא דו משמעות שיוצר הטיה לא מודעת מצד אחד חירות (בלטינית liber ) ומצד שני ללא תשלום( בלטינית gratis),הקונוטציה של החירות אחראית לחלק מאי ההבנות הכרוכות בניתוח התופעה. תרבות החינם הייתה כאן מאז ומתמיד,למעשה רוב תהליכי התנועה של חפצים ושל מאמצים שאנחנו מחליפים זה עם זה היא תנועה של חינם- אנחנו נותנים ומקבלים מחברים,בני משפחה וגם בני שיח בתחום העבודה דברים חינמיים.המאה ה21 מביאה איתה בכל זאת מפנה שחורג מכבר לכלכלת מתנות פשוטה.בעוד שכלכלת המאה ה20 הייתה כלכלה של עצמים פיסיים כלכלת המאה ה21 היא כלכלה של ביטים אלקטרוניים.מוצר פיסי לא יכול להיות חינמי,יש מאחוריו תמיד עלויות וככל שערך החפצים עולה נוצרת אינפלאציה.בכלכלת הביטים קורה תהליך הפוך העליות הולכות ופוחתות ומתכנסות לאזור לא רחוק מהאפס.חשוב לומר שמה שהוזל על פי הבנתי הוא לא הדבר שאנחנו מוכרים אלא הביטוי המוחשי שלו בחלל ובזמן. כשנגר בונה שולחן הוא משקיע תכנון ועבודה וכן עץ שבו הוא משתמש,בכלכלת הביטים נשארים האלמנטים של הידע והעבודה אבל נעלם הגורם הפיסי שהוא מרכיב חשוב בתהליך שאינו תלוי בנגר.ככל שהמרכיב של הסחורה פוחתות גם הסיבות לאינפלציה.
ההוזלה של כלכלת הבטים מתרחשת בעקבות שלוש מהפכות קודמות של הוזלה:
א.מהפכת הטרנזיסטורים- מהרגע שעולם העיבוד והמיחשוב נהיה זול וקומפקטי יותר, הוא יצא במידה רבה מידיהם של אנשי הטכנולוגיה ועבר לידיים של קהל רחב יותר. לדברי אנדרסון זה היה מהפך קריטי כי אנשי הטכנולוגיה לא יודעים מהם היישומים האפשריים של הטכנולוגיה הזו בעולם האמיתי. כשמתבוננים בחזונות של אנשי טכנולגיה משנות ה60 לגבי המחשבים בעתיד בולט מאוד שהם לא זיהו את הפוטנציאל של המכונה שיצרו,הפוטנציאל הזה נחשף רק ברגע שהמוצר נהיה זול מספיק כדי להגיע לידי השוק החופשי ולידי חכמת ההמונים.
ב. שטח האיחסון- המהפכה הבאה היא המהפכה של שטחי האיחסון- שטחי האיחסון שעומדים לרשותנו גדלו באופן מדהים כקוריוז הוא מספר שבווירד כתב העת שהוא מנהל הוא מקבל התראות כל הזמן שהוא חורג מגבולות שטח האיחסון ונדרש כל העת למחוק קבצים (נשמע מוכר?) לאחר שבדק הסתבר לו שעומד לרשות הוואירד נפח של חמישה גיגה בייט,נתון מדהים בהתחשב בכך שרכישת טרה בייט עולה כ100 דולר ,הסיבה שלילדיו של אנדרסון יש מחשב בן טרה בייט ושהוא נאנק עם שטח אחסון של 5 גיגה היא פשוט שאנשי הit בארגון לא הפנימו את המהפכה המהירה שכבר קרתה בשטח האיחסון ודבקים במשמעת הישנה לפיה שימוש בשטח רחב יותר הוא בזבוז.
ג. רוחב הפס-רוחב הפס הוא המהפכה הבאה,(בהמשך הכנס יעסקו הרבה בסוגיה הזו ומצבה הכאוב בארצות הברית),רוחב הפס מאפשר להעביר לכל אחד את מה שהוא רוצה לראות על פי טעמו בזמן שהוא רוצה לראות.. בעולם הברודקאסט כולם רואים את אותו הדבר באותו הזמן וכך לא ייתכן שבאמת כולם " אוהבים את ריימונד",כולם מחבבים אותו כנראה אבל אי אפשר לקלוע לתוכן שיהיה אהוב על כולם.
העולם החדש והזול הזה מאפשר לנו קודם כל לבזבז. הבזבוז גם הוא נושא קונוטציות שליליות של החמצה,של השחתה,של המתת אסון אבל כשמתבוננים בעולם החי רואים שהבזבוז הוא אחד הכלים של הביולוגיה לסייע למינים שונים בהישרדות,הרבה מאוד יורד לטמיון כדי שפרט אחד מתוך להקה של דגים יצליח לעבור לצד השני של שפך הנהר,אנחנו מבזבזים כוח מחשוב,שטח איחסון ורוחב פס כדי לחקור מה אנחנו רוצים,כד להבין איך כל אחד יקבל בדיוק את הדבר שבו הוא מעוניין. מלך הבזבוז הזה הוא יוטיוב שעושה שימוש בכל שלשת המרכיבים,ומהווה מחקר קולקטיבי של טעם (או טעמי ) הקהל שמנגנון אחר לא היה יכול להניב. הסיבה שהבזבוז של יו טיוב אינו טרגדיה כמו הבזבוז בעולם החי היא אנחנו מבזבזים מוצר זול ולכן זהו בזבוז ללא כאבים.(המשך בהמשך)